הבית בקצה המושבה

יותר ממאה שנים אחרי שקיפל בין קירותיו המצוירים עלילות גבורה וחיים צופני מסתורין, נפתח השנה מוזיאון בית פיינברג בחדרה. אלף נשיקות וזיכרונות

יפה רזיאל פורסם: 23.12.08, 10:26

בין קירותיו של הבית הזה כתב אבשלום פיינברג את הבלדה "אלף נשיקות‭,"‬ וגדולי היישוב ניהלו בו דיונים גורליים על המושבה חדרה ועל עתידה של ארץ ישראל. עם פתיחת מוזיאון בית פיינברג בחדרה, נחשפו בתיעוד 117 שנים של סודות וחיים מסעירים של אחת המשפחות המרתקות בתולדות היישוב בארץ. לצד התמונות, הפריטים ההיסטוריים והקרנת סרטי התעודה, מתוכננים במקום בעתיד גם הרצאות בתחומי אמנות והיסטוריה, קונצרטים ואירועי תרבות, ובית קפה שייבנה בחצר.

 

הבית, שקירותיו המצוירים וחדריו מקומרי התקרה עברו שימור ושחזור מדויק בהשקעה של מיליוני שקלים, נבנה ב‭1896-‬ על ידי ישראל (לוליק) פיינברג, ממייסדי חדרה, ראשון לציון וגדרה. במשך השנים עבר המבנה תהפוכות רבות, ובימיו הרעים שימש כמאורת סמים וכמקום משכנם של חסרי בית, עד ששופץ בשנה האחרונה והפך לפנינה היסטורית.

 

הבית נבנה על גבולה הדרומי של המושבה חדרה. סגנונו וחומרי הבנייה מעידים שהבנייה התפרסה על פני לא מעט שנים. לפי השערות המומחים, הבנייה נקטעה בעקבות נדודי המשפחה ליפו ולירושלים. בניית האגפים החלה ב‭,1906-‬ ואופייה תואם את סגנון הבתים הראשונים בחדרה, שנבנו מאבני כורכר כבתי משק, רפתות או אורוות, בשל הקושי להשיג רישיונות בנייה למגורים מהשלטונות הטורקיים.

המוזיאון מבפנים ומבחוץ (צילום: אלעד גרשגורן)

 

מרתף המגורשים

המבנה המקורי, שנבנה בצורת האות חי"ת, כלל שני חדרים מחופים בגג רעפים, מטבח קטן מעץ וחדר שירותים בחצר. מאוחר יותר הוא כלל ארבעה חדרים רחבי ידיים שפנו לחצר הפנימית, כשאל חדר האוכל המוארך הובילה כניסה מהודרת. באגף הצפוני בקומה העליונה נהג אבשלום פיינברג להתבודד ולהעלות על הכתב את הגיגיו ושיריו. בתקרית אלימה שפרצה באזור ב‭1921-‬ נשרף האגף על ידי ערבים.

 

באגף הדרומי התגלה חדר ששימש את מנהלת משק הבית. במטבח נקבע תנור ענק בסגנון שהיה נהוג ברוסיה באותה תקופה. הפינה הזו שימשה גם כחדר רחצה ובה נשטפו כדי החלב הגדולים. בתחתית הבית נחפר מרתף מצרכים גדול בעל תקרה מקומרת. ב‭,1917-‬ עם גירוש יהודי תל-אביב-יפו על ידי הטורקים, שימש המרתף כמקום מסתור למגורשים.

 

על מתחם הגינון, שכלל בין השאר גן ירק וגינת ורדים ואירוסים, הייתה אחראית אם המשפחה, פאני. לפי מספר עדויות הקדימה פאני את האגרונומים של תקופתנו כשאיקלמה צבעונים ואירוסי בר שחורים, ותיכננה את גידולם ומועדי פריחתם כך שבליל הסדר ימלאו את שולחן החג. "גם האירוסים באגרטלים היו לבנים‭,"‬ ציטט בנה אבשלום באחד מכתביו על ביקור הברון בבית ‭.(17.3.1914)‬ האירוסים הכה אהובים על פאני מונצחים גם בציורי הקיר בחדרי הבית.

 

העץ שגדל

אבשלום פיינברג, מהוגי רעיון מחתרת ניל"י, ששמה לה למטרה לגרש את הטורקים ולסייע לבריטים לכבוש את הארץ, יצא מהבית הזה ב‭1917-‬ לדרך שממנה לא שב. בלילה שבין 19 ל‭20-‬ בינואר הדרימו הוא ויוסף לישנסקי למשימה חשאית בסיני. הם טעו בדרך, ובדואי הסגיר אותם לטורקים. בקרב יריות שהתפתח נורה פיינברג בראשו ונהרג. מפירות התמר שנשא עמו צמח עץ דקל, לצידו התגלו עצמות אדם בראשית שנות ה‭,30-‬ על ידי המהנדס בנימין רן. לאחר מלחמת ששת הימים, משלכד צה"ל את השטח שבו נהרג, זוהה השלד בוודאות ועצמותיו של פיינברג נטמנו בטקס צבאי בהר הרצל בירושלים.

 

בנוסף לסיפור חייו המרתק של פיינברג, מלמדים הבית ומוצגיו, ביניהם מחברות ילדותו, כתביו וחפציו, גם על קורות העלייה הראשונה כחברה שבטית. מתברר שדמותו של אבשלום פיינברג צמחה על קרקע פורייה ועוצבה בהתמדה כגיבור האגדי של השבט שאליו השתייך.