האם השיעמום מאיים על בריאות חיות המחמד?

בעשרות השנים האחרונות עולה בהתמדה מספר הכלבים והחתולים החיים בתוך בתים. איכות חייהם הפיזית משתפרת בהתמדה ותוחלת חייהם עולה. עם זאת, בעקבות סגנון החיים הכופה שעות עבודה רבות מחוץ לבית, נותרים בעלי החיים לבדם במשך שעות ארוכות ומפתחים בעיות בריאותיות והתנהגותיות שמקורן בגורמי עקה (סטרס) ובחוסר עניין

בעשרות השנים האחרונות עולה בהתמדה מספר הכלבים והחתולים החיים בתוך בתים, בניגוד לעבר, שאז בעלי חיים אלה גודלו בין הבית לחצר או בחצר בלבד, וחלקם אף שימשו לעבודה. איכות התזונה של חיות המחמד ואיכות הטיפול הרפואי בהן השתפרו באופן משמעותי, ועקב כך חלה עלייה בתוחלת החיים שלהן.

 

עם זאת, סגנון החיים של בני האדם השתנה אף הוא, ובפרט, שעות העבודה הארוכות המותירות פחות זמן פנוי לבילוי עם חיית המחמד. בעיות בריאותיות כמו השמנת יתר, הנובעות, בין השאר, משינויים בסגנון החיים, תפחו לממדי מגיפה במדינות מערביות מסוימות, והפכו משותפות גם לבעלי החיים; אלה מבלים שעות ארוכות בבית ללא תעסוקה וללא פעילות גופנית.

 

לשינויים אלה השפעה על היבטים משמעותיים בחייהם של בעלי החיים הללו, ומקורם בשני מושגי מפתח הקשורים זה בזה: רווחה ועקה (סטרס). רווחה: המועצה הבריטית לרווחת חיות משק (Farm Animal Welfare Council), שהוקמה ב-1979 לצורך חקיקה ואכיפה של חוקים הנוגעים לרווחתן של חיות משק: חופש מצמא, רעב ותת תזונה, חופש מאי נוחות הנגרמת מתנאי הסביבה, חופש מכאב, פגיעה ומחלה, חופש לבטא התנהגויות נורמליות למין (Species-Specific Behavior), חופש מפחד, מצוקה ועקה (סטרס)

 

(עקה) סטרס הוא שינוי או מצב סביבתי הדורש שינוי התנהגותי לצורך הסתגלות. במונח זה נכלל מגוון רחב של סוגי עקה. בהקשר להעשרה סביבתית, המונח עקה מתייחס ללחצים פיזיולוגיים או מנטליים הפועלים על הפרט וגורמים לקושי לקיים שגרת חיים נורמלית, כך שעל מנת לתפקד כרגיל נדרש בעל החיים לבצע שינויים התנהגותיים או פיזיולוגיים משמעותיים.

 

זקוקים לשפע גירויים והעשרה סביבתית (צילום: רחובות אוהבת חיות)

 

שיעמום וחוסר מעש: פתח להפרעות שונות

רווחת בעלי חיים זכתה להתייחסות רצינית תחילה בקרב חיות משק. אך כיום, יותר מאי פעם, הנושא רלוונטי גם לחיות מחמד. בחיות בית ניתן לזהות מספר לא קטן של גורמי עקה, כרוניים או אקוטיים, העלולים להביא לביטוין של הפרעות שונות (רפואיות והתנהגותיות).

 

גורמים אלה כוללים: גירויים מנטליים ו/או קוגניטיביים בלתי מספקים, פעילות גופנית בלתי מספקת, מחסור באינטראקציות חברתיות עם אנשים (בעיקר בני הבית) ובעלי חיים אחרים (נכון בעיקר לגבי כלבים), או אינטראקציות בלתי מתאימות, גישה מוגבלת למשאבים חיוניים ולביצוע פעולות חיוניות, בידוד חברתי, מאבקי סטאטוס/כוח, מאבקי טריטוריה, תוספת או אבדן של בן משפחה או חיית מחמד, שינויים במצבם הבריאותי של בני המשפחה ו/או חיית המחמד, שינויים בשגרת יומם של בני הבית, מעבר דירה, שינויים אחרים בסביבה הפיזית, שהייה בפנסיון ואשפוז.

 

בעיות התנהגותיות הנובעות או מושפעות מעקה ומרווחה ירודה הן: התנהגות סטריאוטיפית/כפייתית, תוקפנות, אכילת יתר והשמנת יתר, חרדות; Canine Cognitive Dysfunction Syndrome, בעיות בעשיית צרכים, בעיות סביב פרידה.

