ארה"ב: איזה הורה נוטש את ילדיו?

העולם זעם כשנברסקה התירה להורים לנטוש ילדיהם בבתי החולים בלי מגבלת גיל. כעת שונה החוק, וגיל הנטישה הוגבל ל-30 יום, אבל לשאלה החשובה באמת עוד לא נמצאה תשובה

המחוקקים בנברסקה אישרו הערב (יום ו') את התיקון המוסיף מגבלה של 30 יום לחוק "מקלט בטוח", המאפשר נטישת ילדים בבתי החולים במדינה. משמעות הדבר היא כי הורים יוכלו לנטוש תינוקות בני פחות מחודש מבלי להסתבך בפלילים, אך לא יוכלו לנטוש במדינה תינוקות, פעוטות וילדים מעל לגיל זה. מאז חודש ספטמבר האחרון ננטשו בבתי החולים 35 ילדים, מרביתם מעל גיל 11. חמישה מילדים אלה הם תושבי מדינות אחרות, בהן כמה רחוקות כגון פלורידה או מישיגן.

 

"מקלט בטוח" הוא חוק המאפשר את המעשה הבלתי נתפס כמעט, של נטישת ילדים בוגרים על-ידי הוריהם. מצד שני, הוא היווה מפלט אחרון להורים נואשים, ומסמל יותר מכל את אוזלת ידן של מערכות העזרה הסוציאלית והחינוך בארצות הברית, שלא מצליחות לסייע להורים הנאלצים לעתים להתמודד עם בעיות שמעבר ליכולותיהם.

 

כך למשל סיפורה של מליסה קאוברן, שהתפרסם היום ב"לוס-אנג'לס טיימס". למליסה יש ילד בן חמש. יום אחד הוא ניסה לרסק ראש של תינוק באמצעות פטיש. לאחר מכן הוא הצית את וילון האמבטיה. יממה אחת אחרי הוא סתם את כל הכיורים ובתי השימוש בבית והציף את הדירה כולה.

 

קאוברן ובעלה ניסו לשכנע את חברת הביטוח לשלם על טיפולי בריאות הנפש עבור הילד, אך ללא הצלחה. הקשיים בשמירה על הילד אף הביאו את מליסה לניסיון התאבדות כושל בשנה שעברה. כעת, כשכלו כל הקצין, היא לא ראתה אפשרות אחרת. ממררת בבכי היא נסעה עם בנה לבית החולים בשבוע שעבר, והשאירה אותו שם.

 

החוק אומנם שונָה, אבל עבור קאוברן והורים דוגמתה, כמו-גם עבור עורכי דין המתמקדים בזכויות הילד, מדובר בחצי עבודה. זאת, משום שהמדינה לא דאגה לטפל בבעיה האמיתית העומדת מאחורי נטישה: משפחות מיואשות הנאלצות לטפל בילדים הסובלים ממחלת נפש, ללא כל סיוע מצד הממשלה. "יש הורים כמוני, שממש צריכים עזרה", אמרה. "אני לא יודעת איך לעזור לו. אני לא יודעת מה עוד לעשות".  

 

עשרות ילדים ננטשו

חוק "מקלט בטוח", שנועד לאפשר לאמהות לנטוש תינוקות בני-יומם בבית החולים, במקום שינטשו אותם באתרים בטוחים פחות, קיים בכל מדינות ארצות הברית. נברסקה הפכה למדינה האחרונה שאישרה את החוק, בחודש פברואר האחרון, אך בניגוד למדינות אחרות, המחוקקים בה לא הציבו מגבלה על גיל הילדים אותם נותר לנטוש.

 

אבל אפילו הנלהבים שבתומכי החוק לא צפו את שעתיד להתרחש. כבר ב-13 בספטמבר, ימים ספורים לאחר שהחוק החדש נכנס לתוקף, שתי משפחות זרקו את ילדיהן, בני 11 ו-15, בבתי חולים במדינה. שתי המשפחות טענו שלילדים יש בעיות התנהגות חמורות. אחת המשפחות טענה כי חששה שהילד שייך לכנופיה, אך שרותי הרווחה אמרו להם כי יוכלו להוציאו מהבית רק אם יבצע פשע.

 

ההמשך כבר היה כדור שלג מתגלגל. גארי סטטון, אב לעשרה ילדים, נטש תשעה מהם לאחר שאשתו מתה. ילדים אחרים הגיעו ממדינות שונות, טרי מרטין, לדוגמה, נטשה בבית החולים את בנה המאומץ בן ה-13, לאחר נסיעה ארוכה ממישיגן. שרותי הרווחה בעיר טענו לאחר מכן כי הילד עבר התעללות והוציאו מחזקתה את שלושת ילדיה האחרים.

 

קתי מור, מנהלת בכירה ב"קול הילדים" בנברסקה, ציינה כי רבים מאלה שניצלו את החוק הם הורים מאמצים או אפוטרופוסים, שבעצמם אספו לביתם ילדים שננטשו על-ידי הוריהם הביולוגיים. לטענתה, במדינה אין שום תוכנית מסודרת להדרכה וסיוע להורים אלה, שנאלצים להתמודד לעתים קרובות עם ילדים שעברו טראומה קשה.

 

"אולי תמצאי ילד טוב יותר"

כך, למשל, במקרה של מליסה קאוברן, שהוזכרה לעיל. לפני כארבע שנים, מסוממת בצפון-קרולינה דחפה לידיה את בנה, תינוק בן 16 חודשים, והבטיחה כי תשוב לאחר שתקנה חיתולים. היא מעולם לא שבה. בתגובה, מליסה, ילדה מאומצת בעצמה, הפכה לאפוטרופסית על הילד. התינוק צרח במשך שעות ובעט בה. כשגדל מעט, גילה כיצד לעקור משקופים, באמצעותם דקר את החתול המשפחתי. ממעונות היום הוא הורחק שוב ושוב בשל בעיות אלימות.

 

בבית החולים אבחנו את הילד כסובל מהפרעה נפשית נדירה, הנובעת מנטישה מוקדמת והורסת את יחסיו האישיים של הילד. מאוחר יותר התגלה כי אמו הביולוגית סובלת מסכיזופרניה. בעלה של מליסה, אדם, חייל בחיל הנחתים לשעבר, חזר לצבא על-מנת שיוכל לשלם עבור התרופות לילד. הוא נשלח לאפגניסטן לפני כשנה. לאחר שניסתה להתאבד, הילד נלקח להשגחה במשך כמה חודשים. לאחריהם, שירותי הרווחה השיבו אותו הביתה בטענה כי מצבו השתפר. לטענת מליסה, השיפור היחיד שחל הוא באוצר הקללות עמו שב.

 

בינתיים, אדם חזר הביתה. בני הזוג נאבקו בביטוח יומם וליל על-מנת לממן טיפול רפואי לילד. שירותי הרווחה טענו כי הם יכולים לטפל בו בבית החולים רק אם יוכח שהוריו התעללו בו. לבסוף, לאחר שתקף תינוק, הצית דליקה והציף את הבית, מליסה לא יכלה יותר. היא נכנסה למכונית והסיעה אותו לבית החולים באומהה. כאשר שאל לאן הם נוסעים, היא הסבירה שהיא לוקחת אותו לבית החולים על-מנת שיחלים.

 

"אולי", אמר הילד, כפי שסיפרה מליסה ללוס אנג'לס טיימס, "תוכלי למצוא ילד קטן שיהיה טוב יותר". "אני לא רוצה מישהו טוב יותר", ענתה לו. "אני רוצה אותך". והיא בכתה כל הדרך חזרה לבית אמהּ.