הַתִּירוּ זֹאת
כברתם. וַאֲחַדִים וַדַּאי יִהְיוּ לָהֲרִיסוֹת וַאֲחַדִים
לִבְנֵי-אָדַם. וַאֲחַדִים מְעַט מִזֶּה.
אֵין כְּמוֹ אֶפֶס-מַעֲנֶה לְיֶלֶד
טוֹב, אֵין כְּמוֹ יֶלֶד טוֹב
שֶׁבֹּץ הַדָּם חָגוּר לקרסוליו
שעצמותיו חֻשְּׁלוּ במשחקיו
ושהוריו אֵינָם חוֹמְדִים אֶת עלומיו וספקותיו שֶׁלּוֹ
וְהוּא למד. אֵין כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁלמד
משיטוטיו, בהתגלש צימח לוֹ חַבּוּרָה בַּגַּב תַּמְרוּר פָּנָיו
אָדֹם. הַנִּיחוּ לוֹ
אָדֹם וְהוּא יִשְׁכַּח
אֵין כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁשָּׁכַח רְאוּ
כֵּיצַד, כֵּיצַד יִזְכֹּר, כֵּיצַד אֶת אגרופיו יִסְגֹּר
לכשיהיה מֻכְרָח. לכשיהיה בִטווח
אִיום. כַּמָּה יַפְלִיא במכותיו בִטווח אִיום יִהְיֶה
אַָיום וְשׁוּב כְּמוֹ אָז בַּנַּדְנֵדוֹת יֶדַע
כֵּיצַד אָדֹם.
יהודה ויזן
הוא משורר, מבקר ועורכם של כתבי-העת "כתם" ועונתון "עכשיו". ספרו השני "מבוא לאסתטיקה קלה" ראה אור באחרונה בהוצאת "פלונית"