הניתוח החדש שהציל את ראייתו של יחיאל ספרא

אחרי שני ניתוחי לייזר והשתלה, יחיאל עמד לאבד את הראייה בעין אחת כתוצאה ממחלת הגלאוקומה. ניתוח חדשני, לא פולשני, היה המזל הגדול שלו

יחיאל ספרא (64), מספר סיפורים ומדריך טקסי בר מצווה מהרצליה, היה תמיד חמוש במשקפיים, אבל הסתדר איתם מצוין. יום אחד, לפני שש שנים, הוא קם בבוקר, שטף את פניו וגילה שהוא לא רואה באחת מעיניו. "פשוט כך. רואה חושך. עיוור", הוא מספר. "בהתחלה לא הייתי בטוח. חשבתי שאולי זה טשטוש מהשינה, אבל אחרי דקה הבנתי. מי שלא עבר דבר כזה, לעולם לא יבין מה הרגשתי. קשה לתאר את הפאניקה שנכנסתי אליה. הייתי בהיסטריה מוחלטת. אני אדם פעיל מאוד, שעובד בממוצע 21 שעות ביממה, והנה פתאום, אני מתחיל להתעוור. רעדתי בכל הגוף, הייתי במין סוג של התקף חרדה, דפיקות לב, חולשה בכל הגוף, איבוד תחושה, משהו שלא חוויתי מעולם".

 

אחרי שנרגע חשב יחיאל שאולי זה פשוט קטרקט ועוד באותו יום רץ לבדיקה. הרופא אבחן מיד לחץ תוך עיני עצום וגלאוקומה, מחלה שגורמת לפגיעה בלתי הפיכה בראייה. המחלה קשורה בחסימת דרכי הניקוז של הנוזל התוך עיני המצוי בזווית העין, וזו גורמת ללחץ תוך עיני מוגבר הפוגע בעצב הראייה. טיפול תרופתי בזמן, או כירורגי מדורג, מאפשר את הצלת הראייה. ואכן, הרופא נזף בו על כך שלא היה במעקב, ועכשיו, "לא בטוח שאת מה שנשאר עוד אפשר להציל", הוא בישר לו. "הייתי המום ומדוכא, יצאתי מהפגישה כמי שחרב עליו עולמו", מספר יחיאל. "באותו רגע כבר דמיינתי את עצמי בלי ראייה גם בעין השנייה. זה היה רגע נורא. אני אדם שמפרנס משפחה, שיש לו חיים פעילים מאוד, המחשבה שאהפוך לעיוור הפחידה אותי עד מוות".

"והנה פתאום, אני מתחיל להתעוור" (צילום: אייבלסטוק)

 

הרופא, שאינו מומחה בגלאוקומה, החליט שחייבים לנתח את העין במהירות כדי למנוע אובדן מוחלט של הראייה. "עשיתי את הניתוח הראשון - ניתוח לא פשוט ומתסכל כי אתה יודע שהוא לא פותר את הבעיה, אלא רק משמר את המצב הקיים ומונע הידרדרות. באותו הזמן חיפשתי בכל דרך אפשרית מומחה לסוג הגלאוקומה שלי ולא הצלחתי למצוא. אחרי כשנתיים שוב היה חשש להידרדרות ועברתי ניתוח דומה – מין מלחמה מוזרה נגד החושך כשאתה יודע שתפסיד. פחד אלוהים".

 

למרות הייאוש נודע ליחיאל על מחקר שנערך בתל השומר, ובמהלכו משתילים בעין צינורית זהב זעירה, שאמורה לנקז את הנוזלים ולמנוע הצטברות לחץ. הוא הצטרף למחקר "וזה היה פשוט כמו רכבת לגיהינום", הוא נזכר. "השתילו לי את הצינורית ולא רק שהיא לא הורידה את הלחץ, אלא הגבירה אותו. הכאבים אחרי ההשתלה היו קשים מנשוא, כאילו תקעו לי איבר זר בעין ושכחו להוציא, והרגשתי שכבר לא אכפת לי כלום. אני פשוט רוצה להוציא את העין הכואבת. בתל השומר התייחסו לכאבים כאל החלמה נורמלית, אבל בדיקה אצל הרופא שלי העלתה, שפשוט שכחו להוציא מהעין חוט מיקרוסקופי זעיר".

