בקצב הסול

היא משחקת, מדגמנת, לומדת (לתואר שני בפסיכולוגיה!) וגם מנהלת זוגיות לוהטת. או איך שהיא קוראת לזה: "התפתחות טבעית של החיים שלי". אבל ימית סול לא מתרגשת היום מכלום. לא, גם לא ממה שתחשבו עליה

"מאוד לא נוח לי בראיונות", ימית סול ממהרת לעדכן אותי, בעודה יונקת מהסיגריה שלה, אחת מיני רבות במהלך הריאיון הזה. "קודם כל, השיחה היא לא באמת פתוחה. אתה, למשל, לא מספר לי על עצמך. ואני צריכה לספק לך משהו מעניין, ולא תמיד יש לי. אני כמו כולם".

 

תרשו לי לחלוק עליה. לא כולם מופיעים על שער גיליון אופנת החורף השנתי שלנו, מככבים בקמפיין אופנה ("בוניטה", במקרה שלה), משחקים (כן, גם אם זה לדקה וחצי) בסרט של אדם סנדלר, משתתפים בתוכנית הכי מצליחה לילדים ("הפיג'מות"), לומדים לתואר שני בפסיכולוגיה ומנהלים זוגיות עם צלם אופנה מוביל (שגם צילם אותה לטובת הכתבה הזו). כל אלו, אגב, רק בשנה החולפת.

 

מקום בלב

הרתיעה של סול (26) מראיונות מעט מפתיעה, לנוכח העובדה שהיא אוחזת כבר בקריירה בת עשור, שהחלה בשיטוט טינאייג'רי טיפוסי בקניון, היתקלות בצלם אופנה, חבירה לסוכנות "אימג'" (ובתוכה לסוכן רפי עגיב, שמלווה אותה עד היום במסגרת סוכנות "DNA"), כאשר לאורך השנים היא גם דואגת לטפח את הרזומה המולטי־טאלנטי שלה, כדוגמגישחקנית.

 

אז מה את מרגישה עכשיו?

"סוג מסוים של חרדה. איך זה ייצא? האם אני ארגיש אחר כך שזו באמת אני או שיהיה פער בין מה שאמרתי למה שכתוב בעיתון. אני גם גיליתי טכניקה של עיתונאים – תמיד בסופו של דבר כותבים שאלות שלא ממש שאלו אותי, כך שאם היו שואלים אותי את השאלה שכתובה בעיתון, היו מקבלים תשובה אחרת לגמרי, וזה תמיד מעצבן אותי".

 

את בדרך כלל כזאת רגישה?

"אני בחורה מאוד רגישה, ואם אני חווה משהו זה עד הסוף. כל דבר גורם לי לבכות. אני בוכה המון. מהתרגשות, מבאסה, ממכה שקיבלתי, הכל".

 

ומה גורם לך לצחוק?

"שמע, אני לא אוהבת הומור שחור או ציני. ציניות זו בכלל תכונה שאני לא אוהבת באנשים. היא מסתירה כעס וכעס מסתיר עצב, אז זה נראה לי כמו הגנה. אני יכולה להגיד לך שאני צוחקת מאורי גוטליב, מרותם אבוהב, גם עדי אשכנזי קורעת בעיניי".

 

בימים אלו היא נמצאת בחופש מהלימודים ומודה ש"אחרי תקופה ארוכה של נסיעות יומיומיות לאוניברסיטת חיפה. עכשיו אני נהנית מהקיץ. אני גרה בפלורנטין יחד עם החברה הכי טובה שלי, יש לנו דירה גדולה וזה ממש בית של בנות. מאוד כיף לנו יחד".

 

מה היה סדר היום הממוצע שלך בשנה האחרונה?

"קמתי כל יום ברבע לשש, אספתי חברות ללימודים ונסענו לחיפה. כל היום ישבתי בהרצאות, בהדרכות וכו', חזרתי בתשע וחצי בערב הביתה, התיישבתי ללמוד וחוזר חלילה".

 

איפה יש מקום לזוגיות בתוך כל העומס הזה?

"יש מקום. קודם כל בלב ויש גם סופי שבוע וערבים".

 

גרושה בת 26

כשמתחילים לדבר עם סול על גירושיה מאייל פלדמן, מי שהיה בעלה במשך חמש שנים, היא מתחילה לנוע באי נוחות. "תראה, עם כל זה שאני יכולה להבין את הסקרנות, מעורבים פה עוד אנשים שבחרו לא להיחשף לעין הציבור. אלו נושאים מאוד אישיים ומאוד מורכבים, ואני לא רוצה לפגוע באף אחד או לחשוף כל מיני דברים שלא קשורים רק אליי. אני יכולה לדבר על עצמי ועל התהליך שעברתי, אבל יש פרטיות של בנאדם אחר שאין שום סיבה בעולם שאני אפגע אותה".

