תפיסת מציאות

16 הדמויות הכי צבעוניות ומקסימות שז'אנר הריאליטי יצר כאן מדברים על החלומות, השקרים שכתבו עליהם בעיתון, ההתערבות של ההפקה וההתמודדות עם תדמית הוואנאבי. ברוכים הבאים למציאות 2008

1,000 גיליונות של עיתונות בידור ומחזירים לנו טובה גדולה. סלחו לנו על חוסר הצניעות, אבל בלי "פנאי פלוס" הם לא היו נהיים פליטי ריאליטי. את קיומם הם חייבים לדפים שאתם מחזיקים. אנחנו (ושכמותנו) גרמנו להם לרצות להיות מפורסמים. סיפרנו להם על השקות נוצצות שבהן בחורות ארוכות רגליים יגישו להם נעליים חינם ויישקו בחום על לחייהם.

שי שטרית מ"האח הגדול" (צילום: אוהד רומנו)

 

רמזנו להם שמחכים להם קמפיינים של עשרות אלפי שקלים, אותם יוכלו לבזבז בצורות הדקדנטיות ביותר בכל מיני אתרי סקי מסתוריים שרק הברנז'ה מכירה; לימדנו אותם להגיד "סטייליסט"; הרשינו להם לחלום על היום, הבאמת מתוק, שבו המורה לטבע מהיסודי תעצור את אמא במרכז המסחרי ותגיד לה שהיא לא מפסידה אף פרק; נתנו להם לפנטז, שאולי, יום אחד, גם הם ייתפסו על ידי צלמי הפפראצי שלנו בפלאפל הכי נכון; פיתינו אותם לחפש את התמונה אחר כך ולצהול יום שלם, על שגם עם טחינה על הסנטר הם מקבלים "שיק".

 

כן, הגשנו להם את האשליה הזו במקביל למפיקים מתוחכמים, מנהלי ערוצים וחברות סלולריות, ומאותה סיבה בדיוק - כי זוהי העבודה שלנו. מגזין בידור יוצר אשליה של סלבריטאיות. פעם הספיק לאנשים לקרוא עליה בשירותים. היום הם רוצים להפוך לחלק ממנה. ככה זה בעידן הריאליטי וזה בסדר, זה טבעי, זה קורה להמון אנשים, תשאלו את מלהקי הריאליטי הבא.

 

מבין החוגגים שלנו תזהו בקלות את מי שעדיין נמצאים בתוך האשליה. הם טריים, שיכורים מהחוויה, ותשומת הלב שמורעפת עליהם עדיין מריחה נפלא ומתפצפצת בפה. בין אם הם יישארו איתנו עוד קצת ובין אם יחזרו לחייהם הרגילים לפני שמשה־מלצר־חולון יספיק להגיש קינוחים - אנחנו נמשיך לחבב אותם, כל עוד הם כמובן, יתנהגו בהתאם.

רודריגו גונזלס מ"קחי אותי שרון" (צילום: אוהד רומנו)

 

לצידם, אספנו גם את ותיקי הדור. אנשים שהיו כאן בתוכניות הריאליטי החלוציות, שפדו כבר מזמן את הסלבריטאיות שהבטחנו להם, אבל כשהיא היתה מעוורת ומלחיצה מדי, הם ידעו גם לשלם את המחיר שבצידה. לחלקם לקח זמן להתאפס, להתמקד ולבנות קריירה לא רעה. חלקם עדיין לא עשו את זה, וספק אם זה עוד יקרה. אנחנו לא נגיד לכם מי זה מי.

 

את כוכבי "כוכב נולד" לא הזמנו למסיבה הזו, אבל לא כי אנחנו סנובים. תוכנית הריאליטי הכי ותיקה ומתמידה במדינה היא כבר מעבר לעוד אחת בסדרה, אלא מוסד בפני עצמו. אולי בגיליון ה־2,000 נעשה מסיבה מיוחדת רק איתם.

בינתיים אנחנו חוגגים עם האנשים הכי צבעוניים, סקסיים והרפתקנים של טלוויזיית המציאות ומבקשים מהם לסכם עבורנו את התקופה שעברו מאז ששמם הפך להיות כתובית בתחתית המסך. להלן הממצאים:

 

שחר גולדפינגר מ"היפה והחנון" (צילום: אוהד רומנו)

 

מתי ידעת שאתה רוצה להיות מפורסם?

שרון: "תמיד ידעתי שהחיים לא יעברו בלי שאעשה משהו משמעותי, הייתי מעלעלת בעיתונים ומשהו דגדג בי, ידעתי שאהיה שם. ישבתי עם חבר שלי עומר גרשון בבית קפה והוא אמר לי "שרון, אני הולך לעשות אותך מפורסמת, וזמן קצר אחרי זה מצאתי את עצמי באודישן".

נעמה: "בגיל מאוד צעיר חשבתי שיהיה מגניב להיות מפורמת, אבל לא הלכתי ללמוד משחק ולא התעסקתי עם זה בכלל. האודישן היחיד שהייתי בו היה ל'הישרדות'".

