בית הכנסת – לא לדתיים בלבד

המרכז לציונות דתית 'מעלה' פועל להקמת עשרות בתי כנסת קהילתיים שמיועדים לקהל דתי וחילוני ו"יסירו את המחיצות בין יהודים ליהודים". יוזם המהלך, ד"ר אמנון שפירא: "אין סיבה שבית הכנסת יישאר מעוז של הדתיים; זה לא מיסיון או ניסיון להחזיר בתשובה, ועיקר הפעילות לא תהיה דתית"

מניינים ידידותיים למתפלל המזדמן יש גם יש, "הסידור החילוני" כבר נחטף מהמדפים, אבל מתי ירגישו כולם בבית כשהם באים לבית הכנסת? 'מעלה – המרכז לציונות דתית' פועל בימים אלה להקמת עשרות בתי כנסת קהילתיים, בפריסה ארצית, המיועדים לציבור דתי וחילוני. בתכנית: אירועי תרבות וחברה, שיעורים, הרצאות וסדנאות, וגם תפילה – למי שרוצה .

  

יו"ר 'מעלה', ד"ר אמנון שפירא, שעובד על הפרוייקט בחצי שנה האחרונה, סיפר ל-ynet כי כמה קהילות דומות כבר פועלות בישראל. בכוונתו לייסד עוד עשרות נוספות ולהפוך גם כמה בתי כנסת "רגילים" לכאלה. "צריך לסלק בבית הכנסת את המחיצה בין יהודים ליהודים ולא בין גברים ונשים", הוא מסביר, "אחת הסיבות להישרדות העם היהודי בימי הביניים הן הקהילות שנוצרו סביב בתי הכנסת - קהילות תומכות, חוגגות, מטיילות, לומדות - וגם מתפללות". לדבריו, "לא מדובר במיסיון ואין לנו כוונה להחזיר אף אחד בתשובה. עיקר הפעילות לא תהיה דתית ולא סביב התפילה, ובכלל לא נזמין או נציע למישהו להתפלל".  

 

ד"ר שפירא מגלה כי בישראל ישנן כיום כ-50 קהילות לא דתיות שמתפללות מדי שבת, בין היתר במושבים וקיבוצים כמו יגור, עין גב, נהלל, כפר מסריק ואחרים. "הם לא דתיים, לא חילונים ולא רפורמים אלא פשוט יהודיים שרוצים להתפלל לאלוהים, גם אם ביום כיפור הם אוכלים סטייק חזיר", הוא אומר, "אין הצדקה לכך שבית הכנסת יישאר מעוז של הדתיים".

  

יו"ר 'מעלה' מציין כמודל את ה-JCC האמריקני (JEWISH COMMUNITY CENTER) - מרכז קהילתי ליהודי ארה"ב - ומוסיף: "רוב הקהילות הדומות בישראל הוקמו באמת על ידי ציבור אנגלו-סכסי, שכשהגיע לארץ לא הבין למה כדי ללכת לקופת חולים אתה צריך להיות חבר הסתדרות וכדי לבוא לבית כנסת אתה צריך להיות דתי".  

 

"בבית הכנסת בשכונת קטמון בירושלים התקיים באחד מלילות שבת האחרונים ערב שירה בציבור, גם לנשים במכנסיים", מדגים שפירא, "אחר כך היה פרופסור שנתן דברי תורה, ומי שרוצה יכול לראות בזה גם 'טיש'".  

 

המחיצות הוסרו

גם בשכונת נווה-שאנן בחיפה נפגשות מדי יום שישי דתיות, חרדיות וחילוניות לכוס קפה, והן משתתפות יחד בחוג שמקיימת הקהילה שפועלת במקום. "דתיים וחילוניים שרים במקהלה ומשתתפים בשיעור השבועי, וכל אחד נשאר בעולמו", אומר ד"ר שפירא, "המחיצות הוסרו, הלבבות נפתחו, ואף אחד לא שואל אותך מאיזו מפלגה אתה. יש יותר מדי מחלוקות פוליטיות, דתיות ועדיות, אבל בית הכנסת לא יכול להיות מקום לזה".  

 

פרופ' דוד טנור, חוקר במכון ויצמן למדע, משמש כחבר ועד בית הכנסת ברמן ברחובות, שבשנים האחרונות הפך גם הוא ל"קהילתי". חברים בו 200 משפחות, ומלבד פעילויות פנים-קהילתיות לגברים, נשים ובני נוער, פונה בית הכנסת גם לציבור הרחב, עם קריצה לחילוניים. "זה התחיל בכך שארגנו לפני ארבע שנים מניין תפילה ביום כיפור, בשיתוף עם צֹהר", מספר טנור, "והיום אנחנו כבר מקיימים פעילויות תרבות שחלק ניכר מהמשתתפים בהן אינם דתיים".  

 

לקראת סוכות, למשל, הקים בית הכנסת סוכת ענק בגודל 200 מ"ר, כשתלמידי בתי הספר והגנים בסביבה עוזרים בבניה ובקישוט. בימי חול המועד הופיעו בה חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן, פרופ' אביגדור שנאן וד"ר עליזה לביא, לצד "עודד והקרקס הנודד" והמופע הירוק "דובה'לה בסביבה". בנוסף התקיימו בה סדנאות יצירה ומופעים.

  

"בחלק מהאירועים היה לפחות 50% מהקהל חילוני, ובאחרים לא פחות מ-30%", אומר פרופ' טנור, "בסך הכל הגיעו לסוכה מאות אנשים, ובאחד הערבים נאלצנו לפרק דופן אחת כי באו כמעט 500 איש. זה קרה כי הצלחנו לשלב גירוי אינטלקטואלי וגירוי רוחני שמדבר לכולם".  

 

טנור מבין שמה שמקובל בחו"ל קשה יותר בארץ, בשל המתח הדתי-חילוני וה"פחד" ההדדי, והוא מדבר מניסיון: "בשנה הראשונה חשבתי שאם הגיעו 300 מתפללים ביום כיפור בטח הם יבואו גם בסוכות, אבל זה לא קרה. כולם נסעו בסוף לחו"ל ולטיולים".  

 

עם זאת הוא משוכנע שעם הרבה סבלנות גם זה יתפוס. "צריך סוג מסוים של אנשים שמכירים את שני העולמות, ואז מתקדמים בעדינות עד שמגיעים לביטחון ואמון בין שני הצדדים", הוא מסביר, "במצב הזה אין בעיה להביא אנשים אל הסוכה, ואף אחד לא פוחד שמחזירים אותו בתשובה. הם רק יושבים בה, בלי לברך או להתפלל, ובלי כיפה, לולב ואתרוג. זה מאוד ניטרלי, פשוט לבוא להתחבר, שתהיה להם גישה וידעו שהדלת פתוחה למי שמעוניין".