בהחלט לא מומלץ בימינו להיות סנובית

אולי מפני שכל בחורה שנייה חושבת שהיא יכולה, וכך הידרדרה אמנות ההתנשאות העתיקה ואיבדה מאופיה. נותר רק קומץ סנוביות אותנטיות, ולכן מעטים הגברים שמוכנים לסבול זאת

לא קל להיות בחורה. עוד יותר קשה להיות בחורה סנובית.

 

השתלשלות האירועים של יום מייצג הותירה בי רצון עז ובלתי מתפשר לשטוח את דבריי בפני העולם כולו, או לפחות אלו שזמנם מתיר רפרוף בערוץ יחסים של ynet.

 

הערב התחיל במסכת מאמצים של שכנוע מצד אחת מחברותיי להוציא אותי מחום הבית אל קור הבר האהוב עליה, שבמקרה הוא גם הבר השנוא עלי. לאחר הפצרות חוזרות ונשנות הסכמתי, כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות.

 

מיד עם הגיענו לבר התחילה חברתי במלאכת ההשתכרות. היחסים בינה לבין הכבד שלה החמירו להחריד מאז הפרידה מהחבר, וייחלתי שתתגבר במהרה, קצת למען הכבד, אבל בעיקר כדי שתפסיק להכריח אותי ללוות אותה לאותו הבר שוב ושוב. פיללתי בליבי שבמהרה יימאס לה להטביע את יגונה במשקה ונוכל ללכת הביתה. כמה טעיתי.

 

לאחר כמות שתייה לא מבוטלת, נ' היתה צריכה לשירותים. עקבתי במבטי אחריה לוודא שעלתה במדרגות בשלום, אבל לפני שהספיקה להשלים חצי הדרך עט עליה בחור נלהב בשאלות. אבוי. נותרתי לבדי.

 

רק למען הפרוטוקול, הרשו לי לציין שזה לא רעיון מוצלח לצאת לבר עם גישה כזו. אם תשלבו גישה זו עם סנוביזם מובנה תקבלו מתכון לאסון. בכלל, גיליתי שהיום לא מומלץ להיות סנובית. אולי מפני שכל בחורה שנייה חושבת שהיא יכולה, וכך הידרדרה אמנות ההתנשאות העתיקה ואיבדה מאופיה האמיתי. מעטות הן הסנוביות האותנטיות שנותרו, ולכן מעטים הם הגברים המוכנים לסבול זאת.

 

אפשר בכלל להיות יותר פלצנית מזה?

כעת, תארו לעצמכם בחורה סנובית עם גישה, שנותרה לבדה על כסא בפיק-אפ בר ומחזיקה בידה (איך לא?) כוס יין. אפשר בכלל להיות יותר פלצנית מזה?

 

ניגש בחור ופוצח: "ראיתי אותך כבר מקודם, אבל חיכיתי שחברה שלך תקום. עם כמות השתייה שהיא הזמינה, אני מתפלא שלקח לה עד עכשיו".

 

הנהנתי בחצי חיוך לאות הסכמה.

 

"אז, מאיפה את?" המשיך.

 

"תל אביב", עניתי ביובש.

 

שתיקה קלה.

 

"את מהסנוביות, אה?"

 

"לצערך".

 

"אאוץ'".

 

הסתובב והלך.

 

אוף, הוא דווקא היה חמוד. למה הוא התייאש?

 

טוב, אז ייתכן שזו היתה אשמתי. טוב נו, זו היתה אשמתי. אבל מה אעשה?

 

הדרך לליבי רצופה קשיים ומכשולים. וכל גבר שניגש, עומד בפני מבחן. ברוב המקרים, המסכן לא מודע לכך שהמבחן מורכב מכמה שלבים. להיות לא מזמינה ולא נחמדה על גבול הרעה הוא רק הסינון הראשוני. והסינון הראשוני הוא היחיד שזהה בכל המבחנים. טוב, בל נגזים. אין המדובר פה בשבעת מדורי גיהנום (למרות שאולי יהיו בחורים שיבחרו להעיד ההיפך), המדובר במבחן קטן. מבחנון, אפשר לומר.

 

בסופו של לילה, קצת מאמץ לא הזיק לאיש

אכן, אני מעוניינת בגבר שיתמיד בכוונתו. בסופו של יום, אך בעיקר בסופו של לילה, קצת מאמץ לא הזיק לאיש.

 

לפני שאתם סוקלים אותי במילים, תנו לי לומר שאני מבינה. אני מבינה היטב למה מוותרים כה מהר, למה לא מוכנים לתת לבחורה לרמוס את טיפת הכבוד העצמי שעוד נותר לבחור שאזר אומץ וניגש, למה רוצים חיים קלים ללא משחקים ומבחנים מטופשים. ואני לא מתלוננת. לפחות לא לעיתים קרובות.

 

ובכן, ידידיי החביבים, אין דבר יותר סקסי מגבר שיודע מה הוא רוצה ועושה הכל בשביל להשיג את מטרתו, אפילו, ובמיוחד, אם נתקל בקשיים מסוימים. בכל תחום בחיים, אגב.

 

וגם כאן טמון לו עוקץ: אל להתמדה להיות אגרסיבית, חלילה וחס. ההתמדה צריכה להיעשות בשקדנות אלגנטית ובחריצות מעודנת.

 

אתם בהחלט יכולים להפטיר: "כמה דרישות יש לזו? חושבת להעביר אותי מבחנים? מי היא בכלל!". ובכל זאת, אמשיך.

 

אינני רוצה לגרום פה התפרצות גל של מטרידנים הסבורים שהם מתת האל מפני שאינם מוותרים לבחורה שמראה חוסר עניין. לא ולא. צריך גם להבין רמזים. בין התמדה להטרדה עובר גבול דק ביותר. הביטחון העצמי המושך כל כך אותנו הנשים מתבסס על הידיעה איך מהלכים באלגנטיות בגבול שברירי זה, ובנוסף איך קוראים את הסימנים כהלכה.

 

מסובך? אני יודעת.

 

מצד אחד, אני רוצה שבחורים יתמידו ויכניסו מעט, ישמור השם, מחשבה ומאמץ לפעולה. שלרגע אכן אחשוב שכל מה שהם רוצים זה אותי, שלא ישקטו או ינוחו עד שלא ישיגו את המטרה (ואותי), ושבעצם כל חייהם חיכו רק לי (מה רע? תנו לבחורה לחיות בסרט). מצד שני, ברגע שבחור שאינו מוצא חן בעיניי פועל באותה השיטה ולא מרפה, אני קוראת לזה, ביני לבין עצמי כמובן, הטרדה.

 

שמתם לב פה לבעיה? גם אני. הנה, הודיתי. תסלחנה לי כל הבחורות.

 

אז נכון, אני ושכמותי מתוסבכות. ונכון, אנחנו לא חיים במאה ה-17, וימי האבירות מזמן מאחורינו, שלא לדבר על סכנת היכחדות הג'נטלמנים. אבל האם כשהכל בא בקלות, לא קצת מאבדים מערך הדברים?

 

בדרך החוצה מהבר נתנה לי חברתי פתק מהבחור שהתייאש, ובמבט מרוגז מילמלה: "הוא נורא חמוד. מה הקטע שלך?"

 

נראה שאת המענה לשאלה האם אני מחמיצה דברים (גברים?) טובים, לעולם לא אדע. ובסך הכל אני משעשעת את עצמי, ומה עוד אפשר לבקש?

 

עד עכשיו פגשתי מספיק בחורים נפלאים שמוכנים להתאמץ.

 

אולי אני סתם בת מזל.

 

האימייל של קארין