חוק הספאם - המדריך למתקדמים

האם אפשר עוד לבקש אישור לשלוח דואר פרסומי? האם מותר לשלוח ספאם מחו"ל? האם מותר לשלוח רק קישורים? ומה עם טלמרקטינג? עו"ד אביב אילון עם כל התשובות

עו"ד אביב אילון פורסם: 05.12.08, 14:52

מה כבר לא נכתב על תיקון מס' 40 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הידוע גם כחוק הספאם? למרות זאת, עדיין פנו אלי אנשים רבים בשאלות מגוונות, חלקן די מעניינות, אשר הובילו לכתיבת מאמר זה.

 

לפני שאעשה זאת, אזכיר כי מדובר בחוק חדש אשר עדיין לא עבר את טבילת האש בבתי המשפט ולכן מדובר בדעה ופרשנות בלבד. כמו כן אין בתשובותי לשאלות כדי להוות יעוץ משפטי כלשהו למי מקוראי המאמר ואין בהן בכדי לקבוע או לקבע את עמדתי ו/או עמדת לקוחותי בעתיד. בכל מקרה, נמליץ תמיד לפנות לייעוץ משפטי מסודר, בשעת הצורך.

 

 

 

מתן אפשרות לנמענים לבקש כי לא ישלחו אליהם פרסומים בעתיד, ידועה כגישת OPT-OUT. גישה זו מאפשרת משלוח מסרים מסחריים לכולם חוץ מאשר לנמענים אשר ביקשו שלא לקבל מסרים אלה. יחד עם זאת, גישה זו אומצה בחוק האמריקני אך לא בחוק הישראלי. בישראל חוקק החוק ברוח גישת ה- OPT-IN . זו מאפשרת משלוח מסרים מסחריים אך ורק לנמענים שהודיעו באופן אקטיבי כי ברצונם לקבל מסרים אלה. בנסיבות מסויימות ניתן להשתמש בגישת ה- OPT-OUT. כאשר יש לאתר אינטרנט רשימת נמענים אשר ביקשו בעבר, לפני ה- 01.12.2008, לקבל מן האתר עדכונים, הצעות וכולי.

 

מאחר והנמענים הביעו בעבר את הסכמתם ורצונם לקבל פניות שכאלה, ניתן לחזק את עובדת הסכמתם לקבלת פרסומות באמצעות גישת ה-OPT-OUT. בכל מקרה, החוק מאמץ את שתי הגישות בפועל. לאחר שנמען נתן הסכמתו לקבלת דברי דואר, על השולח לתת לנמען את האפשרות לבטל את הסכמתו בכל שלב ובאופן נגיש. המשפט שנכתב בשאלה " אנא רשמו: "הסר" בדוא"ל חוזר ואנו נמנע מפנייה אליכם", או משפט אחר באותו הסגנון, חייב להופיע בכל פניה. 

 

אם מדובר בנמען שכבר הביע את הסכמתו בעבר לקבל דואר פרסומי, אז אין בעיה. אם מדובר בנמען חדש - אז אסור לפנות אליו.

 

 

לא. 

 

יש לשים לב לבלבול שעלול להיווצר מן השימוש במילה "הסכמה". הסכמה פירושה שצד א' פונה לצד ב' ומבקש את אישורו לקיומו של דבר מסוים. צד א' במקרה הזה, הוא האקטיבי, הוא יוזם הפניה. מלשון החוק עולה כי הנמען הוא הצד האקטיבי. הנמען הוא זה שפונה למפרסם ו-"מסכים" לקבל את דבר הפרסום. החוק אינו קובע זאת מפורשות אך ניתן להבין כי זו הכוונה.

 

הפרשנות נובעת מסוף סעיף 30 א' (ב) המתייחס לחריג לכלל באמצעות פניה חד-פעמית לבית עסק בהצעה להסכים לקבל דברי פרסומת. חריג נוסף המחזק את הפרשנות, נמצא בסעיף 30 א' (ג) המאפשר למפרסם להיות הצד האקטיבי ולפנות מבלי לקבל הזמנה מן הנמענים. החריג מופיע במסגרת ניהול משא ומתן או רכישת מוצר או שירות כלשהו ממפרסם פוטנציאלי.

