השוטים המדהימים והקולעים של מצנר זיכו אותו בתשבוחות. יש שם שממה שמצטלמת יפה כפי שראינו בסרטים דומים על חורים באמריקה ("דנדליון" למשל). לזה אחראי ג'ונתן סלע לפי הימד"ב (נשמע לי ישראלי). ובכ"ז לא זו הגדולה של הסרט.
נקודת ההכרעה היא בדיאלוגים הנפלאים, פרי עבודתו של התסריטאי טום ווילט. סוף סוף אמריקאים שלא נשמעים כמו אמריקאים. הרגעים הרדודים הם מחויבי המציאות של הסרט.
כמה עומק וחוכמה ישנם במשפט אחד רגיש ונוגע ללב בו אומרת אודרי לאביה שהיא מרגישה פרומה. בד"כ הוא וקאליסטה הם הפרומים שהיא מרגישה צורך לאחות. והנה, היא לא יכולה לרקום את עצמה חזרה לחיים כי היא מאוהבת.
הכישרונות המענגים שכל סרט תלוי בהם - תסריט, צילום, בימוי, משחק - מצדיקים צפיה ב"ארץ החלומות". לא ברור לי למה הסרט לא מתחרה או מציג בסאנדאנס. לפי האתר של הפסטיבל (18-28/01) הוא לא מתחרה... Sweet Mud של דרור שאול מופיע ברשימה וזה הזמן לאחל לו בהצלחה. עוד סרט שתפס את עיני קצת מעל לבוץ המתוק, הוא smiley face של גרג ארקי.
שמש זורחת בשמי הקולנוע האמריקאי ודף חדש נכתב (מי שיצפה בסרט יבין למה הכוונה). הגיע הזמן ל - count down לתום תקופת הזוהר של האולפנים הגדולים