ועדת שיינין - זה מה שנשאר

ולצערנו, זה לא הרבה. לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לחללי תאונות דרכים, שנערך היום (א') בחסות האו"ם, אנחנו מנסים להסביר למה נכשלה הוועדה החשובה ביותר שהוקמה כאן לטיפול בתאונות הדרכים

לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לחללי תאונות הדרכים: מה נותר מהמלצות הוועדה המקצועית והחשובה ביותר שהוקמה בישראל, לקביעת תוכנית לאומית למלחמה בתאונות דרכים? המספר הזה כבר מוכר: יותר מ-30 אלף בני אדם קיפחו את חייהם בתאונות דרכים מאז קום המדינה - יותר מאשר בכל מלחמות ישראל. במהלך כל אותן שנים הוקמו בישראל אינספור ועדות, שנועדו לבחון את אופן התמודדות הממשלה עם תאונות הדרכים. המלצותיהן אושרו בהחלטות ממשלה, הרשויות הרלוונטיות בירכו על קבלתן - אלא שבפועל, רק מעטות מההמלצות יושמו.

 

בסוף 2004 זה אמור היה להשתנות. ממשלת ישראל הקימה ועדה במטרה לקבוע תוכנית לאומית רב-שנתית למלחמה בתאונות. לראש הוועדה מונה ד"ר יעקב שיינין, כלכלן מוערך, לא מקושר פוליטית ומקובל על כולם, שכבר הוביל מספר ועדות לאומיות. המלצות הוועדה הוגשו כחצי שנה לאחר מכן, ואושרו במליאת הכנסת בסוף 2005. אלא ששוב, גם במקרה של ועדת שיינין, ההמלצות החשובות ביותר, כלל לא יושמו. הנה חמש סיבות עיקריות לכך:

 

החזון הלא נכון 

היעד אותה הציבה ועדת שיינין למדינת ישראל הוא הפחתת מספר ההרוגים בתאונות דרכים ל-360 בשנה, וזאת תוך חמש שנים מתחילת יישום התוכנית. אלא שהוועדה טעתה: ישראל צריכה הייתה לקבוע יעד שאפתני יותר - אפס הרוגים בתאונות דרכים. "חזון אפס" אומץ כבר באירופה, וראוי היה שגם ישראל תהפוך אותו ליעד של כל הגופים האמונים על המאבק בתאונות הדרכים.

מדוע נכשלה התוכנית למלחמה בתאונות של ועדת שיינין? (צילום: אורן לב)

 

בישיבה של ועדת הפנים, שנערכה לפני כשבועיים, הודה ד"ר שיינין כי יתכן שיעד הפחתת ההרוגים שאימצה הוועדה אינו שאפתני דיו: "מה רוצים היום באירופה? הם אומרים, בגלל שהרכבים הרבה יותר בטוחים, בגלל שיש חגורת בטיחות, בגלל שהם מוגנים יותר, בגלל שיש כריות אוויר, אנחנו שואפים לאפס הרוגים. אנחנו, בוועדה - ועד היום אני מתהלך עם זה והבטן מתהפכת לי - דיברנו על כך שלא יהיו יותר מ-‎300 הרוגים. מה זה ‎300 הרוגים? האם זה כורח המציאות? אני אומר שלא - כי עובדה שאירופה היום כבר לא מקבלת את ה-‎300 הרוגים".

 

הרשות הלא נכונה 

לדעת רבים, ההמלצה החשובה ביותר של ועדת שיינין הייתה הקמתה מחדש של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, כגוף עצמאי ובעל סמכויות נרחבות. הרשות אמורה הייתה לזכות במעמד שיקנה לה לא רק סמכויות תיאום, אלא גם סמכות פיקוח ובקרה על הגופים המקבלים ממנה תקציבים שנתיים.