 

ליאור: "לא ידעתי שאני רוצה להיות מפורסם, לתוכנית הלכתי כי התקשרו אליי, אבל ברגע שהגעתי - החלטתי שאני מנצח".

נועם: "לפני שנתיים, בטיול אחרי צבא בניו זילנד. התגלגלו העניינים והופיעה תמונה שלי בעיתון המקומי של עיירה קטנה. היה מדהים לראות איך ביום אחד כל העיירה זיהתה והכירה אותי וחשבתי לעצמי שברגע שאסיים את הטיול אלך לעשות זאת בארץ, כי הבנתי את הפוטנציאל שטמון בזה".

 

מרינה: "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מפורסמת. אני לא חושבת שיש ילדה שלא היתה רוצה להיות כזאת כשהיא היתה קטנה, אתה רואה אנשים שאתה מעריץ ואת האהבה שהם מקבלים ורוצה להיות בטלוויזיה".

נמרוד: "אני לא רוצה להיות מפורסם, לתוכנית הלכתי בשביל החוויה בלבד, נכון זה נשמע כמו שקר גס? אפילו לא נרשמתי בעצמי, רשמו אותי, אני רק זרמתי עם החוויה".

רודריגו: "לא רציתי להיות מפורסם, פשוט ראו אותי בבר, סיפרו לי שיש תוכנית חדשה בערוץ 2 ואמרתי, 'יאללה מגניב, נבוא לראות'. הייתי מסטול מאלכוהול, אז לא ממש הבנתי על מה הם מדברים, אבל היה נראה לי נחמד לעשות עוד וי".

 

האודישן הראשון

ליאת: "התקשרו אליי ואמרו שעושים תוכנית שזה כמו 'הטופ מודל', אמרו 'ראינו אותך ואנחנו מעוניינים שתבואי לפגישה'. ומפה לשם התגלגלתי ונשאבתי פנימה. לא ידעתי למה אני נכנסת, זו היתה העונה הראשונה, היינו שפן ניסיונות, בניגוד למשתתפי 'האח הגדול' שידעו מה הולך להיות".

 

שרון: "באתי בשיא הקלילות, הייתי בתקופה של הרפתקאות בחיים, ושאלו אותי שם מה הטיפוס שלי יותר - ביבי או איל קיציס. אמרתי קיציס, כי הוא יותר ילדותי כזה, עם בייבי פייס. בסוף באמת הביאו לי חבורה של ילדים".

שחר: "אני בעיקר זוכר שירדתי על מי שישב מולי באודישן שיש לו מחשב מאק בוק ולא פאוור בוק. הוא אמר שזה עניין של כסף ואני אמרתי שזה עניין של סדרי עדיפויות".

 

רודריגו: "נכנסתי לחדר, ישבו שם אנשים שאני לא מכיר, בכלל לא ידעתי שאחד מהם הוא המפיק הגדול אלעד קופרמן. הם אמרו לי, ספר לנו על עצמך, ושאלתי, 'מה, הכל?'. אמרו לי, 'כן', אז אמרתי להם שהכל התחיל בלילה במלון בוונצואלה. זה הצחיק אותם מאוד, הרגשתי שהן נהנים איתי, וזהו. היום אני כל כך יודע מה זה אודישן שאני הרבה יותר מודע לעצמי, ואולי זה לא תמיד לטובה. מה שהאנשים האלה ראו מרודריגו זה משהו שלא יחזור אי פעם".

 

נמרוד: "לפני האודישן הראשון חברים אמרו לי לספר סיפורים על זה שלא נגעתי בבחורה ובגלל שאני לא שחקן גדול אמרתי נהיה עצמי, אולי זה יהיה מספיק טוב לתוכנית. הלכתי ואמרתי להם את האמת, סיפרתי להם על אהבתי הגדולה לזולת ולנשים בכלל, ההתמכרות למשחקי מחשב, מיזנתרופיה קלה, וזה היה מספיק רע בשבילם".

 

רגע השיא בריאליטי שלך

רודריגו: "ההחזרה שלי לתוכנית. זה היה לפני 'כוכב נולד' ונינט, וזו היתה הפעם הראשונה שהצביעו ב־SMSים. אני זוכר שהמחשבה ש־350 אלף איש בחרו בי שאחזור לשרון, גרמה לי לחשוב שהיו יכולים להיות לי שלושה מנדטים בכנסת".

שחר: "היום הייתי עם מרינה מ'הישרדות' באותו חדר וזה מאוד מרגש, אבל השיא יהיה כשאפגוש את הבמאי קווין סמית".

 

ונסה: "המשימה שבה כולם היו צריכים לחקות אותי. רק אני מסוגלת להיות שמונה שעות עם הדמות של עצמי, מישהו אחר בטח היה נעלב, אבל בשבילי זו הייתי חוויה אפילו יוסי בובליל עשה את זה טוב".

ויקה: "אכילת החרקים. נגעלתי כשראיתי את זה אחר כך, אבל גם הייתי גאה, זה להתמודד מול הפחד הכי גדול. ואם עשיתי את זה למדתי שאני חזקה ויכולה להתמודד עם הרבה דברים".

