לאלף את השור
המונח קואוצינג, או אימון, תורגל בסין עוד בעת העתיקה בדרכים שונות, בהתבסס על תיאוריות פילוסופיות שונות. אימון הוא תהליך שתחילתו בכאוס המשכו במאבקים וסופו בתובנות המובילות להבנה וחמלה אודות העולם והטבע האנושי
שרונה פומס
פורסם: 09.11.08, 14:42
אחד המשלים הנפוצים והיפים לתאר את הדרך שעל אדם לעבור בדרך להתפתחות רוחנית הוא "משל השור" (הפר או התאו ). מקורו בשושלת סונג בסין במאה ה-12 לספירה וכולל אף ציור מפורסם המראה את לאו צ'ה הפילוסוף יושב בנינוחות על גב של פר. יש להניח שהשימוש במוטיב הפר בא לייצג את כלי עבודתם של החורשים בשדה בעת העתיקה ובהיות השור עיקש וקשה לאילוף.
המשל מתואר בעשרה ציורים (לעיתים מלווים בפואמות) שעברו גלגולים שונים כדי להמחיש בפשטות ויזואלית תהליך שרועה עובר מחוץ לביתו, בביתו ובנפשו בתהליך של חיפוש עצמי וחיפוש אחר השור האובד כמייצג תהליך אנושי או עשרה שלבים שעלינו לעבור בדרך לצמיחה אישית ורוחנית.
(צילום עטיפת ספר: שרונה פומס)
עשרת שלבי הצמיחה
הציור הראשון מתאר בלבול וערפול. תחילה של מסע, מקורו בדרך כלל במשבר, בלבול - מה שעבד בשביל האדם כבר לא משרת אותו יותר ואז הוא מבקש שינוי, לעזוב את הקיים והמוכר כדי לצאת לדרך חדשה.
בציור השני מופיע משהו חדש. הרועה רואה עקבות בחול. הרועה מתחיל לראות כיוון ודרך אך עדיין רב הסתום על הנגלה. התהליך מזכיר את הסימנים שאנשים מקבלים בתהליך של חיפוש, סימנים שהם שלא תמיד מיטיבים לפרש.
בציור השלישי הרועה רואה זנב של שור. התמונה מתחילה להתבהר אך עדיין המידע, כמו השור, חמקמק ולא נהיר כמצב תודעתו של הרועה.
בציור הרביעי הרועה מצליח ללכוד את השור. הלכידה יוצרת מאבק הזהה למאבק שאנשים עושים בתהליך של חיפוש ומציאה. הרועה נאבק עם מה שהוא למד על עצמו.
בציור החמישי האבידה נמצאה. לאחר שימוש בכוח ושליטה, הרועה מצליח ללכוד את השור. הרועה מצא את שחיפש עבור עצמו. שלב זה במסע הוא של מאבקים פנימיים, ספק גדול.
בציור השישי הרועה עושה את דרכו חזרה על גבו של השור הרגוע. בתמונה זו הרועה יושב כשפניו מוטות הצידה מבלי לראות את הדרך, והוא מנגן מנגינה בחליל. ניצחון גדול והנאה מושגים ברגע שהרועה בוחר לוותר על אילוף השור ועל שימוש בכוח, על ההתבוננות לאחור, סומך על השור שיוביל אותו חזרה. אחד השלבים המהנים בדרך לצמיחה מושגים באמצעות ויתור על התנגדות, דרך היכולת להרפות ולסמוך על הדרך .
בציור השביעי הרועה שב הביתה ללא השור. אין לו צורך בו יותר, לאחר שנמצא. אחד השלבים בהם אדם משוחרר מכבלים, מצורך בעולם חומרי. תובנה זו שנמצאה בחוץ נמצאת גם בבית. החוץ והפנים חד הם.
בציור השמיני מופיע ציור ריק ללא רוע וללא פר. הכל הבל הבלים. אין משמעות לשום דבר. הרועה מוותר על הפר ושוכח גם את עצמו.
בציור התשיעי רואים תמונה של טבע. נעלמו הניגודים. הרועה הפך אחד עם היקום, אחד עם המקור של כל הדברים ועם הפשטות של הטבע.
בציור העשירי הרועה חוזר אל השוק כשבידו שק מלא. המקום ממנו החל את מסעו. יש לו עוד לאן לצמוח, אין לו לאן לברוח והוא מחליט לקחת אחריות, להתרועע עם הבריות, אולי כדי להעביר להם את מה שהוא כבר יודע וזו רק ההתחלה. או
ככתוב בפואמה שתרגמה סטפני וואדה: "חנות של יין ושוק הפכו בודהה והארה עבורי".
השיבה לנקודת ההתחלה מקבלת משמעות חדשה: הן כלום לא אבד מלכתחילה, אז לצורך מה נועד החיפוש?