חזרו לעצמם

כמה מגדולי האמנים ביצעו קאמבקים בשנת 2008, חלקם אחרי 15 שנה ויותר. מכוכבי רוק לדיוות של פופ, הם פרצו בסערה חזרה לאור הזרקורים. עכשיו נותר רק לקוות שלא ייעלמו שוב

השנה חזינו בחזרתם המפתיעה של אמנים שכבר חשבנו שנסתם עליהם הגולל. גם אם לאחרונה גבר השימוש במונח "קאמבק" גם למי שנעלם בסך הכל לשנה-שנתיים, ב-2008 זכינו להתעוררות מיפהפים נמים שהקיצו מ-15 שנות שינה, אם לא למעלה מזה, ויצרו קאמבק במלוא מובן המילה.

 

גאנז אנ' רוזס

נדמה ש"אקסל" הייתה המילה הנרדפת השנה ל"קאמבק" בתעשיית המוזיקה. 15 שנים הבטיח אקסל רוז את האלבום הבא של "גאנז אנ' רוזס". בכל שנה, בכל חודש, כמעט בכל שבוע, הודלף או דווח שהאלבום נמצא בשלבי סיום וייצא בקרוב. 15 שנים זה לא קרה.

 

אבל בחודש שעבר הגיע סוף סוף "Chinese Democracy" למדפי החנויות ודפי החנויות הדיגיטליות. האלבום יצא אחרי תלאות רבות: הלהקה המקורית התפרקה ורוז, שנשאר עם המותג "רובים ושושנים", איחד סביבו מוזיקאים מוכשרים (הגיטריסטים באקטהד ובמבלפוט, המתופף ג'וש פריז ועוד רבים), אך אלה עזבו במהלך השנים את הפרויקט. בנוסף, דיווחים מספרים כי ההוצאות על הקלטת האלבום הגיעו ל-13 מיליון דולר.

 

האם ההשקעה השתלמה? האלבום נמכר היטב והביקורות סביב רוז היו ברובן טובות, אבל כמו אווירת האלבום, מסויגות לעיתים. רוז, מצידו, שמר על שתיקה. הוא לא הופיע על שער של ה"רולינג סטון" ולא העניק ראיונות. מבודד בביתו, הוא ראה בחודשים האחרונים את התגובה הכועסת של סין לאלבום ואת העימותים של נציגיו מול חברת המשקאות "דר' פפר", שהבטיחה פחית לכל דורש, אם רוז יצליח להוציא את האלבום המיועד בזמן (והוא הצליח).

 

בימים האחרונים רוז סוף סוף פתח את הפה, על הכל. בבלוג ארוך הוא הכחיש את כל ההאשמות שחבריו ללהקה לשעבר, סלאש ודף מקייגן, פרסמו בעבר, ואת כל ההכפשות והקלישאות שנדבקו סביב היותו כוכב רוקנ'רול מיוסר. לאקסל יש תשובות להכל. באחרונה החלו שמועות על סיבוב הופעות חדש של הלהקה, שעשוי להימשך גם שנתיים. האם רוז יצליח הפעם להוציא פרויקט לפועל ללא עיכובים? נחיה ונראה.

 

דונה סאמר

מצד שני, הנה קאמבק שיכול היה להפוך להיסטריה עם הטיפול הנכון, אך דווקא חלף לו בשתיקה. בסוף מאי, דונה סאמר, פעם דיוות דיסקו ענקית ואחת מהזמרות המצליחות ביותר בכל הזמנים, הוציאה אלבום אולפן ראשון מזה 17 שנים.

 

סאמר (59) איגדה סביבה מפיקים וכותבים נחשבים כמו גרג קורסטין, מי שכתב ועבד עם אמנים כמו בריטני ספירס, בק וה"רד הוט צ'ילי פפרס", ומוזיקאים מוכשרים כמו זיגי מארלי, בנו של אגדת הרגאיי, ששר עם סאמר את שיר הנושא של האלבום "Crayons". אמנם בארצות הברית, האלבום של סאמר זכה להתברג למקום ה-17 המכובד בטבלת הבילבורד. אבל במצעדים הבריטיים הוא התרסק אי שם באזור ה-150.