 

נעמה: "היו הרבה רגעי שיא, זו תוכנית עם המון אמוציות, אבל מחייב להגיד רגע הזכייה, זה היה רגע מאוד מאושר וסגירת מעגל של הרבה מאוד זמן, והיה שם בנאדם מאוד יקר לליבי שהיה חסר וזה אבא שלי".

שרון: "רגע הבחירה ביואב שוורד. אפשר היה לחתוך את האוויר בסכין, לכולם זה היה מאוד דרמטי, צוות ההפקה לא ידע מה אני הולכת להגיד וגם אני בקושי ידעתי במי אני הולכת לבחור".

מרינה: "כשניצחתי בקרב החסינות במשימה על העמודים והוכחתי לכולם שאני כאן בשביל להישאר".

 

נמרוד: "אני נקרע בין שני דברים, סלסילת הנקניקים שהכנתי שזה היה באמת פיק, והנשיקה עם רוקסן שזה שיא אחר. זה כמו לשאול את מי אתה אוהב יותר, את אבא או את אמא".

רוקסן: "רגע הזכייה, בוודאי. למרות שעד הרגע האחרון לא האמנתי שזה יקרה, אני חושבת שמבחינת ההישגים והקונספט הכי הגיע לנו".

 

שי: "כשקיבלתי מחברה שלי את הגלויה לראש השנה".

אנה: "הגמר בעונה השנייה, כשיצאתי בוכה מהרחבה. נראה לי שכולם זוכרים אותי ככה ואני אזכור את עצמי לנצח כך".

ליאת: "היו הרבה שיאים שליליים. כל מה שקשור לאוולין, זה עשה לי רע, היא לא באה לי טוב ואיימה עלי כל הזמן. ביומיום לא הייתי מתערבבת איתה".

 

הרגע שבו הבנתי שאני מפורסם

מרינה: "כשאמא שלי התקשרה ואמרה 'מרינוצקה, תחתמי לבן של השכנה'".

ליאת: "לא היה לי רגע כזה אחרי 'הדוגמניות'. רק אחרי שעשיתי את העונה הראשונה של 'האי' זכיתי לחשיפה אמיתית. לפני כן הייתי מוכרת רק בתעשייה, היום הרבה יותר דלתות נפתחו וקיבלתי בום של פרסום".

 

שחר: "יום אחרי הפרק הראשון ראיתי את התמונה שלי בביקורת טלוויזיה ב'הארץ', זה העיתון שאני תמיד קורא וזה היה כבוד בשבילי. דווקא פרגנו, ציפיתי שיכתבו שהמדינה מידרדרת בעקבותינו, אבל הבינו שזאת אחלה תוכנית עם ערך מוסף".

אנה: "מפורסם זה מילה גדולה, אבל ברגע הראשון שאמרו לי שרוצים לעשות איתי ראיון, פתאום קלטתי שמישהו רוצה לדעת עליי קצת יותר ממה שהוא רואה בתוכנית".

צבר: "כשהשכנות שלי בבנימינה התחילו להיות נחמדות אליי".

 

רוקסן: "הרגשתי שמזהים אותי כבר אחרי הפרק הראשון. הלכתי לקניון עם דניאל והסתובבנו ואנשים זיהו אותנו, אמרו הנה זאת מ'היפה והחנון', זה כבר היה ממש מסיב, המון המון, כאילו שלוש ילדות רצו אחרי וביקשו חתימות".

ליאור: "אני לא מפורסם, אבל איך שזכיתי ב'היורש' ארגנו מופע מחווה לעיריית חיפה שמאוד עזרה לי, בקניון חיפה, וכשהגעתי הקניון היה פשוט מפוצץ, ברמה שכל שלוש הקומות היו מפוצצות, הרגשתי שכאילו זכיתי ב'כוכב נולד'".

 

נמרוד: "כשהלכתי לקחת את האחיינים שלי מבית הספר היסודי וכל בית הספר עף

עליי, הייתי עם יואב ודניאל שם, הם פשוט קפצו עלינו, זה היה מטורף, לא הצלחנו להגיע הביתה, הם חיכו לנו מחוץ לבית וביקשו שנצא".

רודריגו: "היו שלושה אירועים: הפעם הראשונה היתה כשירדתי מהבית בשינקין וילדות צרחו עליי וכמעט בכיתי כי הם הבהילו אותי ונגעו לי בפנים".

 

"הפעם השנייה היתה כשהיה כתוב בשער האחורי של 'ידיעות' שיש 'רודריגומאניה' במדינה. והפעם השלישית היתה כמובן החיקוי של מריאנו ב'ארץ נהדרת'. זו היתה העונה הראשונה שלהם והם הגיעו למשהו כמו 43 אחוז רייטינג, זה משהו מטורף. אגב, עד היום אנשים חושבים שהוא רודריגו האמיתי".

 

את הכתבה המלאה ניתן למצוא בגליון החדש והחגיגי של פנאי פלוס