על ספסל הניתוחים: היי ציבוניוני הדרך

ציבונה, כמו מכבי ת"א, יוצאת העונה למסע החזרת האליפות. בדומה ליריבתה, גם היא מצויה באווירת משבר. מלחמת המעמדות בין הקרואטים לאמריקנים בזאגרב, היחסים בין בירנבוים לבאטיסטה וגלגל חייו של אליהו הם אלו שיכריעו

אלופה נצחית במצב חירום. אחרי שנה שחונה ללא תארים, עם מאמן מקומי חדש וזר טרי שהגיע ממש השבוע, היא פותחת הערב (ה', 18:30, ישיר בערוץ 10, תקציר ב-ynet) עונה חדשה ביורוליג מלווה בתקוות וגם בלא מעט חששות. במפתיע, או שלא, הקבוצה שעליה מדובר איננה מכבי תל אביב. זוהי יריבתה, ציבונה זאגרב.

 

ynet פותח עונה ביורוליג

• וויצ'יץ': "מוזר לפתוח עונה בלי שארפ ובורשטיין"
• צעירי היורוליג: הפנים החדשות של היבשת הישנה
• ג'רארדיני: "מי שמצליח במכבי, מוכן ל-NBA"
• מתחילים מא': מה צפוי למכבי ת"א ביורוליג?
• בית ב': לאן נעלם מעמד הביניים?
• בית ג': טאו ויטוריה ומלחמתה במסורת
• בית ד': צסק"א, הזנבות והשועלים

 

ציבונה איבדה באביב את תואר האליפות, בפעם הרביעית ב-17 שנות קיומה של קרואטיה. היא אמנם לא הפסידה שבעה משחקים ברציפות ועדיין לא איבדה תואר גם בעונה החדשה, אבל שני הפסדים בפתיחת הליגה האדריאטית - אחד מהם בבית, ליריבה המושבעת זאדאר - מתובלים בעבירת משמעת של דאמיר מרקוטה והרחקה של רואל מרשל, בהחלט יצרו אווירת משבר גם בשורות הקרואטים.

ניקסה פרקאצ'ין. ישמור על המאזן המדהים של ציבונה? (צילום: AP)

 

בניגוד לנהוג בדרך כלל, את העונה הנוכחית תפתח מכבי במשחק חוץ. סדר המשחקים אמור לעשות עמה חסד, מכיוון שבשבועיים הבאים ינחתו אבלינו ולה מאן בתל אביב, ורק אז יגיע תורן של אוניקאחה ואולימפיאקוס. בעשור הנוכחי עומדים הצהובים על 7 מ-8 במשחקי הפתיחה, אבל ייתכן ששמעון מזרחי לא חשב לעומקם של דברים כשסידר להם את הקרואטים כיריבים הראשונים.

 

ציבונה תפתח הערב את עונתה ה-18 ברציפות במסגרת האירופית הבכירה. מכיוון שלאורך כל השנים הללו היא לא הגיעה לשום הישג משמעותי, הנתון הבא הופך לאחד המדהימים: מאז 1991, עומדת הקבוצה הקרואטית על 12 מ-12 במשחקי הפתיחה שנערכו באולמה. תשאלו את דייויד בלאט, שהגיע לזאגרב בעונה שעברה עם אפס פילזן, הוביל ב-15 נקודות הפרש ברבע השלישי והפסיד. בכלל, מאז היווסדה של היורוליג בשנת 2000, ציבונה לא מפסידה במחזור הראשון, גם אם הוא בחוץ.

 

למרות שהטיפ אוף ליורוליג עדיין לא נזרק, אפשר כבר לקבוע שמכבי שוב נכשלה בבניית הסגל. שוב היא בנתה לרוחב, שוב היא ניסתה לחסוך במרבית המקרים וסופה שתשלם ביוקר. עונת המלפפונים שנפתחה לה מחדש אומרת בעצם הכל. רודני ווייט בקושי שרד את שמחת בית השואבה, טרה סימונס חי על זמן שאול. אפילו באלקטרה צריכים לחשוש מהעובדה שהם משלמים למכבי מיליונים, ועל המגרש מהדהדים שמות מתחריהם הגדולים בשוק המכשירים החשמליים - משארפ, דרך פישר וסימונס ועד בראון.

ג'ייסון וויליאמס. תסמונת הנדוניה חוזרת (צילום: אלי אלגרט)

 

מי שמייצג בעיני רבים את מכבי החדשה הוא ג'ייסון וויליאמס. השחקן השישי הטוב כל כך של בני השרון מגלה עד כמה קשים החיים בצמרת. הנטייה של בירנבוים להציבו בחמישייה הפותחת ולהפכו לאיש מפתח היא טבעית לחלוטין. מאמנים נוהגים ללכת עם שחקני הנדוניה שלהם, אבל זו תופעה חולפת. סימאס יסאיטיס, לדוגמה, שיחק 36 ו-35 דקות בשתי הופעותיו הראשונות בצהוב תחת נבן ספאחיה. הוא החזיר ב-20.5 נקודות, ובמחזור השלישי כבר צנח לאפס נקודות ב-13 דקות.