 

אם מסר הנמען כתובות דואר, דוא"ל, טלפונים וכיו"ב והמפרסם הודיע כי פרטים אלה ישמשו גם למשלוח המסרים, המפרסם יוכל לשלוח פרסום הקשור למוצר או לשירות מסוג

דומה לזה בגללו נמסרו הפרטים מלכתחילה.

 

יש לזכור כי גם במקרה זה על המפרסם לאפשר ביטול ההסכמה בכל שלב. יש לשים לב כי הכלל ופרשנותו מתייחסים אך ורק לפניה של מפרסם לנמען באמצעות אחת מן הדרכים המפורטות בחוק. סביר להניח כי בית המשפט יגיע למסקנה כי אסור לשלוח הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת לנמען שאינו בית עסק, באמצעות אחת מן הדרכים המפורטות בחוק.

 

 

החוק עוסק במשלוח "דבר פרסומת". דבר פרסומת מוגדר כ: "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". מלשון החוק ניתן להבין כי בכדי להיכנס להגדרת דבר פרסומת יש לעמוד בשני תנאים. התנאי הראשון – משלוח באופן מסחרי. התנאי השני – עידוד רכישה או הוצאת כספים. לגבי התנאי הראשון, מהי הפצה באופן מסחרי? 10, 100, 1,000 פניות?. סביר להניח כי בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, ויכול להיות שגם משלוח למספר מצומצם של נמענים תחשב כהפצה באופן מסחרי.

 

גם התנאי השני נתון לפרשנות רחבה. קיימת אפשרות שאתר שאינו מוכר באופן ישיר, עדיין ימצא כמעודד הוצאת כספים. איך? קיימים באתר רכיבים שונים, כגון: פרסומות, הפניות לאתרים אחרים המציעים סחורה כלשהי וכיוצא באלה. כך למשל, משלוח תוכן "תמים" כמו קורות חיים שבתוכם פרסום אשר נועד לעודד הוצאת כספים. בית המשפט יכול להגיע למסקנה כי יש בפרסום, אשר על פניו נראה תמים למדי, כדי לעודד הוצאת כספים באופן עקיף.

 

בעניין זה אציין כי אלה הסבורים שעמותות וארגונים שונים רשאים לשלוח מסרים, במידה ויש במסרים אלה כדי לעודד הוצאת כספים בכל "דרך אחרת"  -כדאי שיקבלו יעוץ משפטי לפני כן.

 

 

אין אבחנה בחוק בין שולח או מפרסם מקומי לאלה הנמצאים מחוץ לישראל. מפרסם מחו"ל אשר שולח דבר פרסומת, כהגדרתו בחוק, לנמען ישראלי, עליו לעמוד בתנאי החוק הישראלי. לכן, מפרסם ישראלי ששלח דבר פרסום מחו"ל, חשוף לאותן עילות תביעה אילו היה שולח מישראל. בעניינו של מפרסם מחו"ל השולח דבר פרסום מחו"ל, ניתן לומר כי משבחר המפרסם מחו"ל לפנות לקהל יעד ספציפי הממוקם בישראל, יחול עליו הדין שחל על קהל היעד שלו.

 

במילים אחרות, אם מפרסם ממוסקבה שולח דואר אלקטרוני לתושב חיפה, על המפרסם הרוסי לדעת כי קיימת האפשרות שהחוק הישראלי חל עליו. 

