כל אחד יכול לבחור באיזה סרט לחיות השנה
שנה חדשה היא הזדמנות מצויינת לבדיקה עצמית של מה שבאמת חשוב לנו בזה שמולנו ובחינת הסצינות שבהן אנחנו מצטיינים: האם אנחנו חזקים יותר בדיאלוגים, במונולוגים, בהחלקה על בננה או בשקיעה מול הים? ברגע שנבין לגבי עצמנו, נדע איזה בן זוג עלינו לחפש כדי שיתאמן איתנו על התסריט
חיים בסרט. משום מה תמיד אומרים את זה כמשהו שלילי, הזוי, לא קשור למציאות. ואולי דווקא ההפך הוא הנכון: העולם במה, ואנחנו שחקנים, אמר שייקספיר. והנה, שנה חדשה מתחילה, סרט חדש עתיד להיות מוקרן, וכל אחד יכול לבחור, בגבולות העומדים לרשותו, איך הוא ייראה. שנתחיל?
אפשר להתרווח במושבים ולתת לסראונד לעטוף בצלילים שונים ומשונים. לכבות סלולרי, הסרט מתחיל.
העלילה: רצופה או בהמשכים?
יש אנשים שלא נמצאים בתקופה בחיים שהם רוצים עלילה רצופה, מה שמתאים להם זה מעבר בין סצינות שלא משתתפים בהן אותם אנשים. אולי להפוך את סרט חייהם לסוג של סדרת טלוויזיה. גם זו בחירה לגיטימית לשנה החדשה, ובלבד שכל השחקנים יודעים את תפקידם ולא רומו ב"בהסכם העבודה" עליו חתמו עם תחילת צילומי הסרט. כלומר, כל אחד מהשחקנים יודע שהוא על תקן של ניצב שיוחלף בסופה של הסצינה.
אלה שכן רוצים עלילה ארוכה ורצופה יחפשו כזו שתהיינה בה כמה שיותר סצינות, כדי לקבל כמה שיותר זמן מסך. אין הכוונה לכאלה שרצים למצלמות, שהרי יש כאלה שנמלטים מהן ומעדיפים שמישהו אחר יופיע בצילומי הפפראצי עם תום ההקרנה. יש כאלה שמחפשים רק להתנהל בתוך הסצינה בשקט, בעוד שבן זוגם הוא זה שבאור הזרקורים. לעומתם, אלה שמחפשים את אור הזרקורים ואת אהבת הקהל גם הם מחפשים עלילה רצופה, כזו שיקבלו בה אהבה ללא תנאים וכמה שיותר סצינות עם בחיר ליבם.
הרצון לככב בסצינות עם בן זוג אינו תלוי באהבת התהילה והחשיפה למצלמות, אלא באהבת האהבה והרצון לחשיפה בתוך קשר. ככל שמציאת בן הזוג תהיה מוצלחת, כך העלילה תהיה רוויית סצינות משותפות, עד לכדי עלילה בה משתתפים רק שני שחקנים, מבלי להזדקק ברוב הזמן לניצבים או לפעלולנים למיניהם.
התפאורה: עשויה קרטון או עתירת תקציב?
יש כאלה שהתפאורה חשובה להם. הם בעלי חוש אסתטי מפותח, או שהם ראו יותר מדי סרטים הוליוודיים במהלך חייהם, ששכנעו אותם שבלי תפאורה מוצלחת הסצינה בה הם מככבים תישאר זרוקה על חדר העריכה. אלה יתעקשו לבחור במסעדה מפוארת לדייט ולא יסתפקו בבר שכונתי עם כסאות רעועים. הם ייסעו לבירה אירופית למלון יוקרתי, ולא יבינו שעם בן זוג מתאים אפשר ליהנות גם בגינה השכונתית על שמיכת פיקה ישנה. האם בחירת התפאורה היא בעוכרינו, או דווקא עוזרת לנו להתנהל בה בנינוחות כאילו היינו על האוטובוס עם קיאנו שנחלץ לעזרתנו?
כוכבים ראשיים בסרט של עצמם (צילום: סיגלית גיגה פרקול)
השנה, שמתחילה במשברים כלכליים עולמיים, מזכירה שסרט יכול להתנהל עם אפקטים מרהיבים, אבל גם הזיקוקין הראוותניים משאירים בסופו של דבר ריח חרוך של עשן.
ולעיתים קורה להפך - קרטון יכול להפוך לזהב (ובזהב אני מבינה). אני רק מזכירה שהסרט "פרוייקט המכשפות מבלייר" היה סרט דל תקציב ובסוף הפך לשובר קופות היסטרי. נקודה למחשבה.
הדמויות: כוכב או שחקן משנה?
