בורג: מפלגת העבודה היא זצ"ל כבר הרבה שנים

יו"ר הכנסת לשעבר אברהם בורג מסתכל בעצב על מצבה העגום של מפלגתו. בשיחה עם ynet הוא מבקר בחריפות את העבודה, שכבר לא מציעה אלטרנטיבה לשלטון, תוקף את יושב הראש ברק ומסמן תקווה לעתיד - עופר עיני

"מפלגת העבודה היא זצ"ל כבר הרבה שנים", אומר יושב ראש הכנסת לשעבר אברהם בורג בשיחה עם ynet על מצבה העגום של העבודה. "מפלגה שאין לה מה להציע מבחינת תוכן פוליטי, הבוחר הולך ממנה או שהוא פשוט לא בא להצביע".

 

מצבה הקשה של מפלגת העבודה בסקרים שובר את ליבם של ותיקי המפלגה. אחד מהם הוא בורג, שעזב את המערכת הפוליטית לפני כמה שנים לעולם העסקים, אולם הוא לא הפסיק לצפות מהצד על המתרחש. כשפונים אליו בבקשה להגיב על המצב הפוליטי, בדרך כלל הוא מסרב. "איזו סמכות יש לי לבקר מבחוץ", דוחה בורג את הפניות. אלא שלפני קצת יותר משנה הסכים להתגייס לטובתו של אהוד ברק וכעת, לנוכח המשבר הקשה של המפלגה, הוא הסכים לדבר. ברק, אגב, לא בהכרח ישמח לשמוע את הדברים.

 

"אחד ממפתחות ההצלחה של מפלגה הן יכולות המיפוי של מפלגה לקראת בחירות", אומר בורג. "צריך לבדוק עד כמה הגורמים השונים מחוברים זה עם זה, לבדוק עד כמה העסקונה מחוברת למנהיג והמנהיג לציבור. במרצ זה כמעט כמו אצל ברק אובאמה: כל עשרת הבוחרים תומכים בשני אנשי העסקונה והם מחבקים את ג'ומס. בש"ס, כל הפגנים והמתפללים למיניהם מאמינים בעובדיה, ואין שום בעיה. ביבי והציבור שלו מחוברים, למרות הגזרות שפגעו בציבור. לנוכח הגל הכלכלי העולמי אומרים הליכודניקים: הוא הכי טוב שיש כיום. גם כשאני לא אוהב אותו, אני צריך אותו. אצל לבני אני לא יודע מי העסקונה, אבל אפילו בוויכוח עם מופז, הציבור תומך בלבני".

 

ובעבודה?

 

"בעבודה כלום לא מדבר עם כלום: יש עַם, שאני לא יודע מה הוא, אבל הוא לא גר במגדלי אקירוב ולא מחובר למנהיג. יש חברי כנסת שאף אחד מהם לא מבין את ברק, והמעט שמבינים אותו לא רוצים אותו. ברק לא מדבר בשפת העם או בשפת העסקונה. הכל מפורק. לכן, ביציאה למאבק הזה של הבחירות, ברק יוצא במצב סחוט. הסקרים שלו עוד ישתפרו, אבל הבעיה המבנית של מנהיג שאין מאחוריו תמיכה זה עניין קריטי".

 

אתה מתאר תמונה של מפלגה שנגמרה, שאין לה עתיד.

 

"האם לסגור את הבסטה? השאלה קשה מפני שכאשר נותרו 90 יום עד הבחירות אין זמן לחשוב. זה לא שיש לנו שנתיים להרהר. התפקיד של העבודה הוא לפתח חלופה. בחוגי בית של המפלגה תמיד תשמע את המשפט: אנחנו הקמנו את המדינה. הנוסטלגיה היא בעלת אופי אדיר. עוד נשענים על עבר מאוד רחוק. לא מבינים שמפלגת העבודה כמעט פושעת בחוסר היכולת שלה לנהל שיח של פוזיציה ואופוזיציה", אומר בורג.

 

"בארצות הברית, כשרפובליקנים חירבנו את המערכת, הדמוקרטים באו להביא תקווה ושינוי. כשיש שני קטבים, אתה כל הזמן יכול להיות או שלטון או תקווה. העבודה חייבת ללכת לקמפיין ברור: או שנרכיב ממשלה, או שנהיה אלטרנטיבה באופוזיציה. הדבר הפסיכולוגי הנורא הוא שהעבודה הפכה ללא אלטרנטיבה. העבודה הפנימה את זה שהיא האישה המוכה".