 

איזה מין תהליך עברת?

"יש משהו מאוד לא קל בלהיפרד ממישהו אחרי כל כך הרבה שנים (שבע וחצי שנים, א"ג). זה כרוך באובדן גדול שהייתי צריכה להתמודד איתו וגם בהמון שינויים, כמו לעבור דירה או להכיר את עצמי לבד. אלה תהליכים שצריך לתת להם את הזמן שלהם וזה בהחלט דבר לא פשוט, אבל מצאתי את עצמי בתוכו, ואני מתארת לעצמי שעדיין לא סיימתי את התהליך".

 

זה לא מוזר להיות גרושה בת 26?

"הפרידה הגיעה ממקום באמת שלם, בסופו של דבר, ככה שהיום זה בעיקר טייטל שמשמש את החברים שלי כדי לצחוק עליי. עשיתי הרבה דברים מהר בחיים שלי וזה אחד מהם. זה ממש לא מפריע לי כי זה לא מגדיר אותי באמת".

 

את חושבת שזה נכון להתחתן בגיל כל כך צעיר?

"לי, אישית, זה היה נכון. זה היה נכון לתקופה ההיא ולא הייתי משנה שום דבר. באופן כללי, אני חושבת שבגיל 20 וחצי קצת קשה להגדיר את עצמך בכל מה שקשור לזוגיות, מה את צריכה לתת ולקבל. אני בטוחה ומכירה אנשים שאצלם זה עבד, אבל אצלנו בשלב מסוים זה הפסיק לעבוד".

 

איבדת את האמון שלך בגברים בעקבות זה?

"לא, כי לא היו שם סוגיות שקשורות באמון, אבל כן איבדתי חלק מעצמי בפרידה הזאת. זה אולי לא קשור לבנאדם שאתה מאבד, אבל חלקים ממני שהיו כבר אינם. יחד עם זה, חשוב לי להדגיש שיש משהו מקסים בנישואים, בלקיחת אחריות, בבחירה לחיות בזוגיות ובשותפות – אלה ערכים שמדברים אליי, אבל צריך גם להקשיב לאני הפנימי שלך".

 

אתם עדיין בקשר היום?

"אני לא רוצה לענות על זה".

 

רומן על הסט

הזוגיות הנוכחית של סול, עם הצלם יריב פיין, התחילה לפני כשנה. סיפור קלאסי שמתחיל ברומן על סט הצילומים, בין צלם לדוגמנית, ומתגלגל הלאה, אל מעבר לטייקים. גם כשאנחנו מדברים על הזוגיות החדשה, סול מהססת לפני שהיא אומרת: "אני לא רוצה לדבר עליו הרבה, גם לו יש חיים פרטיים, אבל אני יכולה לספר לך איך הכרנו. באחת הפעמים שעבדנו יחד, הוא פשוט ניגש אליי ושאל בביישנות אם הוא יכול עכשיו (אחרי הגירושים, א"ג) להזמין אותי לדייט, וזה כבש אותי לגמרי. מאז אנחנו יחד כבר שנה".

 

לאיזה טיפוסים את נמשכת?

"טובי לב, מצחיקים, רגישים ועם ראש על הכתפיים".

 

את מרגישה שונה במערכת היחסים הזאת?

"אני לא יכולה להשוות. אני חושבת שהקושי העיקרי הוא להכיר את עצמי לבד, אחרי חיי אהבה של שניים, אבל זה מאוד טבעי לי לחיות בזוגיות. אני נורא אוהבת לאהוב".

 

את חושבת על חתונה שנייה? ילדים?

"אהה, רגע, שנייה, עדיין לא! יש עוד דברים שאני צריכה לעבור עם עצמי קודם. חוצמיזה שאני מרשה לעצמי להגיד שאני עדיין צעירה. אני חושבת שהורות זה משהו שצריך להגיע בזמן שלו. לא צריך למהר".

 

חרשנית

אם יש משהו שסול יודעת לעשות זה לא למהר. כשהייתה בת 19, בשיא פריחתה המקצועית, היא החליטה לקחת פסק זמן (שנמשך לבסוף כארבע שנים) ופנתה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה. אחר כך חזרה לעבוד בכמה פרויקטים כדוגמנית וכשחקנית, ובמקביל ניסתה להתקבל ללימודי תואר שני. כשהצליחה, היה לה ברור שגם הפעם תיאלץ העבודה לחכות.

 

קצת מוזר, כל ההיעלמויות האלה.