 

 

אם המשתמשים נתנו הסכמתם לקבל גם פרסומים, אז אין כל בעיה. במידה ולא היתה הסכמה לקבל פרסומות, אז יש צורך לקבל את הסכמתם לכך. לכן, כדאי לנסח את ההסכמה באופן רחב יותר אשר יכיל גם את האפשרות לשלוח דבר פרסום כלשהו בעתיד. אם חושבים על זה, החוק נתן בידי אתרים המספקים שרותיהם בחינם אפשרות לכוח שיווקי-כלכלי חזק יותר. אתר כזה בהחלט יכול להגביל את מי שמעוניין להשתמש בשרותים בחינם, כך שיקבל פרסומות מן האתר גם בדואר אלקטרוני. מי שאינו מעוניין לקבל פרסומות, אינו

רשאי לעשות שימוש באתר.

 

 

בעקרון, אם נמען או האתר מוכנים לקבל כל פניה, אז אדרבה שלחו אליהם. יחד עם זאת, שימו לב לתוכן ההזמנה וכדאי גם לשמור אותה כראיה, במקרה ובכל זאת יחליטו לתבוע אתכם. במידה ונכתב כי אין לשלוח פרסומות ובכל זאת שלחתם, נותר רק לקוות כי בית המשפט לא ימצא משלוח בודד זה כ"מסר המופץ באופן מסחרי".

 

 

החוק חל גם על משלוח מסרונים קצרים, SMS, לכן פניה שכזו עלולה להימצא כדבר פרסום שנועד לעודד רכישת שירות או הוצאת כספים.

 

קיבלתי דואר אלקטרוני מבדח מחבר, וברצוני להעביר אותו לנמענים נוספים. אם אני מוסיף פרסומת בסוף ההודעה, אני נחשב לספאמר?

 

אם המסר נשלח לחבריך, ואחד מהם יחליט לתבוע, תטען כי הדואר לא הופץ באופן מסחרי. במידה ומדובר במשלוח למספר נמענים אשר ימצא כמשלוח באופן מסחרי, סביר להניח כי גם תוכנו ימצא כמפר את החוק במידה ויש בו כדי לעודד הוצאת כספים.

 

 

החוק עוסק בשיגור דבר פרסומת הכולל גם מסר קולי מוקלט. החוק אינו מסדיר שיחות טלמרקטינג שאינן מוקלטות ומתנהלות באופן "רגיל". לכן, ככל שנוגע לחוק, אין בעיה לנהל שיחת טלמרקטינג בין בני אדם.

 

 

החוק קובע כי כברירת מחדל, הנמען הוא היוזם. לכן, הנמען הוא זה אשר פונה ראשון, ואין לפנות אליו בשאלה האם הוא מעוניין לקבל פרסומות. לאחר 01.12.2008, כברירת מחדל, לא ניתן לפנות, אפילו לא במסגרת פניה ראשונה, לנמענים שאינם בתי עסק. כפי שציינתי, לבתי עסק ניתן לפנות פעם אחת מבלי לקבל את אישורם.

 

בכדי לקבל אישור מן הנמענים ניתן להשתמש באחת משלוש חלופות עיקריות: ליצור מערכת פסיבית המאפשרת לנמענים פוטנציאלים ליזום פניה ולבקש קבלת פרסומות לקבל את הסכמת הנמענים כחלק מעסקת חבילה במסגרתה הנמענים מקבלים שירות אחר, לקבל את פרטי הנמענים במסגרת משא ומתן לרכישה או רכישה בפועל של מוצר או שירות כלשהו, בכפוף לעמידה בשאר תנאי החוק.

 

זו היא רק דוגמה קטנה למספר השאלות ווהתחכמויות שהראש היהודי ממציא וימציא. אין ספק כי ככל שהזמן יחלוף ינסו המפרסמים טכניקות ודרכים שונות אשר יבחנו את וגבולות החוק. רק לאחר שיוגשו מספר תביעות וינתנו מספר פסקי דין, תתבהר התמונה וניתן יהיה לדעת מה מותר ומה אסור לעשות והיכן נמצא השטח האפור.

 

עו"ד אביב אילון, ממשרד אילון ושות', מתמחה בדיני אינטרנט ומחשבים ובעל אתר דיני רשת