 

בעיות רפואיות עם אטיולוגיה התנהגותית או גורמי סיכון התנהגותיים, הנובעות מעקה: בעיות עור, פגיעה עצמית ברמות שונות (מוקדי כרסום וליקוק ללא מקור רפואי, תקיפות זנב בחתולים), ליקוק עצמי וגרד. לבעיות אלה אבחנות מבדלות רפואיות טהורות (אלרגיות, זיהומים, דלקות שקים אנאליים, דלקות בדרכי השתן).

 

בבעלי חיים, במקרים שבהם קיים גירוי באיברים פנימיים תיתכן גם פגיעה חיצונית בעור, הן עקב הקרנת כאב והן עקב חוסר היכולת להגיע אל מקור הכאב הפנימי. באנשים קיימת רשימה ארוכה של הפרעות עוריות על רקע פסיכולוגי ראשוני, הכרוכה בפגיעה עצמית ברמה זו או אחרת.

 

 

חיות המחמד מבלות זמן רב בבית (צילום: צער בעלי חיים ר"ג)

 

פעילות נמוכה בבית, חושפת חתולים למחלות

בחתולים: דלקת סטרילית של שלפוחית השתן (FIC - Feline Interstitial Cystitis). הפרעה זו מתבטאת בהופעת דם בשתן, ומקורה במוקדי דימום מרובים ברירית השלפוחית, ללא רקע של אבנים ו/או גבישים, זיהום, פוליפים, חסימה או בעיות אנטומיות.

 

הבעיה קיימת בעיקר אצל חתולים בגילאים 6-2 שנים, נקבות מעוקרות וזכרים מסורסים, כאשר על גורמי סיכון נוספים נמנים תזונה יבשה בלבד, בילוי מאה אחוז משגרת היום בתוך הבית, רמת פעילות נמוכה יחסית וגורמי עקה חיצוניים.

 

קילוף חלקי של שכבת הדופן הפנימית של שלפוחית השתן גורם במקרים אלה לחשיפה של סיבי עצב תחושתיים מסוג C-Fibers, אשר במגע ישיר עם מרכיבי השתן גורם לדלקת נוירוגנית. גירוי אקסונים מקומיים גורם להחמרה של תחושת הכאב עקב יצירת דלקת (והגברת חדירות כלי דם, שחרור היסטמין מקומי והתכווצות שריר חלק).

 

חתולים עם FIC מגיבים לגורמי עקה חיצוניים (וכן לקורטיקוטרופין חיצוני) בעוצמה פחותה מזו של חתולים נורמליים. עם זאת, לא נראה כי קורטיזול הוא הקורטיקוסטרואיד העיקרי הנמצא בחסר אצל חתולים אלה, אלא Dehydroepiandrosterone Sulfate ולכן לא ניתן לזהותם באמצעות רמות קורטיזול בדם, וטיפול לטווח ארוך בנגזרות קורטיזול לא הוכח כמועיל במקרים אלה.

 

עם זאת, בחלק מהמקרים גורמי העקה החיצוניים, המשפיעים במקרים רבים, ניתנים לשינוי. הפרעות שונות במערכת העיכול (שלשולים והקאות), בליעת גופים זרים (פחד, חרדת נטישה), הפרעות נוירולוגיות, לרבות החמרה בהתקפים אפילפטיים. 

 

מה הקשר בין העשרה סביבתית לנטישת חיות המחמד?

העשרה סביבתית היא, בראש ובראשונה, כלי חשוב למניעת הבעיות הללו. הן בעלי החיים והן בעליהם ייצאו נשכרים מהיכרות בסיסית עם הנושא כבר בעת הביקורים הראשונים במרפאה. פעמים רבות מתבטאת ההעשרה הסביבתית בסיוע לבניית קשר בעל מרכיבים חיוביים בין האדם לחיית המחמד, וכתוצאה מכך - הפחתת מספר הנטישות. במקרים רבים ניתן להשתמש בהעשרה סביבתית כחלק מתכנית טיפול מקיפה, הן בבעיות התנהגותיות והן בבעיות רפואיות.

 

מהי העשרה סביבתית? העשרה סביבתית היא למעשה כל גיוון או תוספת לסביבתו הפיזית או המנטלית (חברתית, רגשית) של בעל החיים, המאפשרים ביטוי רחב יותר של התנהגויות אופייניות למין ומאפשרים דרגות בחירה ושליטה מסוימת על הסביבה.