"דווקא השנה האחרונה הייתה השנה הכי עמוסה שלי והכול היה מרוכז. אין מה לעשות, אני לומדת כל יום, אין לי כל כך זמן פנוי לעבוד, אז נראה לכולם שנעלמתי, אבל זו פשוט ההתפתחות הטבעית של החיים שלי. קרעתי את התחת כדי להתקבל לתואר שני, ולימודים זה משהו שלא בא לי בקלות, אני יושבת וחורשת ואני לא אעצור הכול רק מפני שאני צריכה לעשות עכשיו עוד איזה שער או עוד איזה קמפיין. מעבר לזה שהרגשתי שיש לי גם סוג של 'אובר־חשיפה', כך שמצאתי לנכון קצת להרגיע, ועכשיו יש לי זמן לחזור שוב לעשייה".

 

אגב עשייה, התאכזבת מהתוצאה הסופית ב"אל תתעסקו עם הזוהן"?

"בכלל לא. זה היה אמור להיות תפקיד פצפון מלכתחילה וידעתי את זה עוד משלב האודישנים. אחרי חודשיים הודיעו לי שהתקבלתי, ותוך שבוע סידרו לי ויזת עבודה בארצות הברית וטסתי ללוס אנג'לס. היה לי פשוט חלום, עם כל הפינוקים שאפשר לדמיין. אחר כך גם הייתה לי חופשה מטורפת במקסיקו, אז איך אני יכולה להתאכזב? גם במהלך הצילומים, רוב הזמן הייתי בארוחות ערב, בשופינג ובדרינקים ולא ממש הצטלמתי, אז אם הייתי צריכה לתת חמש דקות על המסך בשביל כל זה, אין לי בעיה".

 

זה פתח לך דלתות בהוליווד?

"יצרתי שם קצת קשרים ברמה החברית, אבל אני לא מכוונת לשם. נורא הצחיק אותי שבארץ עשו מזה כזה בלגן כשכל הזמן הזה התראיינתי ואמרתי שמדובר בתפקיד קטנטן ושלא צריך להשתולל. זה הזוי, אפילו מביך. בארץ לא הייתי עושה כזה דבר, אבל טסתי וביליתי והיה לי מדהים ולא היו לי ציפיות למשהו יותר גדול מזה".

 

אין דברים כאלה

החיבור של סול לקרקע, ובעיקר למהות המאוד בסיסית של החיים, לא נגמר רק בתשובות המנוסחות היטב שהיא משחררת. במהלך הריאיון אנחנו נסחפים לשיחות שלא ממש קשורות למטרה שלשמה התכנסנו. בכלל, נראה שהבחורה הזאת היא לא הטייפ קאסט שהיינו מצפים לפגוש, אבל בעצם מי בכלל קבע שדוגמנית צריכה להיות טייפ קאסט?

 

באיזה שלב הגעת להכרה שאת יפה?

"באיזשהו מקום תמיד ידעתי, אבל הרגשתי עם זה רע מאוד. ניסיתי כל הזמן להצניע את החלק הזה ולהראות שיש בי גם מעבר. אני חושבת שרק בשלוש השנים האחרונות אני מרגישה שזה לגיטימי ושאני לא צריכה להתנצל. כבר אין לי צורך להוכיח לאנשים שאני גם חכמה ועמוקה ושיש בי תוכן, כי אני יודעת את כל זה על עצמי. בקטע הזה נרגעתי. ראיתי את הצילומים האחרונים שעשיתי לקטלוג של 'בוניטה', ו... ואללה, אין דברים כאלה. אני ממש לא רגילה להגיד דברים טובים על עצמי, אבל לא בא לי להקטין את זה, בא לי להגיד 'איזה מגניב ואיזו מזכרת מדהימה תהיה לי בעוד כמה שנים'".

 

ללימודי הפסיכולוגיה יש חלק בזה?

"תמיד הייתי ילדה אינטרוספקטיבית, שמסתכלת פנימה וחוקרת את הנפש והאישיות, והלימודים נתנו לזה בוסט מטורף. במובן הזה זה נורא ללמוד לתואר שני בפסיכולוגיה, אז לפעמים אני כבר ממש חייבת להשתחרר מהחיטוט האינסופי הזה בעצמי".

 

בעבור סול, לימודי הפסיכולוגיה הם גם סוג של תעודת ביטוח. "אין לי מושג כמה זמן אמשיך בתעשיית הבידור", היא אומרת. "גם בגלל נושא הגיל והעניין, אבל גם כי יש עוד חלקים באישיות שלי שלא זוכים לקבל מספיק ביטוי".

 

את רוצה להפוך למטפלת בעתיד?

"יום אחד כן. כרגע אני לומדת ומאוד אוהבת את זה, אבל אני עדיין לא יודעת מה אני אעשה בחיים".