מבצע "עופרת יצוקה" נועד על פי ממשלת ישראל "ליצור מציאות ביטחונית טובה יותר בגבול רצועת עזה" ולאלץ את ממשלת חמאס, באמצעות הפעלת כוח צבאי, לחדול משיגור טילים לעברה.
בחמאס רואים במבצע הצבאי ניסיון ישראלי לפגוע קשות בשלטונו ברצועת עזה ולחזק את משטרו של אבו מאזן, בעיתוי רגיש בזירה הפלסטינית. ב-9 בינואר אמור להסתיים מועד כהונתו כנשיא פלסטין, וחמאס כבר הודיע כי לא יכיר בו כנשיא לאחר מועד זה. ממלא מקומו על-פי החוק הפלסטיני ועל-פי פרשנות חמאס, הוא סגן יו"ר הפרלמנט מטעם התנועה, אחמד בחר.למרבה האבסורד, לישראל ולחמאס יש אינטרס אסטרטגי משותף במלחמה, והוא – העברת האחריות על רצועת עזה לידי מצרים. חמאס מעוניין לצאת מן המערכה הנוכחית עם הישגים מדיניים משמעותיים בדמות התקדמות בתהליך ההכרה בינלאומית בשלטונו ברצועה והסרת המצור מעליה, ובראש ובראשונה פתיחת מעבר רפיח לתנועה חופשית למצרים. אך תקוות החמאס, שבתום תקופת הרגיעה (תהדיאה) מצרים תממש את הבטחתה על-פי פרשנותו, ותסיר את המגבלות הקיימות במעבר רפיח, התבדו תוך אמירות ברורות ורשמיות, לפיהן קהיר אינה מתכוונת לשנות את מדיניותה, על מנת שלא לפטור את ישראל ממעמד "המדינה הכובשת" ברצועת עזה.
במצב זה קיימת אירוניה פוליטית. מצרים, שניהלה מאבק במשך עשרות שנים למען העצמאות הפלסטינית, גם תוך תמיכה בפדאיון ובטרור, לא רצתה להעניק עצמאות כאשר שלטה בעצמה ברצועת עזה עד 1967. גם עתה, כשניתנת בידה באפשרות לסייע למימוש העצמאות הפלסטינית לאחר ההתנתקות הישראלית, היא נותרת "מאוהבת" בכיבוש הישראלי.
לא לחינם מדגישים מנהיגי חמאס, חאלד משעל ואיסמאעיל הנייה, את התנאי המרכזי להפסקת אש בעימות הנוכחי: הסרת "המצור" מעל רצועת עזה. תביעה זו מכוונת בעיקר למצרים, אותה מאשימה הנהגת חמאס ב"בגידה" בעם הפלסטיני ובשיתוף פעולה עם ישראל.
בניגוד לחמאס, ישראל מקפידה מאוד שלא להרגיז את הספינקס המצרי. "השלום הקר" אך בעל החשיבות האסטרטגית עם מצרים, מחייב את ישראל לנהוג בזהירות ביחסיה עם קהיר. זו הסיבה העיקרית להימנעות הישראלית מלומר דברים מפורשים בנוגע לאחריות המצרית על רצועת עזה ולשתיקה מול טענות המצרים באשר להיותה של ישראל "שלטון כובש" בעזה.
המבצע הצבאי ברצועה, שכלל תקיפת עשרות מנהרות הברחה בגבול רפיח, מגביר את הלחץ על מצרים, מבית ובזירה הערבית, לפתוח את הגבול עם רצועת עזה ולקבל הלכה למעשה את האחריות על הרצועה. ישראל הרשמית לא תאמר דבר בעניין זה, אך סביר להניח כי לא ימחו דמעות בירושלים אם מבצע "עופרת יצוקה" יביא בסופו של דבר לגבול פתוח בין עזה למצרים.
בכך טמונה האפשרות לשינוי המציאות הביטחונית גם בעוטף עזה, לפחות לתקופת הפוגה נוספת, אולי ארוכה יותר מקודמתה.
מלחמת עזה מביאה לידי ביטוי קיצוני את אחד האבסורדים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ישראל תוקפת יעדי חמאס וחמאס משיב בתקיפת ישובים ישראליים, אך היעד העיקרי האמיתי של התקיפות הינו מצרים.
יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group