שיבא: ניצלו חייה של ילדה עיראקית על סף מוות

על-פי ספרי הרפואה, לא היתה אמורה הילדה אללה חסיין מעיראק לשרוד את גיל שנה עם המומים החמורים בלב, עמם נולדה. רק כשכלו כל הקיצים, הוטסה חסיין בת ה-8 לישראל, כאן הצילו הרופאים בשיבא את חייה. "היא כמו פרח שהתייבש ומשקים אותו", אומר בהתרגשות רופא שטיפל בה

מיטל יסעור בית-אור פורסם: 02.12.08, 16:10

כשצופים באללה חסיין בת השמונה יושבת במיטה במחלקת טיפול נמרץ, מדביקה מדבקות ומשחקת בבקבוקוני לק שקיבלה מהאחיות, קשה להאמין שזו אותה ילדה שלפני חודש וחצי התנדנדה בין חיים למוות ועברה החייאות לאחר שהפסיקה לנשום.

 

אללה, שפרושו בכורדית סמל, עשתה דרך ארוכה לבית החולים ספרא בתל-השומר. היא הגיעה מצפון עיראק, על גבול תורכיה, דרך עמאן שבירדן לישראל. אללה סבלה מכמה מומים בלבה, כאלו שכאשר הם מאובחנים בעובר ישראלי - גוררים בדרך כלל הפסקת הריון. במקרים שבהם המום לא מאובחן, התינוק מנותח כבר בחודש הראשון לחייו.

 

"היא הגיעה למצב שבו אנחנו אומרים שהיא מיצתה את תוחלת החיים שלה. תינוקות שסובלים ממום כזה בדרך כלל מתים בשנת החיים הראשונה. אם הם שורדים הם חיים לכל היותר שבע או שמונה שנים", אומר ד"ר דודי משאלי, מנהל היחידה לניתוחי לב מומים מולדים בשיבא, "המומים בלבה של אללה גרמו לכך שאספקת הדם לריאותיה נעשית דרך עורק קטן, כך שכמעט לא תפקדו, ושאחוז החמצן בדמה נמוך מאד".

 

"בבתי חולים אחרים בעולם כנראה חשבו שהריאות שלה כבר במצב כזה שלא ניתן להציל אותן. אני אמרתי שאין לנו מה להפסיד. היא לא היתה שורדת את החודש או אפילו את השבועיים אחרי שהגיעה לבית החולים בלי ניתוח", מוסיף משאלי.

 

"אמרו לי - הבת שלך לא תשרוד יותר מגיל שנה"

אמה של אללה, טודי, מתקשה עדיין להסיר את המבט המודאג כשהיא מדברת על בתה הקטנה. "כשהיא נולדה ראו מיד שמשהו לא בסדר. השפתיים והציפורניים שלה היו כחולות, היא לא ינקה כרגיל. בבית החולים הרופאים אמרו שיש לה הרבה בעיות בלב ושהיא לא תשרוד מעבר לגיל שנה". בני המשפחה נדדו בין בתי חולים בעיראק ושלחו את המסמכים הרפואיים של אללה לסוריה, לגרמניה ולאיטליה, אולם בשל בעיות של אזרחות ושל מימון הניתוחים והאשפוז הם נאלצו לוותר.

אמרו לי, היא לא תשרוד. אללה ואמה, מעיראק לשיבא (צילום: עופר עמרם)

 

את שנות ילדותה העבירה אללה בבית, במיטה. "הייתי מטפלת בה כמו בתינוקת, לוקחת אותה על הידיים לכל מקום. היא לא יכלה ללכת לבית הספר או לשחק בחוץ, רוב הזמן היתה במיטה. הייתי מפחדת לקלח אותה, כי אחר-כך היתה מתעייפת", סיפרה אמה. בעיראק אין כיום כירורג לב מומחה לטיפול בילדים. הטיפול היחיד שבוצע בה בעיראק היה הקזת דם, כדי להתגבר על ייצור מוגבר של כדוריות דם בגופה.

