סיפורו של הציור, המכונה "החומה הוורודה", שעשה את דרכו מהמלחמה לצרפת, מפתיע כמו הציור הצבעוני עצמו - שזור בביטויים של מוות, מסתורין וחוסר-צדק.
"זה סיפור מדהים ובמובנים מסוימים קצת מצמרר", אמר סטיוארט גלין, יו"ר ארגון הצדקה של מגן דוד אדום בבריטניה. לדבריו, הציור היה שייך להנרי פלוד, יהודי גרמני שהתעשר ממימון חברת הטלפון בפרנקפורט.
"משפחת פלוד הייתה אספנית אמנות כמעט כפייתית, עם מגוון רחב של סגנונות וטעמים", אמר גלין. לדבריו, אחרי מותו של האב ב-1932 עבר אוסף האמנות לבנו הנרי ג'וניור, שנאלץ להימלט מגרמניה ב-1937.
הבן ארז את האוסף בארגזים, אותם נתן לחברת משלוחים כדי שיעבירו אותם. אולם, האוסף מעולם לא עזב את גרמניה - הנאצים החרימו אותו וקצין האס.אס. קורט גרשטיין קיבל את הציור.
לפי אתר האינטרנט של מוזיאון השואה בארצות הברית, גרשטיין היה מומחה בטכניקות תיעוד ועבד במכון ההיגיינה של האס.אס. הוא היה אחרי בין היתר להעביר את גז הציקלון בי - ששימש להמתה בתאי הגזים באושוויץ ובמחנות השמדה אחרים.
קצין האס.אס. נכנע לרשויות בצרפת באפריל 1945, כאשר המשטר הנאצי החל להתפורר, והוחזק בבית סוהר בפריז. לפי האתר, הוא כתב דו"ח המפרט את פועלו בשירות הנאצים ותלה את עצמו ביולי של אותה שנה.
"המשטרה הצרפתית איתרה את הציור שלוש שנים לאחר מכן במסתור בביתו של גרשטיין בטיבינגן שבגרמניה", אמר דידיה שולמן, אוצר במרכז פומפידו של המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית בפריז.
הציור היה חלק מאוסף המוזיאון מאז 1949.
הנרי פלוד ג'וניור נפטר בתחילת שנות ה-60 והוריש את נכסיו לגיזלה מרטין, אשה שחלקה בפרשה נותר לא ברור. מרטין הורישה בתורה את הנכסים לקרן הצדקה הבריטית - וכך הגיע הציור לארגון מגן דוד אדום.
גלין אמר כי אינו יכול לומר מדוע זו החליטה להוריש את נכסיה דווקא למד"א. לדבריו, הציור שווה "סכום יפה בשש ספרות", אך יוצב תחילה לתצוגה במוזיאון. הוא אמר כי הוא נמצא במגעים עם מוזיאונים הן בגרמניה והן בישראל.