פיז'ו 207 - לא משכנעת

חברת לובינסקי החלה בשיווק גרסה מוזלת ל-207, עם מנוע 1.4 ליטר ותיבת הילוכים רובוטית במקום אוטומטית. נהגנו בה, כדי לבדוק אם זה משתלם לכם. וחזרנו עם מסקנות חשובות

יש מקרים בהם פחות הוא דווקא יותר. למשל אחרי דיאטה - המשמעות של פחות משקל, היא חיים יותר בריאים. ויש דברים שפחות, זה פחות עוד יותר. תיבות הילוכים למשל. הרובוטיות שבהן זולות יותר לתכנון וייצור, ולכן מחיר הרכב לצרכן נמוך יותר. אבל הן בפירוש פחות נעימות לנהג ולנוסעים, מקשות בתמרוני חניה ופוגמות לא אחת בביצועים. מה שמסביר למה עלה חשש כשהוצע לנו לבחון את ה-207 בגרסה חדשה, עם מנוע 1.4 ליטר קטן יותר, ותיבת הילוכים רובוטית שהפכה את תג המחיר לזול מה-1.6 האוטומטית.

פיז'ו 207 (צילומים: רועי צוקרמן)

 

נראית אותו דבר

רבות נכתב על קו העיצוב החדש של פיז'ו, המתאפיין בקווים אגרסייבים ובעיקר בחרטום עם סבכה ענקית ומחייכת ויחידות תאורה גדולות. ולא רק לחיוב. אלא שאחרי שנה של שיווק בישראל, נראה העיצוב המוחצן פחות מאיים מבעבר. זו עדיין לא ה-206 האלגנטית, אבל הצלחנו להתרגל. גם תא הנוסעים בגרסה הרובוטית אינו מראה על שוני מיוחד מהגרסה הרגילה, למעט צמד מנופי העברת הילוכים מאחורי ההגה. המדקדקים יבחינו גם בסידור מוט בורר הילוכים שונה. עיצובו שונה, והוא חסר הילוך חניה (P). יש הילוך סרק (N), הילוך אחורי (R) ושני מצבים להילוכים קדמיים: A להעברה אוטומטית מלאה, M להעברה ידנית באמצעות הסטה מקובלת מעלה-מטה.

 

תחילת תנועה מגלה את נקודת התורפה העיקרית של התיבה הרובוטית, המוכרת לנו מאחרות. בניגוד לתיבה אוטומטית ולחלק מהתיבות המתחרות, זו של פיז'ו אינה מונעת גלישה לאחור בזינוק בעליה. המשמעות היא כי כדי לזנק, יש צורך להשתמש בבלם היד או בשתי רגליים. זה אומר שאם אתם מעוניינים לחנות ברחוב בעל שיפוע, גם המנוסים שבכם עלולים למצוא עצמם בתנועה משהקת. וכן, זה מעצבן.

 

עם זאת, בזמן תנועה לפנים העסק טוב יותר. התיבה הרובוטית של ה-207 מעבירה הילוכים באופן חלק, כל עוד תנהגו בה בעדינות. האצה איטית-נינוחה, תאפשר שילוב הילוכים עדין וכמעט בלתי מורגש. האצה נחושה יותר תהפוך

את החוויה לפחות נעימה, עם השהייה ארוכה מדי בין ההחלפות ותנועה לא חלקה, אך עדיין טובה יחסית למקובל בתיבות מעין אלה.

 

המחיר הזול יחסית של ה-207 הרובוטית נובע לא רק מהתיבה, אלא גם בשל מנוע קטן וזול יחסית - יחידת 1.4 ליטר עם 90 כ"ס. על הנייר זה נשמע מספק, אלא שבפועל מדובר ביחידת כוח לא משכנעת, שמפיקה הרבה רעש אך לא הרבה כוח יעיל. הביצועים במהירויות ביניים - כל עוד לא נדרשת הורדת הילוך - מספקים, אבל בין רמזורים צריך להיות החלטיים כדי לשמור על קצב תנועה של משפחתית יפנית ממוצעת. גם בנושא הנוחות לא התרשמנו ממש לטובה. על כביש גלי נוטה המרכב לנוע מעלה-מטה, אות ועדות לשיכוך מעט נרפה. גם תנועה עירונית, איטית יותר, לא הרשימה במיוחד, עם קופצנות מיותרת. הוסיפו לכך מושבים מעט נוקשים לטעמנו, ותקבלו חווית נסיעה לא מרשימה במיוחד, ובעיקר מעייפת שלא לצורך.

 

זול הוא יקר?

קודם כל, אסור לשכוח - ה-207 הרובוטית זולה מה-1.6 האוטומטית ב-7,000 שקלים, 103 אלף שקל מול 110. זאת ברמת אבזור כמעט-זהה, עם שש כריות אוויר, בקרת יציבות ומערכת שמע מקורית. צמד החלונות מאחור אינו חשמלי, וזה חבל. וזה לא הדבר היחיד שיש להצטער עליו. תיבת ההילוכים הרובוטית אינה מהוקצעת, ונופלת משמעותית מתיבה אוטומטית רגילה. בנוסף, מנוע ה-1.4 ליטר מרגיש חלש ורועש משמעותית ממנוע ה-1.6 ליטר, שפותח על-ידי ב.מ.וו. כך שלטעמנו, אם אתם כבר מעוניינים ב-207, בחרו באפשרות היקרה - אך גם מתגמלת משמעותית.

 

אם אין באפשרותכם להשלים את ההפרש, יש אלטרנטיבות טובות מה-207 הרובוטית - כמו למשל סוזוקי סוויפט או מאזדה 2 - במחיר דומה לה.