אמת מטרידה

בני ואורי ברבש, אלופי ישראל בהטחת פיסות חיים מדממות כבר 25 שנה. בראיון לקראת עליית הדרמה החדשה שלהם, "האמת העירומה", והסרט המדובר של אורי, "אביב 41" עם ג'וזף פיינס

שעת ערב מאוחרת, בני ואורי ברבש יושבים לצידי בווילה המקסימה של אורי, אי שם בצפון תל אביב. מאחד הבתים באזור מתנגנת אופרה בקולי קולות, מטוס חג באוויר, הכלב הקטן מתרוצץ בינינו והגענו לשלב האחרון בראיון. החלק הקל בדרך כלל, שנקרא סל תרבות, תת נושא: בחירת ספר. "אני לא מסוגל לנקוב בשם של ספר אחד", מודיע בני לאחר מה שנראה כייסורים רבים וקשים, "זו שאלה בעייתית ששייכת לתרבות הקלוקלת שבה אנחנו נמצאים. אני צריך לדרג את בחירת הספרים שלי כמו בתוכנית ריאליטי".

 

הברבשים. לא מחפשים אהבה ברוטשילד (צילום: רועי חביב)

 

אורי: "נו באמת... אתה יכול להיות יותר ספורטיבי".

בני: "אני מודה שלאנשים שקראו שניים־שלושה ספרים בחייהם זה קל יותר".

אורי: "תחשוב שהיא מבקשת המלצה על ספר".

בני: "אבל תלוי למי אני ממליץ".

אורי: "יהיה שם ריבוע ריק".

בני: "את יכולה לכתוב שהשאלה הכניסה אותי למצוקה ושזרקתי עשרות שמות של ספרים?".

אורי: "אתה לא תישפט על הבחירה שלך בדפי 'פנאי פלוס'".

בני: "הטייפ עדיין עובד?"

 

הדיאלוג המחויך והקליל בין האחים ממחיש יותר מכל את הדינמיקה שבין השניים. אורי, 53, הוא האח הגדול, הבוגר, השקול בתשובותיו (עד הרגע שנוגעים בנקודות רגישות בחייו). בני, 47, האח הצעיר, הוא ממש לא ילד רע, אבל בהיותו יוצר וסופר, הוא נותן דרור למחשבותיו, להתלבטויותיו ולתחושותיו. הציניות שזורה בלשונו ולא פעם הוא עוקץ את האח הגדול. וגם לווילה ההיא עוד נגיע.

 

האחים, שליצירותיהם יש מקום של כבוד בפנתיאון התרבות הישראלית, מתכנסים יחד לכבוד עליית סדרתם החדשה בערוץ 10, "האמת העירומה", סדרת מתח שכתב בני וביים אורי. זהו מעין רשומון המתאר זוויות שונות בפרשיית היעלמותה של הגר (דניאלה קרטיס), נערה בת 17 עם לוק מורבידי, חברה שנראית בדיוק כמוה (יובל שרף), והרבה סודות. הוריה הגרושים (יורם חטב ויבגניה דודינה), נזכרים אחרי ארבעה ימים לחפש אותה, ומיד מאשימים זה את זו בצרה שנפלה עליהם.

 

ליאור אשכנזי הוא החוקר, וגם לו יש תיק ת"ש משלו, הכולל בעיקר אשה חולת נפש (אורי: "הוא נראה בסדרה כמו רוברט די נירו"). הסדרה כולה מצולמת בתחנת המשטרה, התפאורה כוללת בעיקר מדים כחולים, קפה קר (בעיקר בגלל המבט המפחיד של חטב) וקירות מקושקשים. חמשת הפרקים האחרונים יצולמו אחרי החגים והקאסט עצמו עדיין לא יודע איך זה ייגמר (אורי: "יש לא מעט דמויות שמסתובבות עם ההרגשה שהם עשו משהו להגר").

 

במקביל, הברבשים כבר עובדים על עונה שנייה עם תעלומה חדשה. "יש בי המון פחד לקראת עלייתה הסדרה", אומר בני, "אני מרוט עצבים. מעבר לכל אמות המידה שאתה מפיל על עצמך ביצירת הסדרה, זו חידה איך זה יתקבל אצל אחרים. אתה רוצה שזה יצליח מול הביקורת, הקהל, אצל החברים, וזה מכניס למתח".

