מטעם הסטודיו נאמר לתובעים כי מקור הריח בדלתות הארון העשויות מחומר MDF. לאחר זמן התברר, שלא רק הדלתות עשויות MDF, אלא כל הארון עשוי חומר זה. רק לאחר שהתובעים גילו עובדה זו, החלו נציגי הסטודיו לבוא בדרישות לתקן את הליקוי. התובעים סירבו לאפשר לסטודיו לתקן את הליקוי.
השופט זכריה ימיני מבית-המשפט לתביעות קטנות ברמלה קבע כי התובעים צדקו בסירובם. "כאשר לקוח מזמין מספק מוצר אשר אמור להיות מיוצר מחומרים מסוימים, והספק מספק לו מוצר דומה, אך מחומר שונה זול יותר, ועקב הציפוי החיצוני של המוצר לא ניתן לגלות זאת במבט ראשון, פוגע הדבר באמון הבסיסי שבין הלקוח והספק", כתב השופט בפסק הדין.
לפיכך נקבע כי ביטול החוזה היה כדין, וכי הסטודיו איבד את זכותו לתקן את הליקויים. השופט ציין כי "אין מדובר בליקויים, אלא בהספקה של מוצר זול יותר מזה שהוזמן".
נפסק כי הסטודיו ישלם לתובעים סך של 16,850 שקל, המורכב מהחזר סכום העסקה והוצאות נוספות בגין הארון, וכן סך של 2,000 שקל בגין הוצאות משפט - בכללן הוצאות בדיקת ניטור, שלפיה פלטות MDF שמהן היה עשוי הארון אינן עונות על כל דרישות התקן.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין