לולינית השנאה העצמית

"אתְּ לוּלְיָנִית הַשִּׂנְאָה הָעַצְמִית/ אַתְּ פְּנִים הַמַּכְפֶּלֶת הַתְּפוּרָה שֶׁל אָדָם אַחֵר/ אַתְּ מְקַפֶּלֶת בְּתוֹכֵךְ מַשֶּׁהוּ אָפוּי וְעָנֹג/ אֲבָל קְרוּמֵךְ מִתְחַמְצֵן בָּאֲוִיר הָרַע". שני שירים של ליאת נאה

1.

אַתְּ אָמָּנִית סִימָנֵי הַפִּשּׂוּק;

מְאַלֶּפֶת הָעַצְלָנוּת הַפּוֹשַׁעַת.

 

אַתְּ

לוּלְיָנִית הַשִּׂנְאָה הָעַצְמִית

אַתְּ פְּנִים הַמַּכְפֶּלֶת הַתְּפוּרָה שֶׁל אָדָם אַחֵר,

אַתְּ מְקַפֶּלֶת בְּתוֹכֵךְ מַשֶּׁהוּ אָפוּי וְעָנֹג

אֲבָל קְרוּמֵךְ מִתְחַמְצֵן בָּאֲוִיר הָרַע

 

2. 

 

אַהֲבָה גְּדוֹלָה יֵשׁ פֹּה

כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, הִיא כְּבֵדָה לִי

הָיִיתִי רוֹצָה לָצוּר מִמֶּנָּה צוּרָה

מַשֶּׁהוּ אֶרְגּוֹנוֹמִי שֶׁיִּתְיַשֵּׁב לִי בְּנוֹחִיּוּת עַל הַכְּתֵפַיִם

כִּי עַכְשָׁו הִיא בְּכָל מָקוֹם

גּוֹרֶרֶת אֶת הַדָּם כָּבֵד לְמַטָּה

אֶת הָעֵינַיִם הִיא עוֹצֶמֶת, הָעַפְעַפַּיִם שִׁלְּשׁוּ מִשְׁקָלָם

יָדַי מוּשָׁטוֹת קָדִימָה, סוֹמֵאת,

אוּלַי אֶפְגֹּשׁ בָּךְ וְאֶאֱחֹז חָזָק פִּתְאוֹם

 

ליאת נאה, כותבת וסטודנטית לתואר שני בארכיאולוגיה מקראית באוניברסיטה העברית.