היסטוריה מודרנית

בדיוק ביום הבחירות בארה"ב משודר הפרק האחרון של "ג'ון אדאמס", העוסקת בנשיא שמורשתו היא הנשכחת ביותר באמריקה. בראיון ל-ynet נוזף הבמאי הבריטי של הסדרה באמריקאים, שלדבריו לא יודעים לשמר את ההיסטוריה של עצמם

מכל ימי השנה, שידורה של המיני-סדרה "ג'ון אדאמס" ב-yes מסתיים דווקא היום, 4 בנובמבר, היום בו יוכרע מי יאייש את המשרד הסגלגל בבית הלבן בארבע השנים הבאות.

 

השבוע הזה עשוי להפוך לדף הראשון בפרק חדש בספר דברי ימיה של ארצות הברית של אמריקה. אמריקה עשויה להתעורר מחר עם נשיא ממוצא אפריקאי. ג'ון אדאמס, נשיאה השני של ארצות הברית, מחוויר למול אובאמה, לא בתפקידו ההיסטורי, אלא בכריזמה הדהויה שלו.

 

אבל הסדרה שמגוללת את סיפור מנהיגותו, לא מספרת רק את סיפורו. זהו אפוס בן שבעה חלקים, שמשתמש במסכת חייו של אדאמס כדי לתאר את חבלי לידתה של אמריקה. היא הופקה על ידי טום הנקס, צולמה בווירג'יניה, לונדון ובודפשט ועלתה 100 מיליון דולר, ומככבים בה פול ג'יאמטי כאדאמס ולורה ליני כגברת אדאמס. היא פרויקט שאפתני בהרבה מתיעוד חייו של אדאמס, דמות אפורה שההיסטוריה הזניחה.

 

הבריטי עושה את שלו

"זו סדרה על הערכים שיצרו את אמריקה והיא שודרה בזמן הפריימריז בארה"ב מה שהוסיף לה מימד נוסף", מספר טום הופר, במאי הסדרה, בשיחת טלפון מלונדון. "זה פרק בהיסטוריה האמריקאית שבמפתיע, הוזנח על ידי יוצרי קולנוע וטלוויזיה אמריקאים. אין קלאסיקה מצולמת על המהפכה האמריקאית. יש את '1776', אבל זה מחזמר שלא נלקח ברצינות. למרות המעמד האייקוני שיש למאורע הזה, הטלוויזיה והקולנוע התעסקו יותר במלחמת האזרחים, ומלחמת העצמאות היא סוג של אוצר בלום".

הופר (במרכז) על סט הצילומים. לבמאי יש אמירה בטלוויזיה

 

מלאכת הקודש הזאת הופקדה דווקא בידיו של הופר, צאצא של נתיני המלך ג'ורג' השלישי, ששלוחיו היו אותם אלה שביקשו לנצל לתועלתם את עמלם של יושבי המושבות. כן, הופר הוא במאי בריטי. אז כיצד קרה שהפרק הפותח בקורות ארצות הברית התגלגל לבימויו של בריטי יוצא "אוקספורד"?

 

"טום הנקס פנה אליי", הוא מספר, ויודע שאחרי תשובה כזאת, יהיה קשה להמשיך ולחקור מדוע לא סירב לאתגר האמריקאי. "הנקס הוא חובב היסטוריה, והוא קנה את הזכויות לספר עליו מבוססת הסדרה. הוא הציג בפני הסופר דייויד מקלה רשימה של במאים, ומקלה בחר בי".

 

ואז פגשתי את הלן מירן

אבל הופר, שעבד על הסדרה בצמוד לסופר בן ה-83 ולהנקס, שכבר עבד כמפיק עם רשת HBO על "אחוות לוחמים", חב את עבודת הבימוי הזו לדמות שנכנסה לחייו הרבה קודם לכן. הלן מירן. "היא זאת שהביאה אותי לאמריקה", הוא מספר.

