אלעזר שולח גלויה מסאות' בנד
אלעזר בן לולו רק השתחרר מהבקו"ם - וכבר מצא את עצמו מרצה על ישראל בסאות' בנד, אינדיאנה. עכשיו הוא משוטט בקמפוס אוניברסיטת נוטרה דאם, מבקר במוזיאונים ומרקיד את הקהילה היהודית לצלילי הורה
מי אני? אלעזר בן לולו, חייל משוחרר בן 21 מטירת הכרמל.
איפה אני גר? אני גר בסאות' בנד, השוכנת במחוז סיינט ג'וזף שבצפון אינדיאנה ארצות הברית. זוהי העיר הרביעית בגודלה במדינת אינדיאנה וידועה בעיקר כבירה הכלכלית והתרבותית של האזור שנודע בכינוי "מיצ'יאנה".
נעים להכיר, אלעזר (צילומים: אלעזר בן לולו)
מה אני עושה בחו"ל? אני שליח קהילתי מטעם היחידה לשליחות התנדבותית של הסוכנות היהודית. במסגרת תפקידי אני עובד בפדרציה היהודית בעיר, מארגן אירועים, מפתח תוכניות חינוכיות בנושא מנהיגות יהודית וציונות, עורך הרצאות והסברה על ישראל והמצב במזרח התיכון, מלמד עברית, כותב לעיתון המקומי וגם מרקיד בריקודי עם. מטרת השליחות היא לחזק את הקשר של יהודי התפוצות למדינת ישראל ולעם היהודי ואף להסביר על ואת ישראל בקרב האוכלוסייה הזרה.
אני לא מתבייש להגדיר עצמי כאדם ציוני שחש זיקה למולדתו, למורשתה ולתולדותיה. וכך, אני משתדל באורח חיי, ובייחוד במהלך השליחות, לבסס עקרונות אלו ולהביאם הלכה למעשה. זהו יעד נעלה עבורי לפעול למען קידום וחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות תוך קירוב לבבות ואמונה שלמה באתגר המשימה.
בניין הפדרציה היהודית
מתי ואיך הגעתי לכאן? הגעתי בחודש אוגוסט האחרון, שלושה ימים בלבד לאחר שהשתחררתי משירות צבאי סדיר. במשך שנתיים שירתי ככתב צבאי בביטאון חיל האוויר, ובשנה האחרונה שימשתי רכז ומפיק החדשות של "במחנה". עברתי ממדי צה"ל הירוקים למדיו של אזרח בארץ נכר בטרם הספקתי לגזור את תווית הקנייה.
עשרת הדברים שגורמים לי להרגיש הכי ישראלי:
- לפתוח את החלון ולשאול "איפה זה רחוב ...?" כשאני הולך לאיבוד והג'י-פי-אס מחליט להפסיק לעבוד.
- לשמוע בפול ווליום את להקת הנח"ל בזמן הנסיעה.
- כשאני פונה בסופרמרקט לכיוון הלא נכון ושוכח להתנצל מעומק ליבי, גם כשלא עמדתי בדרכו של איש.
- כשאני עדיין משדך את הדפים בצד ימין.
- כשאני מתקשה להבין את הנאיביות והשטותניקיות האמריקנית.
- כשסטודנט שואל אותי בחריפות באמצע ארוחת צהריים מה חשבנו לעצמנו כששיחררנו עשרות טרוריסטים תמורת גופותיהם של שבויינו ז"ל.
- כשאני קורא את התפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל.
- להתעדכן כל יום באמצעות האינטרנט על ההתפתחויות והחדשות בארץ.
- לקבל את השבת ב-12:00 בצהריים לצלילי רשת ג'.
- להסביר כל פעם מחדש שאין-לנו-ארץ-אחרת! עבורנו הישראלים המשפט אולי נהפך לקלישאה מדוקלמת, אבל פה מדובר בתמציתה של תורה שלמה.
סיטואציות מצחיקות שקרו לי כישראלי בחו"ל:
אחרי שעות של חיפושים מפרכים אחרי בית כנסת אבוד בשבת גשומה, מצאתי עצמי עוקב עם רכבי אחרי זוג בנות לבושות שמלה שחורה שהובילו אותי כל הדרך ליעד המיוחל בלא יודיעין. הפקק שהותרתי מאחור היה גורם למרכזייה בגלגל"צ לקרוס. ולמרות זאת - הספקתי רק לסעודה שאחרי התפילה. העיקר הכוונה. וגם: לפתוח עדיין בכל שעה עגולה רדיו ולהתפלא שלא שומעים את קול ישראל מירושלים; לתהות מדוע יש כל כך הרבה רכבים בכבישים לפני ערב חג, בעיקר בכיפור; לאלתר טוקסידו מהרב הרפורמי ולהתאים אותו למידותיי...
למה אני הכי מתגעגע? בראש ובראשונה להורים שלי, לאחי הקטן, למשפחה ולחברים (ככה זה, לפעמים צריך להיות בקצה השני של הגלובוס כדי להרגיש הכי קרוב). כמו כן, לאווירת יום שישי בארץ, לשירים הרגועים ברשת ג', לריקודי עם, לעברית, לים של חיפה, לחיים של תל אביב, לאוכל (במיוחד לבמבה ולחומוס), וכמובן לחום ולאהבה "מייד אין איזראל".