ההבדל מאוד פשוט: כוכב/ת אמיתי/ת יודע/ת מה הוא שווה. הוא לא מתדפק כשחקן משנה על כל הזדמנות שנקרית בדרכו, אלא בוחן אותה בקפידה ואת מידת ההתאמה שלו אליה. כך גם בהתנהלות מול המין השני. נכון, לעיתים נראה שלא מתדפקות מספיק הזדמנויות על הדלת (ככה זה כשאת גרה בקומה שלישית על עמודים, בלי מעלית), אבל לעיתים נראה שהן זורמות ללא הפסקה.
אחרי שהכוכב האמיתי בחן את התסריט שהוגש לו, הדרך לא הסתיימה. בעוד שחקן משנה יקבל את התסריט בכל תנאי ולא משנה מה כתוב בו ולא משנה היחס שהוא מקבל מאנשי ההפקה, הרי שהכוכב האמיתי יודע מה הוא שווה, יודע שאין לנהוג בו בזלזול.
אל תטעו, הכוכב האמיתי הוא לא זה שדורש מים מינרלים מהרי האלפים שסוננו ע"י נזירות טיבטיות, או דברי מאפה שהוטסו במיוחד מפריז במטוס פרטי. הכוכב האמיתי הוא זה שיאכל סנדוויץ' מהפיצוציה, כל זמן שהוא מבין שזה מה שהסצינה דורשת.
הכוכב האמיתי מבין ששחקני משנה צריכים לקבל יחס של כוכבים מצידו, גם אם הם (עדיין) לא כוכבים, שכן הם לעיתים ידגישו בו צדדים שלא הכיר. הוא גם יודע שהם יכולים להפוך בעזרתו לכוכבים. והכי חשוב - הכוכב האמיתי מבין שהוא אחראי לאיך שהוא עצמו ייראה בסרט והוא אחראי לתת לשחקן שמולו יחס של כבוד, של הדדיות ושל חיבה. רק ככה מושגת הרמוניה בין שחקנים והסצינה הופכת לטוטאלית.
הסצינות: קומיות או דרמטיות?
כל אחד מאיתנו יודע מה הוא מחפש בבן זוג: יש כאלה שמחפשים הומור, יש כאלה שמחפשים אוזן קשבת בסוף היום ויש כאלה שמחפשים יופי. יש גם כאלה שמחפשים את הכל, אבל סדר העדיפויות משתנה.
איזה סרט אנחנו רוצים לראות בסוף היום. כזה שיצחיק אותנו או כזה שירגש אותנו? ואולי בכלל אנחנו אנשי סדרות, כאלה שמזפזפים בין ערוץ הקומדיות, האקשן והדרמה?
שנה חדשה היא הזדמנות מצויינת ליישר קו עם מה שבאמת מעניין אותנו, עם בדיקה עצמית של מה שבאמת חשוב לנו בזה שמולנו. עם הסתכלות פנימה לתוך עצמנו לגבי הסצינות שבהן אנחנו מצטיינים: האם אנחנו חזקים יותר בדיאלוגים, במונולוגים, בהחלקה על בננה או בשקיעה מול הים? ברגע שנבין לגבי עצמנו, נדע איזה בן זוג עלינו לחפש כדי שיתאמן איתנו על התסריט.
ואפשר להמשיך ולבדוק בעצמנו את עצמנו: מה זווית הצילום המחמיאה לנו? כזו שתופסת אותנו במרכז, או כזו שתופסת אותנו בפרופיל? מענה לשאלות כאלה יעזרו לנו לקרוא סצינה עוד לפני שנכנסנו אליה, ובעודנו פוסעים לתוכה. כך נדע להתנהל, להגדיל את סיכויינו להיות חלק מסצינה שבסופה נמצא את אשר חפץ ליבנו וגופנו, להפוך אותה לבלתי נשכחת כאילו היינו על מדרגות הבית של סקארלט או'הרה.
שנה חדשה מתחילה ואיתה סרט: בין אם היא יתחיל בנשיקת החצות המפורסמת או יהיה מלא בכאלה במשך השנה, בין אם יהיה רווי פעולה או קומדיה, בין אם יצולם על חוף הים או בסניף המקומי של "שווארמה שאול ובניו" - השנה תהיה שנה של סרטים.
אולי סרט אחד ארוך הוליוודי ואולי סרטי סטודנטים קצרים, אולי באיכות טובה ואולי המקרין פתאום יירדם במשמרת. אבל ברוח אופטימיות השנה החדשה צריך לזכור שגם אם הפופקורן נשרף, יהיה משהו אחר לנשנש, ואפילו אם התיישבנו בטעות על מושב עם מסטיק – זה יכול לרדת בכביסה.
הכוכב האמיתי לא מתייאש מהפרסומות שלפני הסרט האמיתי. הכוכב האמיתי עומד על הבמה ומקרין את עצמו על המסך, וכך העלילה, התפאורה ושאר הדמויות מושפעות מאישיותו הכובשת. רק כך הסרט המוקרן מקבל ביקורות נלהבות והופך לשובר קופות.