תושבי אשדוד נשארים במקלט: לא לוקחים סיכון

רקטה קטלנית שפגעה בעיר הבהירה לתושבים שגם הם חשופים למטחי הירי מעזה. "עד שזה לא בא, בן אדם לא חושב על זה", סיפרה אם לשניים שישנה עמם מקלט. ויש גם מי שבחר לעזוב

מיטל יסעור בית-אור פורסם: 30.12.08, 02:43

אחרי ערב שבו התמודדו תושבי אשדוד עם ירי קטלני לעבר העיר, יש כבר מי שמתכונן ללילה לא שקט בעיר החמישית בגודלה בישראל - לילה במקלטים. במקלט מספר 84, "מקלט המפרשים" ברובע ו', נמצאת הלילה (יום ג') אנה מובובססיאן עם שני ילדיה.

 

מערכה בדרום - העדכונים האחרונים

  

"שמענו אזעקה ואחרי כמה שניות את הבום ולא הספקנו לרדת למקלט", סיפרה ל-ynet. "הבנתי שזה קרוב, אז החלטתי שאני לא לוקחת סיכון וירדתי לפה. בהתחלה חשבנו לנסוע לתל-אביב ועכשיו אני חושבת שזה יכול להשיג אותנו בדרך אז עדיף להישאר פה".

 

עוד סיפרה, כי "למקלט הזה אף פעם לא ירדתי. עד שזה לא בא, בן אדם לא חושב על דברים כאלה. אני מארמניה וחוויתי את רעידת האדמה הגדולה שם, היינו במצבי חרדה דומים. ההבדל הוא שפה את נכנסת למקלט ויודעת שזה יעזור". שכניה למקלט הם משפחה אתיופית עם תינוק וכמה נשים וזוגות מבוגרים, שקשה להם לרוץ הלוך ושוב והחליטו פשוט להישאר במקלט.

משפחת חבקין עוזבת את העיר. "אנחנו מפחדים" (צילום: אבי רוקח) 

 

ג'ורג' חג'ג', האחראי על המקלט, מתגאה: "זה המקלט היחיד שנקי ומסודר באזור הזה,

באים לכאן גם מהרחובות הסמוכים". לטענתו, "מקלטים אחרים שהעירייה משכירה לחוגים, נשארו נעולים. ברחוב הזה בכל כניסה יש אנשים קשישים שהלכו כל הדרך לכאן לאט-לאט. ראיתי גם הרבה מבוגרים שהילדים שלהם באו לקחת אותם".

 

מיכאל גוזלן, בן 56, מרגיש מספיק בטוח בחדר של הילדים, אדוארד בן ה-12 ואיריס בת ה-16, שהפך לחדר המוגן של המשפחה. "בילדות עברתי שתי מלחמות באשדוד. מלחמת ששת הימים ומאוחר יותר מלחמת המפרץ. תמיד באנו לחדר הזה. אם הייתי גר בקומה העליונה הייתי יורד למקלט, אבל פה אני מרגיש בטוח, כי זו קומה ראשונה".

 

מחוץ למקלט מתארגנים אלכס ונטלי חבקין לנסיעה לאמו של אלכס בבת ים. "יש לי תינוק בן שנה, רק בגללו אנחנו עוזבים", אומרת נטלי, בעוד אלכס מעמיס לרכב שקיות זבל שנארזו בחופזה ובהן בגדים, מזון לתינוק ותרופות. אלכס סיפר, כי "אנחנו מפחדים אז החלטנו לצאת. אומרים שיכולות להיות עוד הרבה רקטות. אולי יפלו עוד, אז למה לעמוד פה?".