 

ניצחון על החושך

אחרי שהחוט הזעיר הוצא מעינו של יחיאל, פסקו הכאבים, אבל הייאוש וחוסר האונים הלכו וגברו. "ואז, יום אחד מצלצל אלי הרופא שלי ומספר ששמע במקרה הרצאה של מומחה עולמי לגלאוקומה בשם ד"ר אלי דהאן, ושאני חייב

 לפגוש אותו. הגעתי אליו למרפאה, הוא בדק אותי ובפעם הראשונה אחרי שנים הרגיע אותי ואמר שיהיה בסדר. אפשר להציל את העין. לא האמנתי, אבל גם לא היה לי מה להפסיד ונכנסתי לניתוח. התנחמתי בכך שהוא לא נועד למנוע את הידרדרות העין, אלא להציל אותי מעיוורון, אפילו שהיה ניתוח מסובך מאוד".

 

הניתוח הצליח. הלחץ התוך עיני של יחיאל ירד ירד מ־44 מ"מ כספית ל־10 (רמה נורמלית) וד"ר דהאן הצליח לפתוח את תעלת ניקוז הנוזל. "עבודה מדהימה. מאז הניתוח אני כבר לא חי בפחד מתמיד, שהנה בעוד שנייה אני נהיה עיוור. תחושת ההקלה עצומה, כאילו אבן ענקית נגולה מעל לבי. כשאני מסתכל על השתלשלות העניינים אחורה, אני רק יכול להגיד שהיה לי מזל גדול".

 

דבר המומחים

ניתוח עם סיכונים נמוכים

 

ד"ר אלי דהאן, רופא עיניים ומומחה עולמי לגלאוקומה: "יחיאל הגיע אלי עם עין אדומה וכואבת ולחץ תוך עיני גבוה מאוד. המשמעות היא שהעין לא מקבלת אספקת דם וחמצן והיא נחנקת. הוא הגיע אחרי שני ניתוחי לייזר והשתלת צינורית ניקוז מזהב, כשהוא מקבל טיפול תרופתי מקסימלי. למרות זאת הלחץ לא ירד והוא עמד לאבד את העין.

 

"החלטתי על ניתוח בלתי חודרני שבו פותחים את תעלת הניקוז בעין, מנקים אותה ומשחזרים אותה מחדש. עובי התעלה הוא שליש מ"מ (כמו שלוש שערות) וכדי לבצע את הניתוח משתמשים במיקרוסקופ גדול וסכיני יהלום עדינים. לעומת ניתוח רגיל, רמת הסיבוכים שלו נמוכה והריפוי מהיר, וזה יתרונו המרכזי. ואכן כך היה: מאז הניתוח הלחץ התוך עיני של יחיאל ברמה טובה והראייה תישאר. אי אפשר להבטיח שהבעיה נפתרה לכל החיים, אבל כבר לא צריך לפחד שבכל רגע היא יכולה לחזור".

 

חשוב לשמור על מעקב

ד"ר אודרי קפלן, מנהלת שירות גלאוקומה בבית החולים אסף הרופא ומנתחת בכירה בבית החולים עין טל: "העין היא כמו כדור שצריך כל הזמן להיות ברמת לחץ ספציפית. בגלאוקומה הלחץ הגבוה על העין פוגע בעצב הראייה ועלול לגרום לאיבוד הראייה. בתהליך הזה בדרך כלל אין כאבים או אודם בעין, ולכן הרבה חולים אפילו לא יודעים שהם סובלים מהמחלה.

"בגלאוקומה מטפלים בשלוש דרכים עיקריות: טיפול תרופתי בטיפות שעשוי להוריד את הלחץ; ניתוח לייזר שיכול להוריד את הלחץ לכמה שנים באופן זמני אבל לא מתאים למקרים מתקדמים; וניתוח לבניית תעלה חדשה שמנקזת את נוזל העין כדי שהלחץ ירד. בניתוח הקונבנציונלי עושים פתח שחודר את כל עובי לובן העין וכך מנקזים את הנוזל התוך עיני. ד"ר דהאן השאיר בניתוח שעשה פתח עדין שדרכו הנוזל יכול לצאת ללא חדירה לחלל העין. היתרון של השיטה הוא הפרופיל הבטיחותי שלה, מה שמאפשר לבצע אותה בשלב מוקדם יותר של המחלה עם מעט סיכונים.

 

 

 

"מה שחשוב ללמוד מהמקרה הוא שחייבים להיות במעקב. הרבה חולים ממשיכים לקחת תרופות כי הם מפחדים מניתוח וכך מאבדים את הראייה, וחבל. חשוב לדעת שגם מי שמפחד מניתוחים יכול לקבל כיום טיפול בשיטה פולשנית פחות עם פחות סיבוכים. חשוב לציין שהפרוצדורה הזאת דורשת מיומנות טכנית גבוהה מאוד ולכן עדיף לבצע אותה אצל מומחה בעל ניסיון".