האביר השפל

"הנקוק" הסתמי לא מזיק ולא מועיל, "מאמא מיה!" האווילי יאכזב אפילו את חובבי המיוזיקלס ו"יחידת עילית" מצליח לספק אקשן קצבי ורצחני. סרטים חדשים ב-DVD

בימי הקולנוע הפוסט-מודרניסטי אין מי שמייצר גיבור על נטול פאקים. כזו היא דמותו העדכנית של ג'יימס בונד, כזה הוא ספיידרמן וכזה הוא באטמן של "האביר האפל". האנשים שמאחורי "הנקוק", לקחו את חוסר האונים של גיבור העל צעד אחד קדימה.

 

על אף כוחותיו הבלתי מעורערים ובראשם היכולת לחצות את השמיים כשבידו ילדים או משאיות ולהותיר אחריו שובל של אבנים קטנות, וויל סמית' בדמותו של הנקוק יכול בקלות לאמץ את אחת מססמאותיו של אהוד ברק: הוא לא פופולרי, לא חבר ולא נחמד. מנהיג? לא ניכנס לפוליטיקה, אבל הנקוק של תחילת הסרט ממש לא שם.

"הנקוק". הכל ידוע מראש

 

הרע שיוצר הנקוק, כך נדמה, משמעותי יותר מהטוב שהוא מתכוון לגרום לתושבי לוס אנג'לס, שלא ממש סבלניים כלפיו. התשובה למצב, והנה עוד דוגמה לכך שאנחנו נמצאים בעידן אחר מזה שהכרנו בעבר, מתגלה בדמות איש יחסי ציבור שהוא מצמיד אליו (ג'ייסון בייטמן).

 

ברקע, נמצאת מערכת יחסים מיתולוגית בין הנקוק לבין אשתו של היחצ"ן, למרבה הצער, כבר מתחילת הסרט ברור כיצד תתפתח אותה מערכת יחסים וגם איך היא תסתיים. הפתעות גדולות אין כאן, ובסך הכל מדובר בחטיף אקשני קליל, לא מזיק ולא מועיל במיוחד.

 

תוספות מיוחדות: מאחורי הקלעים, סרטון על האפקטים המיוחדים וסרטון על הבמאי פיטר ברג.

 

"הנקוק", כ-88 דקות, פורום פילם, השכרה/מכירה

 

אוי מאמא!

בניגוד ללא מעט דעתני קולנוע, מעולם לא היה לי דבר נגד מחזות זמר המגיעים למסך הגדול. "שיקגו" היה ועודנו לטעמי אחת ההצלחות הגדולות בתחום, אבל לא סבלתי גם ב"Rent", "Dream Girls", "היירספריי" ו"פנטום האופרה". טוב, באחרון אולי קצת סבלתי.

 

כנראה שלא מאוד קשה לרצות אנשים שכמותי, אבל גם אין זו משימה מורכבת במיוחד לייצר מיוזיקל קולנועי מוצלח. לכן כה קשה האכזבה מ"Mamma Mia!", המחזמר המבוסס על שירי להקת אבבא שיצא לאחרונה ב-DVD.

"מאמא מיה!". אפילו מריל סטריפ לא יכולה להציל את המצב

 

ממש כמו על הבמה הגדולה, גם באדפטציות למסך הגדול, המיוזיקל הקולנועי מוכרח להיות "גדול מהחיים", ובסעיף הבסיסי הזה נופל "מאמא מיה!". השירים מאולצים, התאמת הטקסטים לעלילה מגוחכת ובחירת הנקודות המוזיקליות לא תמיד מובנת. במקרה הזה, מה שלא כבש את העין על המסך הגדול, בוודאי שלא יצלח את המעבר ל-DVD, ולא משנה כמה טובה מערכת הסראונד בבית שלכם.

 

וחייבים לציין גם את מריל סטריפ, אחת השחקניות המוכשרות בתחום, שלמרבה הצער מבזה את עצמה בסרט. אלכוהול וסמים, כבר ראינו ב"השעות", יכולים להיות חבריה הטובים ביותר של סטריפ. אבל כשזה מגיע לקומדיה האווילית וחסרת הפואנטה הזו, אפילו הם לא מסייעים לדמותה להציל את הסרט.

 

מילה אחת טובה לסיום, אם חייבים, תינתן למחוות שיוצרי הסרט לא שכחו לפרגן לגרסה הבימתית של "מאמא מיה". השתיים הבולטות שבהן מובעות בסצינת הסנפירים הצבעוניים המלווים את השיר "Lay All Your Love On Me" וכמובן הסיום בו כוכבות הסרט עולות למחרוזת שירי אבבא, ממש כמו בסוף המיוזיקל.

 

תוספות מיוחדות: פרשנות קולית עם היוצרים, הופעה של ביורן מלהקת אבבא, מאחורי הקלעים, סצינות שהוצאו בעריכה (וטוב שכך) וקליפ.

 

"מאמא מיה!", כ-103 דק', הד ארצי, השכרה/מכירה

 

(עמית קוטלר)

 

שוטרים וגנבים

עיר אחת רוויית פשע ששכונותיה נשלטות על-ידי סוחרי סמים רצחניים, משטרה שכמעט כל חבריה מקבלים שוחד או לוקחים חלק בפשיעה העירונית ויחידה קטלנית אחת שאמורה לעשות סדר בכל הבלגן הזה - "Tropa De Elite", או בפי אנשיה, "באופה".

"יחידת עילית". מוסר בעייתי, אקשן מוצלח

 

זוהי נקודת הפתיחה של הסרט ברזילאי "יחידת עילית", שמגיע כעת ל-DVD, רק חודשים ספורים לאחר צאתו לבתי הקולנוע. במרכז העלילה שני שוטרים נדירים ביושרתם - האחד אמיץ ואימפולסיבי (נטו), השני אינטילגנטי ומחושב (אנדרה

מטיאס). אחד מהם, או אולי למעשה שילוב של השניים, צפוי לתפוס את מקומו של קפטן נסקיימטו.

 

מבחינה מוסרית, אין ספק ש"יחידת עילית" הוא סרט בעייתי. למרות נסיונות עלילתיים פשטניים לשנות זאת, נראה שהאלימות המשטרתית האובססיבית שמפעילה היחידה בכל זאת מעוררת אהדה בסרט. אולם אם שופטים את "יחידת עילית" כסרט אקשן קצבי ומהוקצע ולא על פי אותו קנה מידה בה בחנו את "עיר האלוהים" המופתי (שכן מדובר באותו תסריטאי), מתגלה סרט מוצלח למדי, גם אם לעיתים מעט מסורבל בהתפתחות העלילה.

 

תוספות מיוחדות: אין.

 

"יחידת עילית", כ-120 דק', פורום פילם, השכרה/מכירה

 

(דרור עמיר)