הרכב לא גניב? הביטוח מסרב לשלם

חברת "ביטוח ישיר" החליטה כי הרכב שנגנב ממבוטחת אינו נחשב לגניב וכי תיקונו במוסך אינו כדאי מספיק. לכן הודיעה כי היא אינה מוכנה לשלם פיצוי על גניבה, בטענה כי זו בויימה. בית המשפט האמין למבוטחת וחייב את חברת הביטוח לפצותה

חברת הביטוח תעשה הכל, ובלבד שלא תיאלץ לשלם למבוטח כספים המגיעים לו. כמו רבים לפניה, גם סיון דיין גילה זאת, לאחר שהודיעה לחברה לביטוח ישיר כי מכוניתה נגנבה. חברת הביטוח לא השתכנעה כי מדובר בגניבה אמיתית, מסיבות שונות ומשונות, ופשוט סרבה לשלם. דיין גררה אותה לבית המשפט, וזכתה.

 

אם חשבתם ששמעתם כבר על כל תרגילי חברות הביטוח, טעיתם. קחו למשל את סיון דיין, שמכונית הרנו שלה נגנבה. סיוון הגישה תביעה נגד החברה לבטוח ישיר בה ביטחה את המכונית, ותבעה את ערכה המלא של המכונית בסך 28,400 שקל. אלא שחברת הביטוח סירבה לשלם, וטענה כי "נסיבות הגניבה והאופף אותה, מעלה חשד שלא מדובר בגניבה אמיתית של הרכב, אלא בגניבה שבוימה".

ביטוח ישיר. ניסתה להתחמק מתשלום פיצוי בטענה שהרכב לא גניב

 

ומדוע סירבה החברה לשלם? החשדות לביום הגניבה - כך טענה חברת הביטוח - מבוססות על הנסיבות הבאות: מדובר ברכב שקשה למכור אותו. לא נהוג לגנוב רכב כזה, דיין פירסמה את הרכב למכירה, התברר לה כי הרכב לקוי ודרושים סכומי כסף נכבדים כדי לתקן אותו, ולחברת הביטוח נמסר רק צרור מפתחות אחד, ואילו הקוד הסודי נשאר ברכב. אכן, חשדות ראויים...

 

דיין לא בדיוק השתכנעה, ופנתה לבית המשפט. שם התברר כי החשדות לביום הגניבה הועלו על-ידי חוקר מטעמה של חברת הביטוח, וכי הוא מבסס את ממצאי החקירה שלו על פרטים שמסרה לו בעלת הרכב. אלא שדיין הסבירה כי אכן פרסמה מודעה למכירת הרכב, לאחר ששמעה פרסומת ולפיה ניתן לרכוש רכב בתשלום ראשוני, ולאחר מכן בתשלומים נוספים בהם סברה שתוכל לעמוד. אולם לאחר יום, כשניגשה לברר, הסתבר לה שהפרסום לא היה מדויק ולכן "ירדה, מכוונתה למכור את הרכב". דיין הכחישה גם שהקוד להפעלת הרכב נשאר במכונית, וטענה כי רכשה את הרכב כמשומש, וקיבלה צרור מפתחות אחד בלבד.

 

לבית המשפט זה הספיק. בפסק הדין דחה השופט את טענותיה של חברת הביטוח, וחייב אותה לפצות את התובעת. "לאחר שמיעת העדויות, נראה לי כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח, אף לא במאזן ההסתברויות, שהרכב לא נגנב וסיפור הגניבה מבוים. העובדות שהרכב דרש תיקון ושפורסמה הודעה על מכירתו, אין בהם די כדי לקבוע שגניבת הרכב בויימה ואין בהם אפילו כדי לעורר ספק בטענה זו", קבע השופט.

 

עוד הוסיף השופט: "הטענה לפיה קוד הרכב הושאר ברכב, לא הוכחה כלל. ההיפך הוא הנכון. מתוך העדויות וכן מדו"ח החקירה עולה כי במועד גניבת הרכב, הקוד לא הושאר במכונית. גם בעובדה שלא הוכחה אלא נטענה באופן סתמי על-ידי החוקר, לפיה קשה למכור את הרכב וכי רכב מסוג זה אינו גניב, אין להביא למסקנה או לחשש מספיק שגניבת הרכב בוימה... הנטל להוכיח שהרכב לא נגנב לאחר שהתובעת טענה שכך היה, ואף מסרה על-כך מיד דיווח למשטרה ולנתבעת, מוטל עליה. והיא כאמור לא הצליחה לעמוד בנטל הזה", קבע השופט.

 

לפיכך חייב השופט גד ארנברג, לפצות את התובעת בסכום של 30,700 שקל, בתוספת הוצאות אגרת בית משפט וכן בסכום נוסף של 3,500 שקל ומע"מ בגין שכר טרחת עו"ד. ומה כדאי שתלמדו מכך? ששווה להתעקש, ולא להכנע לתרגילי חברות הביטוח. אם אתם חשים שמנסים להפעיל עליכם את "שיטת מצליח", התעקשו ומצאו את הדרך לבית המשפט.