נתונים אלה ואחרים לא עזרו לשר לשכנע את עמיתיו לתמוך בעמדתו, שהביצוע המיידי של תכנית הרשת, כהצעת ראש הממשלה ונגיד בנק ישראל, איננו מוצדק וראוי לדחות אותו לשעת משבר מהותית יותר. קולו של בר-און היה היחיד בממשלה שתמך בהצעתו שלו.
לפי הנתונים שהציג לשרים, תשואת הקופות מראשית השנה עד סוף אוקטובר - כולל חודשי השיא של הנפילות בבורסה - היתה אמנם שלילית (16.03%-), אבל התשואה המצטברת הנומינלית מ-1999 עדיין חיובית בשיעור ניכר של 78.3%והתשואה הריאלית חיובית גם היא, ועומדת על 48.5%.
עם זאת, לפני המשבר התשואה המצטברת מ-1999 עד ראשית השנה עמדה על 112.3% נומינלית ו-57% ריאלית. לפי חישוב זה, התשואה הנומינלית השנתית הממוצעת ירדה מהשיעור החיובי של 6.1% בשנת 1999 לשיעור חיובי של 4.1% השנה.
השר ציין עוד כי מדינות אחרות בעולם לא התערבו בשוק הפנסיוני. הוא הדגים בהשוואת נתוני ההפסדים של קרנות הפנסיה מהם עולה כי הפסדי הקרנות הישראליות נמוכים השנה בהשוואה לעולם ומסתכמים בתשואה שלילית של 9.45% לעומת 22% בממוצע של גוש המדינות המפותחות (OECD).
השר גם שאל אם היקף המשיכות מאפיקי החיסכון הפנסיוני מעיד על פאניקה, כאשר עד אוגוסט הן עמדו על 100 מיליון שקל ליום, עלו בשיא המשבר בין ספטמבר לנובמבר עד 220-150 מיליון שקל ביום והחודש ירדו בין 150-100 מיליון שקל ביום.