 

מגזינים נחשבים ומבקרים מוזיקליים כלל לא התייחסו לניסיונה החדש של סאמר ואלה שכן טרחו, העדיפו שלא להכתיר את האלבום כ"שובה של המלכה". ב"גרדיאן" נכתב: "נכון שסאמר נמצאת בשלב בו היא לא נותנת לבכירי תעשייה להכריח אותה לייצר אוספים וחידושים ונכון שהיא מתנסה בכיוונים אחרים. אבל אי אפשר לפטור אותה מביקורת שלילית רק בגלל שהחליטה שלא להפוך לזמרת בסגנון לאס-וגאס כמו סלין דיון. גם קשה יהיה לפרגן לשיריה החדשים, שבסופו של דבר, משאירים אותה פחות או יותר באותו המקום".

 

ניו קידס און דה בלוק

באותו חודש בו עלתה למסך הגרסה המחודשת של סדרת הטלוויזיה "בוורלי הילס 90210", יצא גם אלבומה החדש של "ניו קידס און דה בלוק". באיזה עשור אנחנו? שאל אחד המבקרים, לנוכח אחד הקאמבקים המוצלחים של השנה האחרונה. 14 שנים מאז שהוציאה את אלבומה האחרון וחבריה פנו איש לדרכו, "ניו קידס און דה בלוק" - הבוי בנד שהייתה פה לפני כולם ומי ששברה שיאים של הערצה - הוציאה בתחילת ספטמבר את אלבום האיחוד שלה, "The Block". אחרי כמה שנים של ניסיונות איחוד כושלים, חזרו ג'ואי מקנטייר, ג'ורדן נייט, ג'ונתן נייט, דני ווד ודוני וולברג, שזכה להצלחה רבה לאחר פירוק הלהקה בעקבות הסרטים בהם שיחק, לשכונה.

 

הילדים, שמתקרבים רובם לגיל 40, פצחו בקאמבק כשנתיים לאחר החזרה המוצלחת של "טייק דאת" (מינוס רובי וויליאמס). יכול להיות שהחברים מאנגליה הרחוקה נתנו תקווה לילדים מהבלוק, שראו שעידן הבוי בנדס עדיין, מסתבר, חי ובועט. לאלבומם החדש, הניו-קידס כמובן גייסו מוזיקאים ומפיקים נוצצים כמו ביניהם טימבלאנד, אייקון, "הפוסיקאט דולז", טדי ריילי וני-יו. השילוב עבד, המבקרים בארצות הברית ובאירופה התלהבו מהמוצר החדש והניו-קידס יצאו לסיבוב הופעות עולמי מפואר, בו עקבו אחריהן מעריצות נלהבות וצורחות, בדיוק כמו בימים ההם. טוב, כמעט כמו בימים ההם. הסיבוב מתנהל עוד בימים אלה באירופה ועתיד להסתיים בתחילת פברואר.

 

 

AC/DC

בתוך 15 שניות של האזנה לאלבום החדש של "AC/DC", כבר ניתן לשמוע ששום דבר לא השתנה משך שלושים שנה. כל סמלי הלהקה קיימים: אותם קטעי גיטרות מוכרים ובועטים, אותן צרחות אופייניות ואותם מקצבים ישרים. אבל בשונה מאמנים אחרים, התעשייה, המעריצים ורוב המבקרים דווקא מרוצים מהעובדה הזאת. "AC/DC" דוהרת בעולם עם שירים חדשים של האחים אנגוס ומלקום יאנג, בדיוק כפי שרכבה לפני עשרים ושלושים שנה.

 

באוקטובר האחרון הלהקה האוסטרלית הוציאה את "Black Ice", אלבומה ה-16 והראשון מזה שמונה שנים. עם יציאתו לשוק, הכל התפוצץ והוא הגיע ברחבי העולם בחודשיים האחרונים למעמד זהב, פלטינה ואף פלטינות כפולה. בנוסף, סיבוב הופעות האיצטדיונים והאולמות הענקיים של הלהקה נפתח בסוף אוקטובר בארצות הברית ועתיד להסתיים רק ביוני באירופה. לכל ההופעות, מבלי יוצא מן הכלל, נמכרו כל הכרטיסים מראש. מה עוד יש להוסיף? איטז גוד טו בי באק אין בלאק.

