המורה אמר לנעול את הסוכה

"ביום כיפור אסור חשמל, מותר לרכב על אופניים, בסוכות צריך לנעול את הסוכה שלא יבואו זרים, ובראש השנה חייבים לאכול ראש של דג; למה צמים? למה תוקעים בשופר? לא ברור". הילדים של אריאנה מלמד עשו סמטוכה מהחגים והיא קובעת: מערכת החינוך נכשלה, חייבים לעשות מעשה

הקטנה שבה מן הגן מבועתת, וביקשה שלא תתחיל שנה חדשה. אמרה שהיא מוכנה לוותר על כל המתנות הצפויות והיא לא רוצה בגדים חדשים והעיקר שהשנה הישנה תישאר לנצח. היא אמרה "למצח", זה היה לפני שנתיים, ועוד בטרם התפנינו לרשום את החידוש הלשוני החמדמד, היה צריך לטפל בילדה מאוד לא רגועה.

 

לאט לאט נחשפה הבעיה: הגננת. זו הכינה את צאן מרעיתה לחגי תשרי ובחרה להרחיב דווקא בנושא מאכלים של עדות מסוימות, שבינן לבין ילדי הגן הספציפי לא התקיים כל קשר. וכך הגענו לראש של דג, והבעתה חגגה: מה, על שולחננו ממש? והיא תצטרף לאכול את הפחד - הגועל הזה? ואם לא תאכל – אלוהים יכעס?

 

אלוהים אולי מרחם על ילדי הגן, אבל פחות מזה על ילדי בית הספר: הגדול הביא ממסגרת החינוך שלו הצהרה ברורה לגבי מצוות "עשה ואל תעשה" ביום הכיפורים. אסור חשמל, מותר אופניים – הודיע לי ונעלם בעיקול. זה היה בכיתה א'. בשני המקרים, עבודת התיקון שהייתי צריכה לעשות כדי להסביר ודאי נמשכה זמן רב מעבודת הקלקול של מסגרות החינוך.

 

בגנים אחרים, בכיתות א' אחרות, יודעים דברים אחרים. בתוך מערכת החינוך הממלכתית החילונית, מתקיים מדי שנה ובכל כיתה של זאטוטים, אותו פולחן משונה הנודע כ"לימודי חגים", והוא מין תירוץ זמין להתבטל בספטמבר תוך כדי מילוי המון דפי צביעה.

 

מה לומדים ב"חגים"?

 

פתחתי מחברת חגים שלי מכיתה ב', לפני 40 שנה, ומצאתי שלומדים על יורה ואיכר, ומחרשה, וראש השנה, ושופר וספר החיים (שנתבקשנו לצייר). אחר כך מגיעה שלומית, זו מסוכת השלום, ונגמר.

 

ברור שלא לומדים דבר על אלוהים ועמו, על הקשר ביניהם מכוחו עמו עשה כל מיני דברים במהלך ההיסטוריה ולא עשה דברים אחרים. ברור שלא לומדים יותר מדי על חודש אלול וסליחות, ועל ימי תשובה, ולמה צמים לזכר גדליהו ומה מביעה התקיעה בשופר ומודע לא תוקעים בכל יום. ומודע צמים בכלל – לא ברור, רק ידוע שיש משהו שקשור לנדרים ושופרות, או חבלים וסולמות, לך תדע.

 

תוך כדי שמלמדים, עושים סמטוכה שלמה ממצוות ודינים, מנהגים ומסורות – ככה שיוצא שילד חילוני, הגם שמשפחתו שומרת קצת מסורת, הוא ילד-חגים מבולבל ביותר.

 

את תעוקת החגים שהבלבול יוצר היטיבו לתאר בזמנו אנשי "זו ארץ זו", שביקשו ליצור סחמ"ק - סדר חגים מקוצר: בראש השנה יושבים בסוכה וצמים, אחר כך אוכלים לביבות ומצות, כתבו. כשלומדים "חגים" בבית ספר חילוני, האופציה הזאת נראית פתאום מפתה ומובנת.

 

ודאי שיש גם אפשרויות אחרות. גנים ובתי ספר שבהם נהוגה תכנית תל"י מצויידים בכלים קצת יותר נאורים וברורים כדי להמחיש לקטנים מה זה כל זה. אבל צריך שצוות חינוכי שלם והורים כאחד יחליטו שהם רוצים בתוכנית כדי שתופעל אצלם, ומי שלא החליט, ימצא את ילדיו מוסעים לבית כנסת של חב"ד במירון (למה?) ומפחדים מדגים וטוענים – כמו שטען בני –שטוב שהשכנים מלמטה נעלו את הסוכה, כדי שלא יבואו זרים. כן, גם את זה תיקנתי.

 

זוהי איפוא קריאה למערכת החינוך באופן כללי, בתקווה שמישהו שם שומע: ללא ספק נכשלתם בבואכם להנחיל יסודות של יהדות לחניכיכם. הכישלון מצוי ברחבה שלפני ביתי, בדמותה של סוכה נעולה. הקימו אותה שני דורות של שיפוצניקים מדיירי הבניין שלנו. אושפיזין כבר לא יבואו. אם יבואו, לא יפתחו להם.

 

ואם אתם מבינים שנכשלתם, למה שלא תסירו את ידיכם מכל הג'אז היהודי הזה? פלורליזם זה יפה וגם נחמד, ברור לי הרצון להעניק לכל מורה חירות להורות חגים כרצונו – אבל התוצאה, שאיננה נמדדת במבחני-הבנת-משהו אלא בכאב ראש הורי, פשוט חסרת שחר. חבל על הזמן המושקע במערכת, חבל על הילדים, חבל אפילו על דפי הצביעה.

 

לחילופין, מישהו במשרד החינוך צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו ועם חבריו ולהחליט שככה אי אפשר, והגיעה העת ליצור קורפוס מחייב של לימודי יהדות בסיסיים בגנים ובבתי הספר החילונים, ולכתוב תוכנית, ולהתווכח עליה, ולאשר אותה, ולצפות בחיל ורעדה לווטו של ש"ס, וכך עוד ייפלו ממשלה או שתיים עד שילדי הצעירים של הגולשים כאן ישובו הביתה ויגידו, יום כיפור? אסור חשמל, מותר חללית.