 

בארבעת משחקי האדריאטית היו אלה שחקני הפנים שהתבלטו נגד ציבונה, ואולי כאן נמצא דווקא היתרון הגדול שלה. מה שחסר למכבי יותר מכל הוא גו טו גאי באזור הצבע. אסטבן באטיסטה הוא היחיד בקו הקדמי של מכבי שיכול לקבל כדור לפוסט אפ ולעשות סל. לאור יחסיו החמים (ולא לחיוב) עם בירנבוים, זו אינה חדשה טובה לצהובים.

 

ומי עוד נמצא במצבת הגבוהים הישראלית? דיאור פישר לא יתקשה להעמיד דאבל דאבל, אם יידע לנצל את הריבאונדים שינחתו לידיו בהתקפה וגם יקבל פה ושם כדורים מהגארדים. מי שחייב לנצל את המצב ברוטציה הוא ליאור אליהו, האיש שתמונתו תוצב בקרוב לצד ההגדרה המילונית לפתגם "החיים הם גלגל".

פראסוביץ'. סוגר מעגל לא פשוט (צילום: AFP)

 

בשורה התחתונה, הגרלת היורוליג סידרה לבירנבוים וחניכיו חורף די נוח, לפחות בתחילתו. רק תרחיש אפוקליפטי או אובדני ימנע מהם את העלייה לטופ 16, ומשחק העונה שלהם יתקיים ככל הנראה ב-19 בינואר 2009, בהגרלת השלב הבא. ועד אז, כל כך הרבה יקרה.

 

ושבו בנים לגבולם, גירסת ציבונה

כדי להחזיר עטרה ליושנה, יצאו הקרואטים במבצע מורחב להשבת הבנים הביתה. דאבור קוס, ניקולה פרקאצ'ין וברנימיר לונגין היו אלו שעלו בחכתם. הכחולים-לבנים-אדומים מעמידים סגל בטעם של פעם, עם 11 קרואטים ורק שלושה זרים אמריקנים. אבל השאלות רבות. האם קוס ינהיג את הקו האחורי או ארל קאלוויי? ומי יהיה המוציא לפועל - פרקאצ'ין או רואל מרשל?

 

בגיל 33 חזר פרקאצ'ין לזאגרב, הפגין יכולת נהדרת ומפתיעה במשחקי ההכנה וסגר גם בכורה מוצלחת באדריאטית. אלא שאז הוא נפצע, שיחק דקות מעטות ופינה את הבמה למרשל, אשר מסתמך בעיקר על הקליעה מבחוץ. השבוע, כשהפורוורד האמריקני ישב בצד בשל הרחקה, שב ניקסה להפגין את יכולתו ותרם 19 נקודות, חמישה ריבאונדים וארבעה אסיסטים לניצחון על בודוצ'נוסט. כעת עומד פרקאצ'ין על הרגליים ומרשל כבר אינו מושעה, והשילוב ביניהם יעמוד למבחן אמיתי ראשון.

ליאור אליהו. רוצה לחזור שנתיים לאחור (צילום: רויטרס)

 

קאלוויי הוא אחד השחקנים המעניינים שנחתו הקיץ ביורוליג. בן 25, רוקי במונחים אירופיים, זריז ושמאלי - בדיוק מסוג השחקנים שאוהבים לעשות צרות לצהובים. ככזה, הוא גם מתאפיין בינתיים בחוסר יציבות משווע. באותו הפסד ביתי 94:87 לזאדאר, הוא ניסה לקחת את הקבוצה על כתפיו וסיים עם 26 נקודות, 18 מהן בחמש הדקות האחרונות.

 

במקרה, או שלא, המשחק מול זאדאר היה החלש ביותר של קוס. כדי לבלבל את הסקאוטים הישראלים גם בכל הנוגע לקו האחורי, שותף קאלוויי רק 18 דקות מול בודוצ'נוסט והבמה פונתה לטובת קוס (17 נקודות ב-30 דקות) ורוברט טרוהה, שהבליח עם 20 משלו וכנראה לא יחזור עליהן הערב.

 

מאחורי הרביעייה הזו, מקוס וקאלוויי עד פרקאצ'ין ומרשל, עומדים השחקנים המשלימים. בכל שבוע יהא זה שחקן אחר שיבליח. מי שבינתיים הצליחו להתבלט יותר מאחרים הם מארין רוזיץ' ומיודענו מעירוני נהריה, ודראן ווקושיץ'. הוא נהנה בינתיים מחולשתו של ברנימיר לונגין, אשר קלע שלוש נקודות ב-1 מ-7 מהשדה בארבעה משחקים.

 

המאמן ולימיר פראסוביץ', שזו תהיה הופעתו הראשונה ביורוליג מזה שנה וחצי, יסגור הערב מעגל לא פשוט. ב-2007, כמאמן טאו ויטוריה, הוא לקה בלבו והחמיץ את הטיסה לתל אביב בפתיחת הטופ 16. עכשיו הוא חוזר לבימה המרכזית, דווקא נגד היריבה שלא הצליח לפגוש.