 

אתה יותר לחוץ מאורי?

 

בני: "יכול להיות שאורי לחוץ, אבל הוא לא מראה את זה כלפי חוץ. אני נותן דרור לפחדים שלי, נותן ללחץ לצאת".

אורי: "ההתרגשות שלי כפולה ומכופלת כי באותו שבוע יוצא גם הסרט שלי, 'אביב 41', אז עצביי מרוטים מאוד".

וזה שהסדרה עולה בערוץ 10 מוסיפה ללחץ?

מאחורי הסורגים. אף אחד לא רצה להשקיע

 

בני: "זה מעורר סימני שאלה עד כמה שדה ההמראה יהיה אפקטיבי. היו שם כמה סדרות שקצרו רייטינג גבוה. לגופו של עניין, אני לא רואה הבדל גדול במיתוג של שני הערוצים".

אורי: "כיוצר אין שום הבדל מבחינתי בין הערוצים. ברגע שאנחנו קושרים את גורלנו עם ערוץ מסוים, זה המקום הכי טוב מבחינתו".

 

איך נולד הרעיון לסדרה?

 

בני: "הרעיון בא מאורי. לי היו חששות להיכנס לפורמט הזה, זה הפחיד אותי, כי כל הסדרה מתרחשת במקום אחד, והתלבטתי עם עצמי איך אני מייצר דרמה ופעולה בזירה כל כך קלסטרופובית".

 

אתה מגיע לסט כדי לעקוב אם מטפלים יפה ביצירה שלך?

 

"מדי פעם אני קופץ. פעם הייתי מגיע יותר לסטים, עוקב בחרדה האם הם נשארים נאמנים לטקסט, היום זה פחות מעסיק אותי וגם יש לי פחות זמן. אני מאוד משחרר, אני פתוח לשינויים. אני לא חושב שהטקסטים שלי שווים במעמדם לכתבי הקודש".

אורי: "יש לנו אמון טוטאלי זה בזה, אין מאבק על טריטוריה. יש הערכה הדדית מלאה ואנחנו מכירים זה את החולשות של זה".

 

בתקופה של יצירה משותפת אתם מוצאים את עצמכם מדברים רק על הסדרה?

 

אורי: "זה ממלא את כל כולנו, אבל יש לנו משפחה וחיים אחרים שלא נושקים לסדרה".

בני: "אנחנו כבר לא ערים בשעות כאלה... זו עבודה מאוד אינטנסיבית עם לוחות זמנים מאוד קשוחים. מה שכן, נחסכת מאיתנו המון אנרגיה, אנרגיה של פוליטיקה, איך אני אגיד לו מה אני חושב. אנחנו נורא תכליתיים. אנחנו יודעים שאחד משלים את השני ואחד משרת את צורכי השני".

 

אורי: "אנשים לא יודעים כמו חודשים ולפעמים כמה שנים מקדישים לאותה חצי שעה שמוקרנת על המסך. אתה פוגש זכיינים שלא מודעים לעבודה המפרכת, למרתון הזה שבסיומו יש פרק לשידור. וכשאתה מגיע לשידור, בוודאי שאתה אחוז התרגשות וב'האמת העירומה' ההתרגשות כפולה ומכופלת כי ניסינו להמציא שפה, ניסינו ליצור דרמה אחרת, ייחודית ויוצאת דופן. זה שונה לגמרי ממה שעשינו עד היום (הסדרה מצולמת כולה בתחנת המשטרה, נ.ר).

 

חדר חקירות זה כמו תא עינויים, זה לא סתם מקום, זה סוג של אתגר שמחייב אותך להיות יצירתי בכל שלב בהפקה, בבימוי, במשחק. אין צילומי חוץ, אין זריחות, אין שקיעות. לכולם יש חיים אישיים, אבל אתה לא יכול להראות את הבית שלהם. אלה כללים מאוד תובעניים שלקחנו על עצמנו. בני, אתה שברת את הכללים בפרק 13, יש סצנה אחת בחוץ שאני צריך להכניס פנימה".

 

את הכתבה המלאה ניתן לקרוא בגליון החדש של פנאי פלוס