מירן. השראה אישית (צילום: איי.אף.פי)

 

גם לקשרים של אבא שלו הוא חב תודה, אבל מירן היתה לו כמקפצה. הופר בן ה-35 אכן נולד עם מצלמת זהב בפה. אבא שלו הוא במאי ומנכ"ל ידוע. הופר הפך לבמאי פרסומות נוצצות שנראות כמו סדרות טלוויזיה, ואז הוצג בפני אחד מהמפיקים הגדולים של ה-BBC, מה שהוביל לעבודות בימוי ב"Byker Grove" וב"EastEnders".

 

"ואז פגשתי את הלן מירן", הוא מספר. "נבחרתי לביים את 'החשוד העיקרי 6' ולא התלהבתי, אבל הלן שיכנעה אותי שיהיה לי חופש בימוי מוחלט. ככה התוודעתי ל'אמי' וככה הגעתי ל-HBO. הלן היא שהביאה אותי ל'אליזבת הראשונה'".

 

מחווה לנשיא הנשכח

'אליזבת' הראשונה" זיכתה אותו באמי, ואחריה ביים את "לונגפורד", שגם היא לא קיפחה אותו ב"אמי". בעקבות רשימת ההישגים הזאת הוא נבחר לביים את יצירתו הנוכחית. "נחמד לבוא לסיפור כמתבונן אובייקטיבי מהחוץ, בלי אג'נדה פטריוטית הירואית וכך לספר את סיפורו של אדאמס כמנהיג בעל פגמים", אומר הופר, תושב לונדון במקור, שלא ממש ידע מי זה ג'ון אדאמס לפי שהחל לביים את סיפור חייו. אבל, הוא טוען, בכך, הוא לא שונה מהרבה אמריקאים.

 

"וושינגטון, ג'פרסון ורוזוולט הם המפורסמים. אדאמס לא כל כך ידוע, גם באמריקה. אז לא החרדתי רבים בחוסר הידע שלי", הוא מספר. "הרבה אמריקאים נבוכים שהם לא מכירים את מלחמת העצמאות שלהם טוב יותר. זו תקופה שכוסתה על ידי הקולנוע מאוד בדלות. יש להם נפח יצירה אדיר, אז איפה הסרט הקלאסי על המהפכה האמריקאית? הסדרה? זה חומר שכמעט לא התעסקו בו".

 

הבריטיות שלך השפיעה על עבודת הבימוי?

 

"ביימתי סדרה שהבריטים הפסידו במלחמה שמתוארת בה. אבל אני גם חצי אוסטרלי, מצד אמי, אז אני מחובר להיסטוריה הקולוניאלית ובאתי עם יכולת ראייה דו-מימדית".

 

קוצר היריעה של הסדרה דרש מכם לוותר על אירועים.

 

"דייויד מקלה וטום הנקס אובססיביים לגבי דיוק היסטורי. אני לא חושב שיש דבר גדול שלא הצגנו נכון. יש דברים שהשמטנו כדי שזה לא יסיח את הדעת מהסיפור ובגלל הלחצים המסחריים, אבל הנקס ומקלה היו עצובים מאוד על כל השמטה".

"ג'ון אדמס". מעניק משמעות לניצחון במלחמת העצמאות

 

הלחצים המסחריים דרשו דרמה נצפית ביותר, עומס עצום על כתפיו של בריטי צעיר. זה לא היה קל, אבל הוא עמד בו. "התקשיתי עם העובדה שאני מזדהה עם אדאמס והוא זה שלחץ לצאת למלחמה", הוא מספר. "האופרציה הצבאית הזאת הולידה את ארה"ב ויש משמעות קולקטיבית לניצחון הזה".

 

הסיפור מבוסס על הרבה סצינות גדושות מלל. איך עשית שלא ישעמם?

 

"תנועות מצלמה, פאות שמורדות מראשיהם של אישי המאה ה-18 בגלל החום וחושפות ראשים מגולחים מלאי זיעה, רציתי להתנתק מהכבדות של המאה הזאת, להראות כמה היא היתה ברוטלית. אלה היו זמנים קשים. יחד עם זאת, האמנתי שהמילים מאוד חשובות, ורציתי להיות אמיץ מספיק כדי להביא סצנות שנותנות מקום של כבוד למילים. זה דרש סבלנות רבה מהצופים, אבל יש שם ראיונות אפיים שנהגו על ידי אנשים דגולים".

