נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בקלות ראש, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. מאחורי ארבעה סעיפי אישום אלה, מסתתר סיפורו של עבריין תנועה מועד, שבהתנהגותו מפגין - פעם אחר פעם - זלזול מוחלט בחוק ובשלום הציבור. תכירו את ש': עובד מוסך מחולון, שסיפורו נראה כלקוח מסרט פשע עתיר מרדפים משנות ה-60.
הסתבכותו של ש' מתחילה בינואר 2007, אז נשפט בבית-משפט השלום בראשון-לציון, ונידון ל-18 חודשי מאסר בפועל ולפסילת רישיון לתקופה של 18 חודשים. אלא ששנה אחת לאחר מכן, כבר חזר ש' לסורו. שימו לב למעשיו ב-10 בינואר 2008, כפי שהם מתוארים על-ידי שופט בית המשפט לתעבורה בתל-אביב: "בשעה 16:19 לערך, נהג הנאשם רכב מאזדה בחולון... הנאשם נהג בקלות ראש, התקרב לצומת מרומזר, המשיך בנסיעה ישר מהנתיב המורה שמאלה בלבד, התקרב לצומת, סטה עם רכבו שמאלה - תוך שהוא חוצה קו הפרדה רצוף - כל זאת כאשר הוא נוהג בניגוד לכיוון הנסיעה המותר, וגורם לכלי רכב שהגיעו ממולו לבלום ולסטות על מנת להימנע מפגיעה".

החוק הוא המלצה? (צילום אילוסטרציה: איתי זיו)
א' ושותפו לצוות לא נדרשו לסבלנות רבה: מכונית המאזדה, נהוגה בידי ש', יצאה מהמוסך זמן קצר לאחר מכן. הניידת הסמויה של צוות הבילוש החלה לנסוע בעקבות ש' והמאזדה, ומכאן הופך הסיפור להתרחשות המזכירה סרט מתח הוליוודי.
כך תיאר את המרדף נהג הניידת הסמויה: "הנאשם נהג במאזדה ביציאה מהמוסך, ונעצר אחרי משאית שהפריעה לו להתקדם... הרמזור בכיוון הנסיעה - דלק אדום. רכב הנאשם עמד בנתיב הפונה לכיוון רחוב המשביר. כאשר התחלף האור ברמזור לירוק, פתח הנאשם בנסיעה פרועה - ישר לפנים, צפונה (ולא כנדרש מנתיב נסיעתו)... ועד הגיעו לצומת. הוא נעמד אחרי רכבים שהיו לפניו בפקק. בשלב זה חצה הנאשם קו-הפרדה רצוף, עקף כלי רכב שהיו לפניו, תוך סיכון כלי רכב שנסעו למולו - ונאלצו לסטות מנתיב נסיעתם, כדי לא להתנגש בו. בהמשך הדרך הוא ביצע פניית פרסה במקום. הוא נסע עתה, למול כיוון נסיעת (השוטרים)".
כאשר נשאל על-ידי השוטרים מדוע ברח מהניידת, שבמהלך המרדף הפעילה פנס כחול מהבהב וסירנה, השיב ש' כי "הוא לא יודע על מה הוא (השוטר השואל, ש.ה) מדבר". מעט מאוחר יותר, הוחלט לעצור את ש', על-סמך הראיות שאסף צוות הבילוש.
בהכרעת הדין שפורסמה אתמול, הרשיע בית המשפט לתעבורה בתל-אביב את ש' בכל ארבעת סעיפי האישום. השופט ישראל ויטלסון דחה את כל טענות ההגנה: אביו של ש' ניסה לטעון כי בזמן המרדף של המשטרה אחר בנו, מכונית המאזדה הייתה בכלל בחזקתו. לדבריו, אף היו לכך עדים. אלא שמלבד עדותו של האב, לא נמצאו לטענה זו כל עדויות נוספות - ובכלל זאת, גם לא של אותם עדים לכאורה שהציג האב.