ב-1992 פתח אהרוני את המסעדה הצרפתית תפוח-זהב בתל אביב, ותיפקד כשף של המסעדה בפועל. את הניהול של יין יאנג הפקיד בידי דון טראן, שהגיע למסעדה מוויאטנם כעובד מטבח, ומאוחר יותר מונה למנהל המסעדה. ב-2000 יצאו אהרוני ובן ש"ך מהבעלות על יין יאנג וממסעדת פת קואה בהרצליה פיתוח. יין יאנג עברה לבעלותו של טראן, ואילו פת קואה לבעלות אחותו של טראן ובעלה, לוק וגדי לייבל.
אהרוני המשיך לשמש יועץ לשתי המסעדות, וקיבל תמלוגים על ייעוץ קולינרי ושימוש בשמו לצרכי שיווק ותקשורת, אך למעשה לא היה מעורב בניהול המסעדות מאז ועד היום.
באפריל 2006 עברה יין יאנג למשכנה הנוכחי ברחוב הארבעה בתל-אביב, אך לא הצליחה לשחזר את ימי הזוהר שלה. בשנה האחרונה ניסה טראן למכור את המסעדה, אך ללא הצלחה.
מקורות בענף משערים כי חוסר ההצלחה של המסעדה נבע מכך שטראן מנהל עסקים בוויאטנם ואינו שוהה כלל בארץ. “אי אפשר לנהל מסעדה בשלט רחוק", אמר אחד מהמקורבים לטראן.
לדברי המקורות, הקשיים של המסעדה התחילו הרבה לפני המשבר הכלכלי הנוכחי. "כבר הרבה שנים המסעדה בנתה על המוניטין שהיו לה, אבל למעשה ימי הזוהר שלה נשארו הרחק מאחור”, אמר אחד המקורות.
ישראל אהרוני מסר בתגובה: "בהיותי טיפוס לא נוסטלגי אני מוכרח להגיד שזה לא עובר עלי קשה. בסך הכל המסעדה עשתה את שלה כמעט 30 שנה, ולכל דבר יפה יש סוף". את תגובתו של טראן לא ניתן היה להשיג.