 

מונח נוסף הקשור להעשרה סביבתית הוא Contra freeloading, המתאר את העדפתם של בעלי חיים רבים (חולדות, חתולים, תרנגולות, גרבילים, בני אדם ועוד) לעבוד תמורת תגמול (מזון או משחק) על, פני קבלתו בחינם. הרעיון נתמך בתפיסה כי לבעלי חיים צורך לחוות את תהליך ההשגה, המהווה תגמול בפני עצמו, וכי לתהליך ה"עבודה" ערך הסתגלותי חיובי בעבור הפרט.

 

כאשר מתכננים מערכת סביבתית מועשרת חשוב לזכור כי הדגש צריך להיות על פונקציונליות ולא על חיקוי חזותי. גיוון והעשרה ניתנים לביצוע בתחומי ההתנהגות הבאים, עם הבדלים בדגשים הנדרשים בין כלבים וחתולים: העשרה פיזית (גיוון טופוגרפי ו/או גיאוגרפי, צעצועים, תאורה וצלילים), העשרת אופני האכלה, פעילות גופנית, העשרה חושית, העשרה חברתית, העשרה תעסוקתית ו/או קוגניטיבית, אינטראקציות אדם-חיה: משחק, סירוק וניקוי, אילוף ואימון ועבודה.

 

כל זאת במסגרת סביבתית צפויה וניתנת לחיזוי מראש, כאשר פרטים מסוימים באותה מסגרת משתנים בתקופות זמן קבועות. מתן אפשרות בחירה ושליטה על הסביבה מספקים גם אמצעי התמודדות עם מצבים של חוסר שליטה ו"מחסנים" מפני התמוטטות במקרים אלה.

 

המשחק חשוב להתפתחות התקינה (צילום: חובבי החתולים בישראל-חיפה)

 

מהו משחק? מדוע הוא חשוב?

משחק מבטא דפוסים חלקיים של 'החיים האמיתיים'. כאשר צופים בגורי כלבים וחתולים משחקים, ניתן לזהות במשחקם מרכיבים של התכתשות, אינטראקציות חברתיות, התנהגות ציד וטריפה ועוד. אחד ההבדלים המהותיים בין משחק למציאות הוא חוסר הפונקציונליות המאפיין את התנהגויות המשחק. פעולות המשחק הן דפוסים מקוטעים המתבצעים שלא לפי הסדר 'הנכון'.

 

לדוגמה, כאשר חתול צד עכבר סדר פעולותיו כולל הקשבה והתכווננות, מעקב אחר תנועה ואיתור טרף, זינוק והתנפלות על הטרף, נשיכה קטלנית בעורף, שחרור ותפיסה חוזרת, ולבסוף נשיכה קטלנית ואכילה. לעומת זאת, כאשר חתול משחק "משחק ציד" המשחק יכול לכלול כל אחת מהפעולות הללו לבדה או קובץ פעולות המבוצעות בסדר שונה.

 

משחק הוא חלק אינטגרלי והכרחי בהתפתחותם של כלבים וחתולים. הוא מתבצע בסביבה מוגנת (בהגדרתו) ועל ידי כך מאפשר התנסות בחוויות שונות ולמידת כישורי חיים נחוצים, מבלי להסתכן בנזקים קשים: למידה ואהבת הלמידה (דרך חוויית ההנאה שברכישת כישורים חדשים), חיוניות גם למטרות אילוף וגמישות מחשבתית והתנהגותית.

 

עיצוב תגובות אגוניסטיות ובדיקת מאזן הכוחות מול חבר למשחק; למידת מחוות טקסיות; ארגון מבנה חברתי וביסוס מעמד חברתי; חיזוק הקשר בין פרטים בקבוצה; יצירת שיתוף פעולה בין פרטים בקבוצה; שיפור כישורי ציד וטריפה; אימון לקראת התנהגות רבייה נורמטיבית; חינוך גורים; הוצאת אנרגיה, פעילות גופנית – כושר גופני ושחרור אנדורפינים; הנאה לשם הנאה.

 

בשונה מקרוביהם הפראיים, חתולים וכלבים ממשיכים לשחק גם בבגרותם. זוהי תוצאה של נאוטניה, תהליך של התנהגות מתבגרת המתבטאת לאורך רוב החיים. התנהגות זו היא אחת מתוצאות תהליך הביות, המאפשרת לנו להחזיק בהם כחיות מחמד. במהלך הנאוטניה הפרטים מתבגרים מינית בגיל צעיר יותר מאבותיהם הפראיים, אך המראה החיצוני וההתנהגות של הבוגרים הנאוטניים דומים יותר למראם ולהתנהגותם של המתבגרים הפראיים.