 

אבל עושה רושם שהעבודה לא מסוגלת להיות באופוזיציה, היא לא בנויה לזה. 

 

"העבודה צריכה לחדד, לחדד, לחדד את שאלת האישיות. אם אני היום אהוד ברק, הייתי עושה מאמץ אדיר, כולל לרדת למדרון אחורי, ולהקים את מפלגת כלכלת ישראל, מפלגה חדשה. הייתי מציב בראש המפלגה, באופן תיאורטי, את עופר עיני, את אבישי ברוורמן ועוד כמה אנשי משק. האנשים האלה יכולים להכין את המשק לצונאמי כלכלי, לשמור עליה מפני ביבי ובש"ס.

 

איפה לדעתך נכשל ברק בהתנהלות שלו מאז חזר לראשות העבודה?

 

"ברק לא ירד למדרון אחורי כפי שהיה צריך. בנימין נתניהו היה טיפוס בלתי חביב בעליל על הציבור, ועשה את הדבר הנכון: ירד למדרון אחורי, והוא חזר לפוזיציה של שר אוצר, ונשאר רק בה. ברק היה אמור לחזור על אותו תהליך, להוכיח את עצמו כמר ביטחון. ואז להציג אג'נדה. האם אפשר לומר עליו שהוא שר ביטחון מדהים? אין אינסטינק כזה. אם ביבי יגיד שמשה יעלון הוא שר הביטחון שלו, את מי הציבור יעדיף? את בוגי כמובן, כי הוא נתפס כישר ואמין, ולא ניסינו אותו, והוא לא מלוכלך בשטיקים", מסביר בורג. 

 

אתה חושב שלברק אין היום שום אג'נדה למכור לציבור?

 

"איזו אג'נדות יש לעבודה? יש אג'נדה כלכלית של שלי יחימוביץ', שמייצגת את העבודה. אבל הבוחרים של העבודה הם קפיטליסטים עם רטוריקה של חולצה כחולה. הם רוצים מעמד ביניים. יחימוביץ' נתפסת כאויבת של מעמד הביניים, כמעט כקומוניסטית. וזה מאיים. הצד הכלכלי הלך לעזאזל.

 

"אחר כך, הישיבה עם אביגדור ליברמן בממשלה, הכשירה את הימין הקיצוני, ומצד שני היו כמה דברים קשים של ברק בתחום המדיני שעקפו את אולמרט מימין. ברק לא פינה אף התנחלות, ולכן לעבודה אין אג'נדה של שלום. ובאשר לאג'נדה הביטחונית, על האג'נדה הזו יש לה שני מתחרים: שאול מופז

ובוגי יעלון. לכן, האג'נדה היחידה שיש לברק למכור, מתחלקת שליש-שליש-שליש. בוגי כבר החל את המלחמה נגד ברק, ויאמר שברק זה בעצם אולמרט", הוא טוען. 

 

"תראה", מוסיף בורג, "ביבי הוא ירושלים, והוא ארכי-פוליטיקאי. ברק, לעומת זאת, לא רץ מאף מקום לאף מקום. הבחירות הראשונות של ברק ב-99' עסקו במסר התקוע של נתניהו אל מול השינוי שלו. ברק לא יכול להגיד היום שהוא מציע שינוי. את השינוי כבר לקחו לו, למרות שהוא הביא את זה ראשון. ברק לא יכול להגיד כלכלה חברתית, בגלל איפה שהוא גר, וספק אם הוא יכול לומר ביטחון. הוא ניצל את ועדת וינוגרד כדי להצטרף לממשלה, ולא כדי להחליף אותה, ופצעי המלחמה יצופו. ברק גם נתן הכשר לאולמרט. הקרב הביטחוני המרתק ביותר יהיה מופז ויעלון ביחד נגד ברק. שלושתם אשמים באי-הכנת צה"ל. ברק לקח אחריות על מערכת הביטחון אחרי המלחמה, והוא לקח את האחריות על אולמרט".

 

מי לדעתך יכול להוביל את מפלגת העבודה היום, ומה צריכה המפלגה לעשות כדי לצאת מהברוך?

 

"בעיניי, עופר עיני הוא הדמות הכי חשובה בציבוריות של מפלגת העבודה. אני לא מכיר אותו, אבל אני רק מתבונן בדמות. הוא היחיד שנשען על המשבצת שלו, מייצר בה תוכן ואינטרסים. אני לא רואה מישהו אחר. המהלך הגדול שהעבודה צריכה לעשות זה להעיף את ברק לפני הבחירות. אבל זה לא יקרה".