הקירות האלו ראו ושמעו הכל: את הצהרות האהבה בהתחלה, את התכנונים של חיים משותפים שאך החלו, את השקט של השגרה המבורכת, את הלילות של הלימודים, את הימים היפים. ואז בכי של תינוקת, שגרר אחריו את רגעי המשבר, הצעקות, הריבים, המתחים והלילות ללא שינה, ושוב בכי מתמשך של ילדה אחת קטנה ועוד תינוק שנוסף לכל החגיגה.
הקירות האלו שמעו את בכיי החרישי בכל לילה, את התפילות שהגיחו מעומקו של הלב שייחל לימים שקטים רגועים וטובים יותר, שמעו אותו מייחל שהכל כבר יחזור לקדמותו. אבל לא היה בנו מספיק רצון, כי הכל כבר נשבר ולא נשאר בינינו דבר שיחזיק ויאחד, ואפילו דם משותף הזורם בעורקיהם של שני ילדים רכים לא הספיק להדביק את רסיסי השברים שהתפזרו אל כל עבר.
אין בי עצבות או געגוע אל אותם ימים אפלים ולילות רבים, בודדים בודדים, שליוו אותי בשנים האחרונות, לא לחלום המשפחה הכאילו מושלמת שהיתה חזות הכל. זה היה שקר שנמשך ונמשך, וכמו סיוט רע - הגיע אל סופו.
התעוררתי ממנו כשהרגשתי באור ראשון שפתאום סנוור והראה שאפשר גם אחרת. השתחררתי מכבלי השלשלאות העבותות שהכבידו על חיי. מישהי אחרת חיתה את חיי לאורך שבע השנים האחרונות, ואולי זה לא סתם שהן הסתיימו עכשיו. הגיע הזמן להתחיל את השנים הטובות שיסמלו את תחילת החיים שלי ויימשכו הרבה מעבר לשבע השנים הבאות.
"חמודונת שלי", הוא קורא בקולו המתוק ונצמד אליי לחיבוק ונשיקה, מדגיש את ה-שין הנהדרת הזו שלו שהגייתה ממיסה אותי בכל פעם מחדש. "מתוקונת שלי", הוא בא לסיבוב נוסף, ואני מחבקת חזק עד שהוא כבר מתלונן על מעיכת עצמותיו הקטנות והמתוקות. ואין אהבה כמו זו שאינה תלויה בדבר הגורמת לי להזיל דמעה בכל פעם מחדש, אור יקרות מתגלה במלוא עוצמתו מתוך שניים קטנים.
אני נוטשת את הקירות האלו שהיו עדים לגירושים מהירים אך מתבקשים, שעכשיו מסיימים את חודשי ההריון ותכף תיוולד לה אשה חדשה, שמחכה כבר בכיליון עיניים לחוות את החיים שלה. כאילו עד כה זו היתה חוויה חוץ גופית, ועכשיו ההתחברות היא בלתי נמנעת ולעולמי עולמים. תשעה חודשים בהם צמחתי אט אט, בדקתי, ניסיתי, גיליתי, הפנמתי, והגיע הזמן כבר להגיח לעולם.
תהיה כאן התחלה חדשה לאנשים אחרים ולנו. תהיה התחלה חדשה במקום שיוכל להכיל אותנו בלי משקעי העבר, אותם נשאיר מאחור. זו חובתנו להמשיך הלאה, ליצור עתיד בהיר במקום העבר שאכזב והפחיד. מי יודע מה הוא צופן בתוכו, אבל אם לא ננסה - לעולם לא נחווה אותו.
פעם הפחדים היו משתקים, היום הם מחשלים, גורמים לצעוד קדימה אל עבר הלא נודע, זה חלק מתוך האשה החדשה שנולדת ממש ברגעים אלה. צורחת במלוא גרונה ואדומה, וכשתרגיש את החיבוק החם ואת המגע המלטף והמרגיע תדע שהגיעה למקום יעדה.
החלטות, כמה שהן קשות, אבל הן הכי הכי משתלמות. לזרום עם החיים בלי לבחון את כל האופציות זה להשאיר את הבחירה בידי היקום, בידי הזמן, בידי אנשים אחרים. מעתה, גורלי בידיי ובחירת המסלול הנכון הוא האופציה היחידה.
משאירה מאחור את כל ימי העצבות, את הבכי החרישי והקולני, מחכה לדמעות של אושר שיבואו וירטיבו את לחיי כשסוף סוף אגשים את חלומותיי שנרקמו בכל אותן שנים חשוכות. מחכה לדמעות של תקווה כשיגיע זה שיאמר "אהובתי" וירצה להשאר עד הבוקר הבא, וגם באלו שיבואו אחריו.
אז מי יודע איפה משיגים ארגזים ממש גדולים, שיכילו חיים שלמים?
האימייל של חמודונת