במדינת ישראל יכול אדם להיכנס לתוך רשימה של פסולי חיתון מפאת היותו חשוד בממזרות גם מבלי שהוא יידע זאת. תינוק יכול להיכנס לרשימה כבר ביום היוולדו ולא לדעת על כך דבר עד אשר יגיע, ביום המאושר בחייו, עם בחירת ליבו לרושם הנישואין שיפתח את המחשב ויראה שליד שמו יש נקודה אדומה. ברגע זה יחרב עליו עולמו. מכאן והלאה יידע האדם שהוא וכל צאצאיו אסורים לעולם לבוא בקהל ישראל, ולפיכך אסורים להינשא על פי החוק במדינת ישראל. בני זוג (כן. אפילו חילונים!) נפרדים על הדבר הזה; ילדים מסתכסכים עם אימותיהם, ואנשים מבלים את שארית חייהם בחיפושים אחר עורך דין, רב או כל מושיע אחר שיוציא אותם מן הרשימה השחורה.
מי יודע כמה אנשים יש ברשימה הזאת? איך נכנסים לרשימה הזאת ואיך יוצאים ממנה? האם הרשימה הזאת מתקיימת על פי חוק? האם מישהו עוקב אחר חוקיות כניסתם של אנשים לרשימה הזאת? התשובות לשאלות הללו מעורפלות למדי ואינן ידועות לכלל הציבור.
מצב הממזרים כיום חמור מבעבר בשל השילוב הקטלני של המונופול
ההלכתי שהמדינה העניקה לבתי הדין הרבניים עם יעילות הטכנולוגיה המודרנית. בעוד שבעבר לא הייתה רשימה מסודרת של ממזרים ואדם שידע שהוא ממזר יכול היה לעבור לקהילה מרוחקת ולפתוח דף חדש בחייו, בבחינת "מי שנטמע נטמע", כיום הדבר כמעט בלתי אפשרי. למעשה, הרעה מדינת ישראל את מצבם של ממזרים בכך שנתנה את כל סמכויות הרישום והנישואין בידי בית הדין הדתי.
בית הדין, המונהג על ידי רבנים ממגזר מסוים, מחזיק, כידה הארוכה של המדינה, ברשימות מסודרות וממוחשבות של האסורים לבוא בקהל, ומי שמוצא את עצמו בתוך הרשימה יתקשה מאוד להוציא את עצמו משם.
רבקה לוביץ' היא טוענת רבנית, העובדת ב"מרכז צדק לנשים", טל': 02-5664390