התרכובת מכילה חומצה פלורוסנטית, המסמנת את התא הסרטני, ונוגדן, הנקלט על ידי המוטציה בתא שגורמת לסרטן. ניתן לשלב את החומצה ה"מסמנת" עם כמה סוגים של נוגדנים וכך להשתמש בה כדי לסמן סוגים שונים של סרטן. לתרכובת יתרון נוסף על שיטות סימון קודמות. היא ניתנת ל"הפעלה" אך ורק על ידי תאים חיים. לתאים בגוף יש איבר הנקרא ליזוזום, האחראי לפירוק של חלבונים הבאים מחוץ לתא. כאשר ליזוזום קולט חלבון חיצוני, נרשמת עלייה ברמת ה-PH שבו. בניסוי הנדון, גילו שעלייה ברמת ה-PH בליזוזום צבעה את החומר הפלורוסנטי באדום, ובכך הפעילה למעשה את הסמן. מכיוון שהפרשת ה-PH יכולה להיעשות רק על ידי תא חי, הפסיקה החומצה להאיר את התאים שהכילו את המוטציה המסרטנת, מיד לאחר שהנוגדן הרג אותם.
קישור למאמר
החוקרים בדקו את השיטה על עכברים עם סרטן השד וסרטן שחלות. בשני המקרים הצליחו לסמן את התאים הסרטניים, על ידי שילוב בין החומצה המסמנת לנוגדן המשמש לטיפול בסרטן. הנוגדן היה אחראי להתקשרות אל המוטציה המאפיינת את התא הסרטני והחומצה דאגה לסמן אותו. לאחר שהרגו החוקרים את התאים הסרטניים, נכבו האורות שסימנו את התאים. "שיטתנו ייחודית מפני שפועלים בה גורם סימון וגורם התקשרות באופן עצמאי. לכן ניתן ליישם אותה על סוגים שונים של סרטן" אמר קוביאשי.השימוש בפלורוסנט לסימון תאים נחשב מזה עשרות שנים לכלי ישים במחקרים מדעיים שונים, אך טרם נעשה בו שימוש במסגרת טיפול בסרטן. לפני חודשיים זכו הכימאים אוסאמו שימומורה, מרטין שלפי ורוג'ר צ'יין בפרס נובל על גילוי חלבון הפלואורסצנט הירוק הזוהר (GFP).