"מנחם אותי שהלב של עמית פועם בגוף אחר"
לפני חודש חתם החייל עמית בנעים על כרטיס תורם אברים של אדי. בשבוע שעבר נפגע אנושות בתאונה. הוריו החליטו לכבד את צוואתו האחרונה ותרמו את אבריו, שהצילו חמישה אנשים. "גם במותו הוא השיג את מבוקשו - לעזור ולהציל", אומרת אמו
זה היה אמור להיות יום הולדת משמח במיוחד עבור מעין, חברתו של עמית בנעים. הוא אהב את החיים וניצל כל רגע כדי ליהנות ולשמוח. דווקא ביום השמח הזה, לא האמינה מעין כי תתבשר על מותו. "אני מוצאת את עצמי מתקשרת אליו, מחכה לו ושואלת היכן הוא", היא מספרת, "אני פשוט לא מצליחה לעכל שהוא כבר לא איתנו, שהוא שוכב מתחת לאדמה. הכל מסביב נראה לי כמו סרט הזוי, שבסופו הוא חוזר אליי ואנחנו מתחתנים בסוף השירות הצבאי, כפי שהוא רצה".
עמית בנעים אהב את החיים. הוא שירת בבסיס מזון ליד באר שבע, אחד משישה ילדים מהישוב שמעה שבדרום הר חברון. חודשיים קודם לכן הוציא רשיון על קטנוע. ביום שישי, ה-14 בנובמבר, סיים משמרת ערב בתחנת דלק הסמוכה לבאר שבע בה עבד בעת החופשות מהצבא.
"חיינו שבוע בין תקווה ויאוש"
עמית עלה על הקטנוע, ונסע לארוחת ערב שישי אצל הוריו. סמוך לישוב מיתר התנגש בעמוד ונחבל קשות בראשו. עובר אורח החל לבצע בו החייאה, עד להגעת צוות טיפול נמרץ של מד"א שהבהיל אותו לבית החולים סורוקה בבאר שבע בתוך כארבע דקות.
עמית ז"ל וחברתו מעין. "לא מצליחה לעכל שהוא כבר לא איתנו"
לאחר טיפול ראשוני ובדיקות בחדר הטראומה, הועבר עמית ליחידה לטיפול נמרץ כשהוא מונשם. אולם הדמיית ה-CT אותה עבר הראתה פגיעה מוחית אנושה. "חיינו שבוע ימים בין תקווה ויאוש", מספרת אמו של עמית, נאוה, "כשראינו אותו לראשונה, המראה היה מזעזע. הרגשתי שזה לא הבן שלי. פניו היו מלאות בדם, כולו צינורות, נפוח. לא יכולנו לזהות אותו".
"חיכינו ליד המיטה שלו יום ולילה, התפללנו שהוא יצא מזה. הוא היה ילד חזק, שהצליח בכל מה שרצה. כולם כל כך אהבו אותו בזכות נועם ההליכות שלו, האהבה שלו לזולת והעזרה שלו. הוא היה עוצר באמצע הכביש כדי לבדוק אם צריך סיוע, ואפילו היה עוזר למלצר לפנות את השולחן אם ישבנו במסעדה. היינו בטוחים שהילד הזה שעוזר לכל העולם, יצליח להתגבר"
אהב לעזור לכולם. עמית בנעים ז"ל
ביום ראשון, כעבור שלושה ימים, מצבו החל להידרדר. עמית הועבר לחדר הניתוח לניקוז הדם והנוזלים שהצטברו במוחו, אולם כבר לאחר הניתוח לא הותירו הרופאים תקוות רבות. "אמרו לי כל יום שהמצב קריטי, אבל אני הרגשתי שהוא נלחם, עוד יום ועוד יום ועוד יום".
מצבו של עמית הלך והחמיר, והוא הועבר למחלקה הנוירוכירורגית. ביום חמישי האחרון, הגיעה לבית החולים ועדה רפואית חיצונית, ולאחר מספר בדיקות מסרו חברי הוועדה למשפחה כי עמית נמצא במוות מוחי, וכי אפסו הסיכויים להצילו.
חיכיתי לנס שלי שלא הגיע
"באותו רגע עבר לי סרט נוראי בראש", מספרת נאוה בנעים, "השתוללתי, איבדתי את העשתונות וסירבתי להאמין שהבן שלי כבר לא יהיה איתנו. הוא היה ילד קטן ואהוב, ואני המשכתי לחכות לנס שלי, שלא הגיע".
לאחר שקיבלה נאוה בנעים את הבשורה המרה, מסרו לה הרופאים כי חודש קודם לכן חתם עמית על כרטיס אדי לתרומת איברים.
- מה הייתה התגובה שלך?
"בהתחלה לא הסכמתי לשמוע על זה. התגובה הראשונית שלי היתה שאני לא מוכנה שיגעו בו או שיקחו ממנו משהו. אבל הבהירו לי: זו החלטה שלך, את מחליטה, למרות שהוא חתם. התייעצנו כל המשפחה, והחלטנו לכבד את החלטתו ולהציל אנשים".ביום שישי האחרון ב-10 בבוקר הועבר עמית לחדר הניתוח לשם הצלת איבריו. בשעה 16:15 הודיע קצין העיר למשפחה על מותו. במוצאי שבת התקיימה הלוויתו, בהשתתפות מאות בני משפחה וחברים. "התמוטטתי כשראיתי את הארון עם הדגל, ומההספדים, והכמות העצומה של האנשים הבנתי עד כמה הוא היה אהוב".
- איך הרגשת לאחר שהבנת שעמית הציל במותו חמישה?
"זה עדיין קשה, אבל אולי מצאתי בכך נחמה, שהלב של עמית ממשיך לפעום בגוף אחר. אם הוא חתם לפני חודש על תרומת איברים, מגיע לו שנכבד את צוואתו ונציל עוד אנשים, ואני שמחה שכך אכן קרה, ועל כך אני גאה בו המון. הוא אהב את החיים בטירוף, וכבש את כולם בחיוך שלו. היה קשה לעמוד נגדו, וגם במותו הוא השיג את מבוקשו - לעזור ולהציל".
