מצב בחי-רע

בסערת הימים האחרונים, יו"ר ש"ס הצליח להקים על עצמו את שנאתם של רבים מחבריו הפוליטיקאים. כעת, אחרי שהפור נפל, ילך הבוחר הישראלי לקלפי בבלבול מוחלט: הוא לא יבין בשביל מה הוא צריך ללכת, לא יידע בשביל מי להצביע, ולא יבין למה מטרטרים אותו אחת לשנתיים לקלפי

ספק אם יש מילת גנאי או קללה עסיסית אחת שלא הוטחה בסוף השבוע באלי ישי. יו"ר ש"ס הצליח להקים על עצמו את שנאתם של רבים מחבריו הפוליטיקאים, שרואים בו את האחראי העיקרי לבחירות הקרובות, וגם לחזרתם של חלקם הביתה.

 

כן, אמרו הפוליטיקאים, אחרי שכבר חשבנו שהוא מוביל את ש"ס אל דרך השפיות והממלכתיות, הוכיח ישי כי אינטרסים אישיים צרים הם אלה שמובילים אותו, הוכיח שהקוד הגנטי של ש"ס לא השתנה וכנראה גם לא ישתנה. אחריות, אמר פוליטיקאי בכיר ביותר, היא מילת גנאי בכל מה שנוגע לישי ולמפלגתו. לנוכח המופע הציני של אלי ישי, פתאום כבר לא נעים לחשוב מה שנכתב על אהוד ברק בשבוע שעבר.

 

אם נשים בצד את האינטרסים הלגיטימיים של מפלגות האופוזיציה, אין יותר מדי סיבות טובות לשמוח לקראת הבחירות הבאות. למעשה, הבחירה בבחירות היא "בחירע" – בחירה רעה שנולדה בלית ברירה. אם כל מה שמספרים לנו על האתגרים העומדים בפני המדינה נכונים, ואם המשבר הכלכלי העולמי הוא לא מזימה לא משעשעת של הסוחרים בוול סטריט, הרי שלגרור את המדינה לשלושה חודשי שיתוק וקשקוש פוליטי אינסופי היא בחירה רעה.

 

ספק רב אם הקואליציה והכנסת הבאות יהיו אימפוטנטיות פחות מהממשלה והכנסת היוצאות. מבנה המערכת הפוליטית הישראלית אינו מאפשר לקבל כאן הכרעות והחלטות ממשיות, מבלי להיות נתון לחסדיו של חבר כנסת כזה או אחר, מבלי להצטרך לנהל משאים ומתנים אינסופיים עם כל רבע סיעה מפוצלת.

 

אולי תחילתה של דרך חדשה

אך נראה כי בשלב הזה כבר מאוחר מכדי לנסות ולמנוע את הבחירות, ויש להסתכל למציאות בעיניים: המערכת הפוליטית צפויה לעבור טלטלה רצינית, ואם הסקרים לא משקרים, הרי שגוש הימין והליכוד צפויים להגדיל את כוחם, מפלגת העבודה צפויה לחטוף מכה משמעותית, ציפי לבני עוד עשויה להתגעגע לימי הסחטנות של ש"ס, ומפלגות קיקיוניות חדשות אולי עוד יחליפו את חבורת הגמלאים, שמתחו את משמעות הביטוי "הזוי" עד קצה גבול היכולת. ומי יודע, אולי גם שינוי תעשה קאמבק במתכונת כזו או אחרת.

 

הבוחר הישראלי, מצידו, יצעד אל הקלפי בבלבול מוחלט: הוא לא יבין בשביל מה הוא צריך ללכת, לא יידע בשביל מי להצביע, ולא יבין למה מטרטרים אותו אחת לשנתיים לקלפי, רק כדי לגלות אחר כך שהנציגים שלו בכנסת הופכים גרועים מפעם לפעם. התקווה היחידה טמונה בפוטנציאל שיש לבחירות האלה מבחינה ערכית ותוכנית: אולי, לראשונה מזה שנים ארוכות, יהיו הבחירות האלה סביב נושאים, סביב אג'נדות.

 

אחרי שנים של שתיקה והתחכמויות עלומות נוסח אריק שרון, ואחרי שהגמלאים קיבלו שבעה מנדטים – הגיע הזמן לא לקבל את שתיקתם האופנתית של הפוליטיקאים, ולדרוש מהם תשובות ברורות בכל נושא. יתכן שבהשפעת הבחירות בארצות הברית, שם ניהלו המועמדים אינספור עימותים על הדרך שבה הם מבקשים להוביל את עמם, תלך המערכת הפוליטית בדרך חדשה שלא כל כולה ספינים וסיסמאות ריקות מתוכן. אולי, אחרי יותר מדי שקרים, נשמע לאן בדיוק רוצים הפוליטיקאים להוביל אותנו.