 

"הרופאים כאן נותנים יחס שווה לכולם"

"באחת הפעמים כשהגענו לבית החולים הציעו לי לרשום אותה לטיפול בישראל. לא הסכמתי כי כבר לא היתה לי אמונה באף אחד וסבלנו אכזבות רבות, אבל הדוד של אללה התעקש", מספרת אמה. לדבריה לא חששה מההגעה למדינה שנחשבת למדינת אויב. "כשהגעתי לפה רק פחדתי על אללה כי אמרו שהניתוח מסובך והיא עלולה למות. לא ידעתי כלום על האנשים פה ועל ישראל. ההפתעה הגדולה מבחינתי היא לראות את הרופאים משחקים ונותנים יחס חם לכל הילדים בלי הבדל. זה מאד משמח ומרגש אותי".

 

אללה הגיעה לבית החולים בסוף אוגוסט ונותחה תוך פחות משבועיים. בניתוח נעשה מעקף של העורק שמוביל לריאות, אבל הוא השיג תוצאה טובה מהמצופה: יותר מדי דם הגיע לריאות ולאללה נגרמו תופעות של אי ספיקת לב, שכללו עומס על הריאות והלב והצטברות נוזלים.

 

לאחר הניתוח אללה אושפזה למשך חודשיים וחצי בטיפול נמרץ ילדים כשהיא מונשמת. הכליות, הכבד, מערכת העיכול ומערכת העצבים המרכזית שלה נמצאו בקריסה. ד"ר אמיר ורדי, רופא בכיר בטיפול נמרץ ילדים מתאר: "היא נראתה נורא. רזה כמו שלד ובלי טיפה של שומן תת עורי, בנוסף, העור שלה דימם והתקלף". כמה פעמים היא הפסיקה לנשום והיה צורך לבצע בה פעולות החייאה "היא סיימה כל כך חולה את הניתוח הזה שכמעט מתה. ביקשנו מהמנתח יעשה משהו אחרת היא תמות. זו היתה ממש שאלה של זמן".

 

כמו פרח שהתייבש ואת משקה אותו

הניתוח השני שבו הוצר מעט העורק לריאות הוביל לשיפור במצבה. "תוך שעה כבר ראינו תוצאות", מתאר ד"ר ורדי. כעבור מספר ימים הצליחו לגמול אותה ממכשיר ההנשמה ולתת לה אוכל מוצק. "זה ממש כמו פרח שהתייבש ואת משקה אותו. מדהים לראות אותה כל בוקר מחייכת ומתקשרת עם הרופאים".

גם ד"ר משאלי מתרגש מתוצאות הניתוח. לדבריו "היו שם תופעות לא לגמרי ברורות שעד היום אנחנו לא יודעים להסביר. לפעמים הכוחות הנפשיים והכוחות שהחולים מגייסים לעצמם יותר חזקים מכל הדברים שאנחנו יודעים".

 

הילדה, שעד לא מזמן אכלה ונשמה בסיוע מכשירים, נהנית כעת לצפות בקלטות של "יובל המבולבל", למרות שאינה מבינה מילה. היא אוהבת לאכול צ'יפס, פירות ובעיקר רימונים וסוכריות בטעם לימון. היא צוחקת הרבה ומבקשת כל הזמן מאמא שלה שתוציא אותה החוצה לנשום קצת אוויר. "היא ילדה חכמה, ששואלת שאלות על כל דבר ומדברת כמו מבוגרת", מספרת אמה.

 

בשיבא מטפלים בילדים פלשתינים רבים ולא מזמן טיפלו גם בילד איראני. לדברי ד"ר ורדי, "החווייה היא בעיקר מעצם המפגש עם תרבות ושפה אחרת. כיוון שהמשפחה דוברת כורדית, קשה לקיים אתם תקשורת ישירה. לפעמים אני מרגיש שאולי אנחנו בונים פה איזה גשר לשלום ואולי כשאללה תגדל היא והחברים שלה יחלו באיזה תהליך".

 

אללה היא הילדה השלישית ממוצא עיראקי שמנותחת בשיבא. עם זאת, עמותת שבט אחים, העמותה שהביאה את אללה לישראל, סייעה בשנים האחרונות לעוד כ-80 ילדים מעיראק. רובם נותחו בבית החולים וולפסון ואחרים נותחו ברמב"ם או בשניידר. מנהל בית החולים פרופ' זאב רוטשטיין הודיע שבית החולים יממן את אשפוזה של אללה במחלקת השיקום למשך חודש.