 

דיידו

זהו סיפור על בחור בשם סטן, כביכול מעריץ מטורף של אמינם. בתחילת שנות האלפיים הראפר הציג את אותו מעריץ בשיר בו החליט לסמפל את "Thank You", שירה של זמרת בריטית די אלמונית בשם דיידו. טרם אמינם, השיר הופיע בפסקול של הסרט "דלתות מסתובבות" ובאלבומה הראשון והמוצלח של הזמרת, "No Angel" שיצא שנה קודם לכן. אבל בזכות הראפר המחומצן, דיידו פרצה בחוזקה לתעשייה והפכה באותה התקופה לאחת הזמרות המבוקשות בעולם.

 

דיידו המשיכה לרכב על התהילה והוציאה אלבום בשם "Life For Rent", שנמכר במיליוני עותקים והתברג במקום הראשון בבריטניה. אבל עם שוך הסערה הגיעה תקופת שקט ארוכה מדי. דיידו הפסיקה את פעילותה ודחתה שוב ושוב את אלבומה החדש, בין השאר בעקבות מות אביה.

 

אבל בחודש שעבר, חמש שנים מאז אלבומה האחרון, הגיע האלבום, אשר נקרא "Safe Trip Home". בשורת המפיקים שהתייצבו למוצר החדש, אפשר היה למצוא לא אחר מאשר את בריאן אינו המוכשר והותיק. משתתפים נוספים באלבום הם אחיה, רולו ארמסטרונג מפיית'לס, המלחין ג'ון בריון ("מגנוליה") ומיק פליטווד, מתופף "פליטווד מאק". 

 

לא היה לגמרי ברור איך המעריצים והמבקרים יקבלו את המוצר החדש, אבל נראה שדיידו יכולה להירגע. כמעט כל הביקורות והתגובות בישרו על שובה של זמרת בוגרת יותר, קצת מלנכולית, אבל נורא מרגשת, זו שסוף סוף העבירה למעריציה את מה שהם חיכו לו, עם הרבה יותר רגש ותחושת מציאות והרבה פחות שבלוניות פופית. האלבום הגיע למקום השני במצעד הבריטי

 

חוזרים נוספים

ומי עוד חזר השנה לזירה? "מטאליקה", כמובן, הוציאה את האלבום המצוין "Death Magnetic", אחרי חמש שנים, אלבום עמוס באמוציות ובכח, בעזרתו קנתה מחדש את לב המעריצים.

 

בריאן מיי ורוג'ר טיילור מ"קווין" המשיכו בפעילות הלהקה עם הסולן פול רוג'רס והוציאו את "Rock The Cosmos", בעוד הם ממשיכים בסיבובי ההופעות הגרנדיוזים והמוצלחים שלהם, אלבום שלא ממש התחבב על המבקרים והמעריצים הותיקים של הלהקה.

 

ג'ייסון דונובן (כן, ג'ייסון דונובן), מי שהיה אחד מהכוכבים הגדולים בעולם בסוף שנות השמונים, הוציא אלבום ראשון מזה 15 שנה. אמנם הוא לא פרש מתעשיית הבידור והפציע בתפקידים טלווזיונים ("אקו ביץ'") ובימתיים ("יוסף וכותנות הפסים"), אבל עבר הרבה זמן מאז הוציא אלבום. גם באלבום הזה, שנקרא "Let It Be Me", לקח חלק בריאן אינו המוכשר. אבל דונובן לא צלח את הקאמבק לו כנראה ציפה: האלבום נכנס בבריטניה למקום ה-28 ומשם המשיך לצנוח. בשאר העולם הוא כמעט ולא נשמע.

 

לסיום, גם "מוטלי קרו", הילדים הרעים הותיקים מלוס אנג'לס, חזרו להרכב המקורי והוציאו אלבום מצוין, הראשון מזה 11 שנים. ולא נשכח את בריטני ספירס, שהמשיכה לייצר עוד קאמבקון מוצלח ומכובד.

 

עם כל כך הרבה חזרות לבמה בשנה האחרונה, נותר לנו רק לקוות שתהיה לנו עוד שנה טובה וחדשה, מלאה בקאמבקים, מוזיקה טובה והפתעות חדשות.