 

ג'ון אדאמס דגול, אבל מאוד עצבני.

 

"הוא גיבור עם פגמים. גיבור טראגי. הוא היה בעיקר עצבני בשנות החייו האחרונות, מההרגשה שההיסטוריה תזניח אותו והוא מעונה על ידי זה. היה לו תפקיד גדול במהפכה האמריקאית. כנשיא, הוא הרחיק את ארה"ב ממלחמה לא נחוצה עם צרפת, אבל זוכרים את האחרים".

"איפה הסרטים על הקמת ארה"ב? איפה הסדרות?"

 

"השילוב בין חוזקו וחולשתו, הוא דרך מעניינת לספר סיפור", מוסיף הופר. אתה מתרחק כך מהרעיון שאב מייסד הוא פסל-על כן שמורם מעם. אדאמס הוא מאוד אנושי. הוא נתן לפגמיו לבלוט. ג'פרסון לעומתו, היה יותר זהיר בדרך שההיסטוריה תזכור אותו. הוא שרף את המכתבים שלו, שאותם לא רצה שהדורות הבאים יקראו".

 

היתה עליך אחריות גדולה.

 

"זו הנאה להוציא 100 מיליון דולר על אדם כל כך פגום. זה מאפשר לשתול קומדיה בסיפור הכי רציני. אולי בגלל שאני בריטי, האנשים הללו אינם דמויות אייקוניות עבורי, אלילים שפוארו בבית הספר. זה גרם לי לחוש מאוד חופשי בתיאור שלהם, אם כי הכל מבוסס על מחקר. הייתי מפוחד יותר, לו הייתי אמריקאי".

 

בדרך כלל, הבמאי הוא המלך בקולנוע, הכותב הוא המלך בטלוויזיה. איך זה היה כאן?

 

"ב-HBO כמות השליטה של הבמאי יותר גדולה מאשר בסרט. בקולנוע, במאי עשוי להיתקל בקשיי שליטה בגלל מפיקים, אבל ב-HBO הם מאשרים לבמאים לעבוד בדרך הישנה. זה כמו סרט קולנוע בן תשע שעות".

 

איך היתה העבודה עם לורה ליני ופול ג'יאמטי?

 

"לורה היא אחת השחקניות האהובות עליי. היא גאון. פול ג'יאמטי נהדר. היתה לי קולקציית שחקנים גדולים".

 

איך מביימים סצינות כמו הטבח בבוסטון, שכוללת המון זועם ובריטי שמגולגל בזפת ובנוצות?

 

"תתפלאי. צילמנו את זה בטייק אחד, שלקח ארבע דקות. עמדתי לפני 200 אנשים ואמרתי: 'ככה זה יקרה'. הסברתי מי הולך לעטוף את החייל הבריטי בזפת ואמרתי לצלמים למרפק את דרכם בין ההמון. זה יצא מאוד אותנטי. אני אוהב לביים מצלמה שנעה, במקום לפרק סצינה לחלקים קטנים. זה ריאליסטי יתר".

 

כשביימת, חשבת על הבחירות הנוכחיות המתקרבות?

 

"זו היתה ההשתתפות הקטנה שלי בשנת הבחירות הזאת. ליצור משהו שיזכיר לאמריקאים את המקורות שלהם. אמריקה יוסדה על ידי אינטלקטואלים אוטודידקטים, פילוסופים פוליטיים שהמציאו סדר חברתי חדש שהיה חדשני מאין כמותו. זאת היתה שנה מעולה לספר להם מה הערכים שהיו שאיחדו את האנשים המופלאים האלה ברגע מפתח של הולדת מדינתם. אולי תהיה לזה השפעה בקלפי".

 

הפרק השביעי והאחרון של "ג'ון אדאמס",

ג' 4.11 ב-20:25 ו-ד' 5.11 ב-10:34, yes1