 

אלא שבפועל, חוק הרשות - שאושר בכנסת בסוף 2005 - עיקר אותה כמעט לחלוטין מסמכויות הבקרה והפיקוח. בדו"ח שחיברה לאחרונה עמותת אור ירוק, נקבע כי "אף שבאופן פורמאלי, הופרדה הרשות ממשרד התחבורה, בפועל היא נותרה גוף חסר סמכויות ומשקל אמיתי מול הגורמים השלטוניים האחרים... כך למשל, הייתה אמורה הרשות להקצות משאבים למימון גופים שונים - רשויות מקומיות, משטרת ישראל, משרד החינוך - בהתאם למידת יישומם של היעדים שהציבה... בפועל, משמשת הרשות ברוב המקרים גורם ממליץ בלבד".

 

האכיפה הלא נכונה 

נושא נוסף שזוכה לטיפול לקוי מצד הרשויות הוא הטיפול בעברייני תנועה. למרות המלצות ועדת שיינין - ולמרות המלצות של מבקר המדינה - עדיין לא הוחמרה הענישה של עברייני תנועה מועדים. בנוסף, עד היום לא הצליחו הרשויות השונות לקבוע הגדרה מקובלת ל"עבריין תנועה מועד" - וזאת למרות החלטת ממשלה מ-1997, שהנחתה את משרד התחבורה והמשטרה לקבוע הגדרה שכזו.

 

ליקוי חמור נוסף נמצא ביישום שיטת הניקוד, דווקא כנגד עברייני התנועה: בגלל טעות ניסוח באחת מתקנות התעבורה, לא ניתן להפעיל כנגד עברייני את עונש הפסילה לתשעה חודשים. ראוי לציין כי לאור המחדלים המתמשכים בטיפול בעברייני תנועה, נמצא הנושא תחת חקירת מבקר המדינה. דו"ח בנושא אמור להתפרסם בחודשים הקרובים.

 

הטיפול הלא נכון 

אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים בשנים האחרונות, הוא שיפור במערך החילוץ והטיפול בנפגעי תאונות. אלא שגם בנושא זה, מתעלמת המדינה ממספר המלצות חשובות של ועדת שיינין: צוותי מד"א לא הוכשרו בחילוץ נפגעי תאונות, מערך הטראומה לא שופר במידה מספקת בכל בתי החולים, וגם הפינוי המהיר מתאונות באזורים מרוחקים אינו מיושם.

 

לדוגמה, שימו לב למצב הנוכחי של מערך הפינוי המוטס בישראל, כפי שמתאר אותו מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יאיר דורי: "יש (פינוי במסוק, ש.ה) בצפון, אין בדרום... יש שלושה מסוקים שעומדים על הקרקע, (רק) אחד פעיל - בגלל בעיות תקציב". וכך קובע דו"ח של אור ירוק, שבחן את יישום המלצות ועדת שיינין: "שיפור מערך החילוץ, הפינוי וההצלה של נפגעי תאונות הדרכים מתבטא באופן ישיר בחיסכון בחיי אדם... המלצות הוועדה בתחום זה זכו ליישום חלקי ואיטי".

 

החינוך הלא נכון 

אחד הנושאים העיקריים בהם עסקה ועדת שיינין, היה שילוב נושא הבטיחות במערכת החינוך. אחת ההמלצות החשובות הייתה הכללת לימודי הבטיחות כתנאי לקבלת תעודת בגרות, באמצעות מבחן עיוני בבתי הספר - ממש כפי שנהוג במקרה של חינוך גופני. כמעט מיותר לציין שגם המלצה זו לא יושמה עד היום. 

 

למעשה, אפילו ניסיון להפוך את נושא הבטיחות לתנאי לקבלת בגרות באמצעות הצעת חוק פרטית - של ח"כ גלעד ארדן - נכשל. התנגדות מצד משרדי הממשלה, ובעיקר מצד משרד החינוך, הביאה לדחיית ההצבעה בנושא הצעת החוק.