שבוע סוף: מי תזכה בגביע המדינה לנשים?

רמת השרון ורמת חן יעלו ב-18:45 לקרב על התואר הראשון של העונה בכדורסל הישראלי. מה עשתה אורנה אוסטפלד בחורף 1983? מדוע אייבורי לאטה ולאטויה פרינגל ישברו את המסורת? וגם: חומר למחשבה לאיגוד הכדורסל. טרילוגיה לקראת הגמר

נגמרו הדיבורים, הושלמו ההכנות ותמו החלומות. שבוע גביע המדינה לנשים יינעל הערב (ה', 18:45, בית מכבי בראשון לציון, ישיר בערוץ 1) עם משחק הגמר שבסיומו תניף את הגביע אחת מהשתיים: ליעד סואץ-קרני מרמת השרון או שרון זאבי ממכבי רמת חן.

 

אליצור רמלה לא תופיע העונה במעמד המחייב, אבל שתיים מהקבוצות המרשימות ביותר העונה בליגת הנשים יהיו שם וינסו לקחת הביתה את הסרוויס הראשון שמחולק העונה בכדורסל הישראלי. רגע לפני הג'אמפ הראשון, ynet מביא לכם שלושה סיפורים מסביב לאירוע שמסיים את שנת 2008.

 

רמת חן רוצה לשוב לימי אוסטפלד

הפעם האחרונה בה זכתה רמת חן בגביע המדינה היתה אי שם ב-1983. ליריבה בגמר קראו הפועל חיפה ואת החפץ היוקרתי הניפה לא אחרת מאשר אורנה אוסטפלד. היום אותה אוסטפלד מאמנת את רמת השרון ותעשה הכל כדי שיריבתה בגמר תמשיך את הספירה גם לשנה ה-26.

 

כבר לפני שלוש שנים נפגשו אוסטפלד ורמת חן במעמד המחייב. זה הסתיים ב-68:87 מוחץ לאדומות, שחגגו גביע חמישי בהיסטוריה ואת התואר האחרון שהתווסף לארון באולם אורנים. מאז הפסידה רמת השרון פעמיים בגמר הגביע ושלוש פעמים בפלייאוף ליגת העל.

 

אם נעמיק במבטענו לעבר היסטוריית המפגשים בין השתיים מאז תחילת המילניום, כדאי לעדני דגן לשלוח תפילה חרישית לשוכן במרומים לפני הגמר. רמת השרון הדיחה את רמת חן בכל חמשת המפגשים ביניהן על כל הקופה - שלוש פעמים בגביע ופעמיים בחצי גמר הפלייאוף.

אוסטפלד. אחראית לגביע האחרון של רמת חן, לפני חצי יובל (אלי אלגרט)

 

דרושה: קשית על שפת הבאר

לאטויה פרינגל ואייבורי לאטה הן אולי שתי השחקניות המשמעותיות ביותר ברמת חן. הראשונה סיימה עם 29 נקודות ו-21 ריבאונדים מול חולון בחצי הגמר, השנייה קלעה 23 והיתה הברומטר של דגן. לא רבים יודעים, אבל השתיים כיכבו במשך ארבע שנים במכללת צפון קרוליינה ומתאימות כמו כפפה לתווית של רמת חן, זו שמגיעה לבאר ולא מצליחה לשתות אפילו עם קשית.

 

השתיים שיחקו יחד שנתיים בשורות ה'טאר הילס' והגיעו איתן עד לפסגת הדירוג, אבל הודחו פעמיים בחצי גמר אליפות ה-NCAA, כשב-2006 נכנעו לשי דורון ומרילנד. גם רמת חן למודת סבל בעשור האחרון. היא לא הצליחה לזכות בשום תואר, נוצחה פעמיים בגמר הפלייאוף, כאשר פעם אחת יתרון הביתיות בידיה והיריבה היא הפועל תל אביב.

 

גם שרון זאבי, קפטנית רמת חן, מחכה לתואר ראשון בקריירה. חמש עונות היא ברמת חן, השנה שבה שיחקה ברמת השרון הסתיימה בידיים ריקות וגם בבנות השרון לא הגיעה הישועה. ועדיין, יש אולי מקום לתקווה, לפחות אם שואלים את מאמנה. "היא תחייך ביום חמישי", הצהיר דגן במסיבת העיתונאים. זאבי עצמה רק הודתה: "אם אזכה, אוכל לתלות את הנעליים בראש שקט".

שרון זאבי. האם היא תחייך סוף סוף על הפודיום? (אמנון פיקר)

 

ומה עם תרופה להתקרחות?

הצעה קטנה לאיגוד הכדורסל או לאלה שהיו שותפים לארגון שבוע גביע המדינה. בשני משחקי הגמר האחרונים, האולם במטרווסט היה מלא עד אפס מקום. אולי היו אלה השמות שניצבו על הפרקט, אחרים ייחסו זאת ליריבות המושבעת בין רמלה לרמת השרון, אבל בחצי הגמר הנוכחי הסיפור היה שונה לגמרי.

 

חופשת חנוכה והמגרש הקרוב לבית העמידו לכאורה כל התנאים האידיאליים לתפוסה מלאה גם השנה, אבל בקושי 400 איש, נעגל אפילו ל-500, טרחו להגיע השבוע לאולם בראשון לציון. הבעיה היא שלא פימפמו מספיק את האירוע. תדאגו לאוטובוסים משדרות, תביאו ילדים מבתי הספר מהאזור, אפילו תארגנו שלטי חוצות בתל אביב.

 

הצעות יש בשפע, צריך יד מבצעת שתפעיל את העניין. בטלוויזיה זה נראה רע, לאלה שאוהבים באמת את הענף זה אפילו נראה רע יותר.