תעלומת מראדונה: השחקן הענק שנכשל כמאמן

הרזומה שעמו מגיע דייגו לנבחרת ארגנטינה כולל שלושה נצחונות ב-23 משחקים עם מאנדיז'ו וראסינג. כעת הוא יקבל את "חומר הגלם הטוב בעולם", כהגדרתו

הרגע של מספר 10. יומיים לפני יום הולדתו ה-48, דייגו ארמנדו מראדונה הגיע לתפקיד חייו, המקום עליו חלם מאז תלה את הנעליים ופרש מכדורגל -

משרת אימון נבחרת ארגנטינה.

 

המשימה הראשונה של דייגו תהיה כמובן להבטיח את מה שאמור להיות מובן מאליו, סיום טוב של קמפיין מוקדמות המונדיאל והעפלה לדרום אפריקה 2010. אבל עם כל הכבוד למה שאמור להיות בעצם תהליך קליל (ארגנטינה צריכה לסיים בין ארבע הראשונות מתוך עשר בבית המוקדמות בדרום אמריקה), גם מראדונה יודע שהוא בא רק בשביל דבר אחד - להוליך את ליונל מסי והחברים לזכייה שלישית של ארגנטינה באליפות העולם, בדיוק כמו בפעם הקודמת שזה קרה, ב-1986, בימיו כשחקן הטוב בעולם.

המטרה: לחזור לימי 86' העליזים (צילום: AP)

 

ארגנטינה כולה מתלהבת מהמינוי החדש, אבל לפחות לפי רזומה האימון של דייגו, אוהדי התכולים-לבנים צריכים להיות מודאגים. התוצאות היו רחוקות מלהרשים, בלשון המעטה, והקבוצות שלו לא ממש הלהיבו. עם זאת, זה היה באמצע העשור הקודם ולדייגו לא היו את הכלים שיש לו עכשיו.

 

המספרים החלשים כמאמן: 3 נצחונות ב-23 משחקים

הפעם הראשונה של מראדונה כמאמן כדורגל היתה אי-שם ב-1994, כאשר ריצה את עונש ההשעייה שלו על שנתפס בשימוש בחומר אסור, במונדיאל ארצות הברית. השעיית פיפ"א מנעה ממנו לשחק כדורגל, אבל לא לאמן. ומספר 10, כרגיל, רצה להוכיח להתאחדות הכדורגל העולמית ש"היא לא תצליח לגדוע לי את הרגליים", כפי שאמר בנאום הדמעות המפורסם אחרי התפיסה במונדיאל.

 

מראדונה, בלי שום ניסיון קודם, מונה למאמן דפורטיבו מאנדיז'ו, קבוצה צנועה מאוד מפרובינציית קוריינטס הרחוקה, שנשיאה רק רצה לצבור פופולאריות ומינה אותו כדי לזכות בכותרות ובתשומת לב. מראדונה חתם יחד עם קרלוס פרן והשניים הפסידו 2:1 מול רוסאריו סנטראל בבכורה שלו על הקווים.

ליונל מסי. יורש העצר יקבל הדרכה צמודה מקודמו (צילום: AFP)

 

כעבור חודשיים, כרגיל בקצב החיים המטורף של מראדונה באותה תקופה, הוא הסתכסך עם ההנהלה ועזב אחרי קדנציה קצרה מאוד של 12 משחקים. המאזן? לא משהו לספר עליו לבנות דאלמה וג'אנינה: ניצחון בודד, שש תוצאות תיקו וחמישה הפסדים.

 

חודש בדיוק אחרי עזיבתו את קוריינטס, מראדונה כבר עלה מדרגה וקיבל לידיו את ראסינג קלוב, אחת הגדולות בליגה הארגנטינאית. גם שם דייגו ופרן לא החזיקו יותר מדי מעמד ולמרות ההתלהבות והקהל האדיר של 'לה אקדמיה', המאמנים עזבו אחרי 11 משחקים, עם שני נצחונות בכיס, שש תיקו ושלושה הפסדים.

 

עם כל הכבוד לתוצאות העגומות, אף אחד לא באמת ציפה אז ממראדונה להשיג תוצאות טובות בקבוצות עם סגל בינוני מינוס, שהביאו את דייגו בתקווה כי ההתלהבות שלו תדביק את השחקנים ותזניק את הקבוצות לצמרת.

 

אבל עכשיו, עם "חומר הגלם הטוב בעולם", כמו שהגדיר מראדונה את השחקנים שיש לארגנטינה, הגיע רגע האמת של דייגו. מה שבטוח, זה ייגמר בבכי - או של אושר כמו במכסיקו 86', או של עצב כמו באיטליה 90' וארה"ב 94'.