טיול בגלריה בטבע של אמנות עכשווית המתייחסת לסביבה ולמרחב בסמוך לקיבוץ חצרים, ממערב לעיר באר שבע. יוזמת "דרך הפסלים", האמנית והאוצרת מרגה פישטיין ובעלה ישראל, בסיוע קק"ל, הפכו את החצר האחורית למדבר פורח. לצערנו לאחרונה פסלי מתכת רבים נגנבו מהאתר ונעשה מהלך לחדשם או להציב אחרים במקומם. תהליך האוצרות מתמשך ופסלים חדשים נוספים כל העת. בואו ותיהנו!
מתאים לטיולים: לכל המשפחה. מתאים לכל סוגי הרכב, אפשרי ברגל ובאופניים. האתר פתוח כל שעות היממה, והכניסה אליו אינה כרוכה בתשלום.
עונה מומלצת: כל השנה (החוויה מעצימה לקראת שקיעת השמש).
אורך המסלול: 2.5 ק"מ (הדרך מסומנת בירוק).
משך הסיור: שעה-שעתיים, בהתאם להתעניינות.
הערה: פסלים שנגנבו מהאתר רשומים בסוגריים במפה.
מפת עזר: טיולים וסימון שבילים מס' 12 - דרום השפלה ושולי הר חברון.
חניוני נופש: חניון מרכזי - בשערי מוזיאון חיל האוויר, מדשאה ובה חניון לפיקניק: סככות נותנות צל, שולחנות, ברזי מים ומתקני שעשועים לילדים כמו גם שירותים ביולוגיים (רק כאשר המוזיאון פתוח). חניון נוסף - בדרך הפסלים סמוך לבאר עלי אבו יחיה, ובו שולחנות פיקניק וברז מים בצל העצים.
התאמה למוגבלים בתנועה: חניון מוזיאון חיל האוויר - חנייה מוסדרת לנכים, שולחנות פיקניק מותאמים. קיימים שירותים לנכים רק בשטח מוזיאון חיל האוויר (פתוחים בכל ימות השבוע וסגורים בשבתות).
אתרים נוספים בסביבה: דרך הבשור, פארק אשכול, פארק אופקים, ופארק נחל גרר.

פסלים בנוף המדברי (ארכיון צילומי קק"ל)
כשמתקדמים לאורך הדרך מומלץ להצטייד במפת הפסלים המצורפת, כך תוכלו לזהות את מיקומם של הפסלים, השמות של היצירות והאמנים שיצרו אותם. לאחר שנחזה בפסלים: "תמונות", "חלון חצרים", "ציפדג", "אנשים טובים באמצע הדרך" ועוד רבים וטובים, נגיע אל באר עלי אבו יחיא.
זוהי אחת משתי הבארות שהיו ברשותה של חמולת אבו יחיא, חמולה גדולה של בדווים שהתגוררה באזור עד למלחמת העצמאות. כמו רבות מבארות הנגב שנחפרו בימי המנדט הבריטי גם באר זו נחפרה בשנות העשרים של המאה העשרים. עומקה עולה על 30 מטרים ומימיה נשאבו במנוע אל בריכת אגירה סמוכה. ראשוני קיבוץ חצרים רכשו בשנים הראשונות לעלייתם על הקרקע, מים מהבארות של חמולת אבו יחיה. מסביב לבאר היה בוסתן גדול, אחדים מעצי הבוסתן שרדו עד היום. בימים אלה שוקדת קק"ל יחד עם רשות העתיקות על שיקום הבאר. 
שרידי באר אבו יחיא (צילום: טלילה ליפשיץ, קק"ל)
פעולות הייעור הראשונות החלו כאן בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת, בשיתוף פעולה של קק"ל וחברי קיבוץ חצרים. ישראל קוסיף, הסנדלר של המשק, הפך לנוטע מפורסם שעסק רוב ימיו בצביעת המדבר בירוק. במשך השנים ניטעו חורשות ושדרות לאורך הדרכים והערוצים. רוב העצים הנטועים היו מיני אשל, איקליפטוס ומיני שיטה מאוסטרליה.
לאחר שהתרווחנו בחניון שממול לבאר ואף נחנו, נוכל להמשיך ולהתקדם בדרך ולצפות במקבץ פסלים נוסף: "מנחה", "סבבה","פסנתר" ועוד, עד שנגיע אל גבעת הרדאר. נסור מעט מהדרך הראשית ונתקדם אל הגבעה. גבעת הרדאר שכנה בימי הכוננות שקדמו למלחמת ששת הימים (מאי-יוני 1967). יחידה צבאית קטנה, היחידה שחייליה התגוררו באוהלים, תפעלה תחנת רדאר לאיתור ולזיהוי מטוסי אויב. במהלך מלחמת ששת הימים נמצאו באל עריש פקודות מצריות שהורו להפציץ את הגבעה. מאז נותרו מהתחנה רק שרידי עמודים ובסיסי בטון.

פסנתר. פסלו של אברהם פלגי (ארכיון צילומי קק"ל)
נמשיך לחזות בפסלים: "ממסר 9", "הילד והשור", "שימור קרקע" ועוד. נסטה שוב מהדרך המרכזית (בסמוך לפסל "זכרון מגונן" ו"גליוראקטור") ונגיע אל הנקודה הבאה שהיא מאגורת חצרים. המאגורה הינה בור מים חצוב בסלע מתקופות קדומות. במרכז המאגורה עמוד שתמך בתקרת הבור ומסדרון כניסה לשואבים, דרכו פונה הסחף. במתקנים דומים ברחבי הנגב נמצאו תעלות שריכזו את מי הגשם שנגרו על פני השטח מהמדרונות ומערוצי הגבעות הסמוכות וניקזו אותם אל הבור. בהיעדר עדות לתעלות איסוף בסביבת מאגורת חצרים, חלוקות הדעות האם אכן שימשה המאגורה שלפנינו כבור מים.
נמשיך אל מצפור זוריק לב, לזכר אל"מ ארלוזור (זוריק) לב. זוריק היה מפקד בסיס חיל האויר - רמת דוד, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. בעת תקיפה באזור פורט סעיד, נראה מטוסו בעת שצלל לתוך מימי המפרץ. (מומלץ לקרוא את ספרה של דבורה עומר "פתאום באמצע החיים" המספר את סיפורו של זוריק לב).
ונסיים בחניון מוזיאון חיל האוויר, זאת לאחר שנחלוף בדרך שוב על פני פסלים נוספים: "חופש תנועה", "שער התפילות", "נטיעות" ואחרים. בחניון המוזיאון יש שפע של שולחנות פיקניק מקורים בפרגולות, מדשאות, מתקני משחק ושעשועים לילדים. כדאי לבקר במוזיאון, יש לברר את מועדי הפתיחה (בשבתות המוזיאון סגור).