אֲנִי מַתְחִיל לְהָבִין
לְאָן כָּל זֶה הוֹלֵךְ
לֹא כְּמוֹ בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים, אַרְבָּעִים,
כְּשֶׁבְּרֹב יָהֳרָה כָּתַבְתִּי 'מָוֶת...'
לֹא הֲבָנָה פִילוֹסוֹפִית
('הָרִיצָה לִקְרַאת הַמָּוֶת...')
לֹא הֲבָנָה פְּסִיכוֹלוֹגִית
('אֶרוֹס וְתֶנַאטוֹס...')
לֹא הֲבָנָה מִלּוּלִית
('מַר הַמָּוֶת...')
אֶלָּא מָוֶת סְתָם.
אֲנִי זוֹכֵר אֶת פְּנֵי אָבִי בָּאָרוֹן:
פָּנָיו הָרַכּוֹת, הַנְּעִימוֹת בְּחַיָּיו,
הָיוּ לְגַמְרֵי נֻקְשׁוֹת.
נֻקְשׁוּת הַמֵּת. הַנֶּעֱדַר חַיִּים.
מַהוּ רֵיחַ הָעוֹלָם?
אֲנִי בּוֹרֵחַ מִלּוֹמַר: אֲוִיר שָׂרוּף, חֹמֶר חָרוּךְ
אֲנִי בּוֹחֵר לוֹמַר: רֵיחַ תַּבּוּן וְעַפְצֵי אַלּוֹנִים
מַהוּ רֵיחַ הָעוֹלָם?
אֲנִי בּוֹרֵחַ מִלּוֹמַר: בָּשָׂר נִצְלֶה בַּפַּרְק עַל שִׁפּוּדִים
אֲנִי בּוֹחֵר לוֹמַר: רֵיחַ עָפָר אַחַר גֶּשֶׁם
מַהוּ הָעוֹלָם?
כְּלוּם טָעִיתִי לַחְשֹׁב שֶׁהוּא שָׁם,
מֵעֵבֶר לַבְּרִיחָה הַזֹּאת.
עמוס לויתן הוא משורר ותיק ועורך ספרותי. בין ספריו "לילה ועלים", "ארץ נער" ועוד. שני השירים המובאים כאן הם מתוך ספרו החדש "בזמנים נאורים", שיצא בהוצאת קשב לשירה