מרבית ה"מכורים" למשחקים - אינם מכורים

מנהל מרפאת ההתמכרות למשחקי מחשב היחידה באירופה, סבור כי רוב הילדים הגיימרים שהגיעו לטיפול אצלו אינם באמת מכורים למשחקים, אלא פשוט דחויים חברתית. "מה שהם צריכים זה מורים והורים טובים יותר", הוא אומר

"נטייה לשחק במשחקי מחשב באופן קומפולסיבי אינה התמכרות", כך אמר מייסד ומנהל המרפאה למכורים לגיימינג היחידה באירופה, קית' באקר, ל-BBC.

 

 

טיפולים סטנדרטיים, שמבוססים על התנזרות מהגורם אליו מכור המטופל, מניבים תוצאות טובות בקרב מכורים לאלכוהול ולסמים. אבל באקר טוען כי רק 10 אחוזים מהגיימרים מושפעים לטובה מטיפול מסוג זה. עבור 90 האחוזים הנותרים, שמבלים שעות רבות בכל יום במשחקי מחשב כגון World of Warcraft או Call of Duty, טיפול בהתמכרות אינו יעיל.

 

"הילדים האלו מגיעים לכאן עם סימפטומים שמזכירים התמכרויות כימיקליות", הוא מסביר, "אך ככל שאנחנו עובדים איתם, כך אני סבור יותר שלא ניתן לקרוא לזה התמכרות. מה שהם באמת צריכים זה מורים והורים טובים יותר - זו בעייה חברתית". לדבריו, הטיפול החדש מתמקד בהקנייה מחדש של מיומנויות חברתיות וכישורי תקשורת.

 

ההורים אשמים

"בעיית הגיימינג היא תוצא של החברה שאנו חיים בה כיום. שמונים אחוזים מהגיימרים האלו היו קורבנות לבריונות בבית הספר ומרגישים מבודדים", אמר באקר. כשהציבו את אותם גיימרים בסביבה בה קולם נשמע ונחשב, התגלה כי רובם עזבו את ההרגל הישן של המשחקים ובנו מחדש את חייהם.

האשמים, הוא מדגיש, הם ההורים שהזניחו את ילדיהם ולא היו קשובים ופתוחים דיים.

 

אך הדברים מתייחסים רק לגיימרים צעירים, ובאקר מסביר ש-87 אחוזים מהגיימרים הם מעל גיל 18, והוריהם לא יכולים להתערב ולהשפיע על הבעיה. כשמדובר בגיימרים שגילם נמוך מ-18, הוא בהחלט ממליץ על התערבות, גם אם זה אומר להרחיק את הילד פיזית מהמחשב.

 

 "זו בחירה", הוא אומר. "הילדים האלו יודעים בדיוק מה הם עושים והם לא רוצים להשתנות. אם אף אחד לא יעזור להם, שום דבר לא יקרה".