מה הייתי לוקח איתי מכאן ומביא לישראל? הרבה סבלנות (למרות שלא קל להתרגל לזה פה), נימוסים בטעם (אבל לא בצורה קיצונית), פדנטיות בהתאם לסיטואציה (ביי דה בוק). בנוגע לשאר הדברים - הכל יש במדינת היהודים.
חמש המלצות על העיר שלי
1. לולאס: בית קפה עם אופי. קצת בעל גוון ירושלמי, 35 אחוז שינקינאי והשאר אמריקאי טיפוסי. המוסיקה רגועה, בעיקר ג'ז ובלוז וכל כמה שעות נשמעות גם קלאסיקות טובות. הסלטים הכי טעימים בעיר, וגם לא כל כך משמינים - לשומרי המשקל שביניכם. ככה סתם לשבת עם "ידיעות אחרונות" (או שלא?!), להקליד את ההרצאה או הפעולה הבאה בלפטופ כאשר ביד ימין קפה או שוקו חם. ללא ספק הדרך האולטימטיבית ביותר לפתוח את היום, לא?
ברווזים חוצים את הרחוב ליד הבית
2. רגע של תרבות: לשוחרי אמנות פוסט מודרנית מומלץ להגיע למוזיאון האומנות של סאות' בנד השוכן בדאון-טאון. המוזיאון נפתח לציבור במרץ 1996, ומציג מגוון רחב של אמנים מהעיר ומאיזור מישיגן. כיום מעל 859 עבודות מוצגות לראווה בתערוכה הקבועה. כמו כן מציע המוזיאון קורסים וסדנאות לילדים ולמבוגרים.
אתר אחר הוא מוזיאון Copshaholm, אחד מהמוזיאונים להיסטוריה החשובים ביותר הנמצאים בצפון אינדיאנה. הוא מורכב מכמה מבנים עתיקים וכולל תצוגה הסוקרת את היסטוריית מחוז סיינט ג'וזף, תולדות אוניברסיטת נוטרה דאם, מביא את סיפורן של כל בנות ליגת הבייסבול הבכירה ואף מציג תערוכה לילדים.
לחובבי תחום המוטוריקה - עומד לרשותכם מוזיאון ייחודי המציג למעלה מ-200 עיצובים היסטוריים של עגלות, קרונות וכלי רכב תוצרת חברת "סטדבקר". ולסיום היום המפרך, מקום דינמי ושוקק חיים הוא אולם התיאטרון הוותיק המעלה עשרות הצגות מקור במהלך השנה.
דינמי ושוקק חיים. התיאטרון העירוני
3. לשחות נגד הזרם: נהר סיינט ג'וזף זורם ממערב העיר לכיוון צפון, ומכאן שמה של העיר סאות' בנד, משום שהמים זורמים בכיוון ההפוך. סאות' בנד ממוקמת בצד הצפוני והדרומי של הפיצול היבשתי, כך שהנהר זורם צפונית לעבר אגם מישיגן. בימים בהירים ניתן לרוץ מסביב לנהר שלאורכו צמחייה בשפע, או סתם לתפוס פינה אסטרטגית וליהנות מהאווירה הפסטורלית. איזור הדאון-טאון ממוקם בחלק המרכזי הצפוני של העיר לאורך הנהר, בסמוך לנוטרה דאם מכיוון צפון. ועל כך נאמר - איזו מין שלווה ולא צריך שום דבר!
4. "האירים הלוחמים": אוניברסיטת נוטרה דאם, השוכנת בלב סאות' בנד, מדורגת כאחת מבין 20 המוסדות להשכלה הגבוהה מהמובחרים ביותר בכל ארצות הברית. לומדים בה סטודנטים מכל העולם, ואף כמה ישראלים בודדים, אשר נהנים מרמת לימודים גבוהה וממרחב מרהיב ביופיו. נוטרה דאם הקתולית ידועה גם בזכות קבוצת הפוטבול המפורסמת שלה ("האירים הלוחמים") שזכתה ב-11 אליפויות.
5. "כולנו יהודים": הקהילה היהודית בסאות' בנד מונה כמה אלפים בודדים, אולם למרות קוטנה ניתן לחוות את ההווי היהודי נוסח שלושת הזרמים. הפדרציה היהודית, המשתרעת על שטח אגדי, משמשת למעשה זרוע ביצועית איתנה ומהווה את מרכז העשייה הקהילתי במטרה לקרב את האוכלוסייה היהודית לתרבות, למסורת ולישראל. בבית הכנסת האורתודוקסי או במרכז התורה תוכלו ליהנות משיעורי העשרה בנושאי יהדות, קבלה, חסידות ועוד. בטמפל "בית אל", בית הכנסת הרפורמי, תתוודעו לרבי מגניב עם גיטרה ייחודית וכישרון אילתור ומשחק שלא היה מבייש שחקן בכיר. וב"סיני", בית הכנסת הקונסרבטיבי, תגלו בית ספר מושקע ללימוד עברית, תנועת נוער פעילה והמון עשייה ציונית. בקיצור, יש הכל מהכל כולל הכל!
- לכל הכתבות במדור "מדברים גלויות"
- גם אתם גרים בחו"ל ורוצים לשתף אותנו בחוויה? כתבו לנו!