 

בתכנון משחק לחתולים כדאי להתייחס לדגשים הבאים:

 

• חשיבות עליונה לשימוש במרחב התלת-מימדי;
• ריווח מרחבי בין חתולים הגרים יחד ביחידת דיור אחת. גם אם החתולים מסכימים להשתמש במשאבים משותפים, עדיף לחלק משאבים נפרדים לכל קבוצה או לכל חתול.
• מתן פרטיות ככלל, ובעת פעילויות שונות בפרט, לדוגמה: בשעת אכילה, שתייה, משחק, ניקוי עצמי, מנוחה, השחזת ציפורניים, משחק ועשיית צרכים.
• העשרת אופני האכלה על ידי גיוון מקומות האכילה, דימוי ציד באמצעות מתקני האכלה אינטראקטיביים, הספקת חלקי עוף (כנפיים) בלתי מבושלים וכדומה.
• תעסוקה עצמית, שלרוב מתבססת על התנהגות ציד. גיוון המשחקים כתלות בהעדפות החתול; ערוגות דשא מוכנות (צמחים ייעודיים המותרים לאכילה על ידי חתולים).
• הפעלה משותפת עם בני הבית, לדוגמה משחקי רדיפה וקפיצה ( תוך עדיפות לאי שימוש בחלקי גוף כפיתיון);
• הספקת גישה מבוקרת החוצה: חלון צפייה עם סורג או רשת, דלת חתולים.
• העשרה חושית: שימוש בריחות שונים במקומות שונים.

 

משחק בכלבים

בתכנון משחק לכלבים כדאי להתייחס לדגשים הבאים:

 

• חשיבות עליונה להעשרה חברתית וחושית.
• משחקי-מחשבה ותרגילים קוגניטיביים, המעייפים לא פחות מפעילות גופנית.
• פעילות גופנית במידה מתונה גורמת לשחרור אנדורפינים, בעלת השפעה מפחיתת עקה גם לטווח שמעבר למיידי.
• משחקי אימון המהנים הן לבני הבית והן לכלב, ומחקים את עקרון העבודה.
• כלבים מגזעים עובדים: הדחף לבצע את העבודות שלהן יועדו גזעים אלה עשוי להיות גבוה מאוד ולכן חשוב לספק לכלבי אלה חלופות מתאימות בהיעדר אפשרות ל"עבודה" אמיתית.
• העשרה חברתית, הכוללת היכרות עם כלבים אחרים מגיל צעיר (אידיאלית, בהמשך לפרידה מהאם ומהשגר), מאפשרת ביטוי להתנהגות משחק, שהיא משימה קשה ללמידה בשלבים מאוחרים יותר.
• העשרת אופני האכלה: שימוש במתקני מזון אינטראקטיביים או "קשים להשגה".

 

בעיות התנהגותיות ובריאותיות עיקריות עלולות להתעורר בעקבות אורח החיים המונוטוני המאפיין כלבים וחתולים רבים, המעבירים את רוב זמנם בבית, בשגרה נטולת גירויים. התגובות לשגרה זו משתנות ממין למין, אך כולן עלולות להתפתח לפתולוגיות אורגניות חמורות שמקורן על רקע נפשי או התנהגותי.

 

היכרות עם הפתולוגיות שצוינו יכולה לסייע באבחון וטיפול במקרים בעלי ביטוי רפואי כרוני שלא נפתר בטיפול תרופתי, ובמקרים נוספים שמקורם התנהגותי לחלוטין ולא מזוהה ככזה. העשרה סביבתית המתוכננת בהתאמה למין, ותוך היכרות עם צרכיו הייחודיים, עשויה להפחית, ואפילו למנוע לגמרי, את התופעות שצוינו. בנוסף, היא עשויה לשפר לאין ערוך את איכות חייו של בעל החיים ושל בעליו, ולמנוע נטישות על רקע התנהגות לא רצויה שלא הובנה כראוי.

 

• ד"ר נועה הראל, רופאה וטרינרית. מרצה לרפואה וטרינרית התנהגותית בבית הספר לרפואה וטרינרית, האוניברסיטה העברית. עוסקת בתחום ב-11 השנים האחרונות