מצב חירום: איך מפנים משפחות עם חיות מחמד?

כרבע מבעלי חיות המחמד בצפון נשארו בביתם המופגז משום שלא היה פיתרון פינוי הולם לחיות שלהם בדרום. מנגד, רבים יותר נטשו את החיות והתפנו דרומה. מחקר באוניברסיטת תל אביב קורא למדינה למצוא פיתרון לחיות המחמד בשעת חירום - גם כדי לעודד אנשים להתפנות מאזור הסכנה

בישראל לא הושם דגש על תוכניות היערכות ומוכנות משפחתית וקהילתית למצבי החירום השונים, על אף העובדה שבמהלך השנים האחרונות, הוסטו הפגיעות לעבר מרכזי האוכלוסייה. במלחמת לבנון השניה, כתוצאה מהעדר תוכניות מוכנות להתמודדות ולפינוי האוכלוסייה ממוקדי הפגיעה, נצפתה תופעה אקוטית של משפחות ויחידים, שסירבו להתפנות ללא הכלבים וחיות המחמד שברשותם, וכן רבים אחרים, שנטשו את חיות המחמד כדי להציל את עצמם, ללא מתן פתרון ומענה לחיות שהשאירו מאחור.

הבדלים עצומים ביחס של אנשים לחיות המחמד שלהם

לאסונות פנים רבות ושונות, המהווים איום על הקהילה – על האדם ועל בעלי החיים כאחד. במלחמת לבנון השניה, נצפתה תופעה של משפחות ויחידים, שסירבו להתפנות ללא הכלבים וחיות המחמד שברשותם, מחד; ומאידך, היו רבים אחרים, שנטשו את חיות המחמד כדי להציל את עצמם, ללא מתן פתרון ומענה לחיות שהשאירו מאחור. נדמה, כי המלחמה הבליטה באופן ממשי את ההבדלים העצומים ביחסם של אנשים לחיות המחמד שלהם הן לטובה והן לרעה.

הספרות מציינת שההיענות לפינוי משפחות בעת חירום נמוכה יותר בקרב משפחות המטופלות בחיות מחמד. הנחתנו היא, שלוּ הייתה תוכנית פינוי לבעלי כלבים וחיות מחמד, המציעה פתרונות טובים ויעילים, ההיענות לפינוי הייתה גבוהה יותר, ובכך היו נמנעים מצבים של איום קיומי ממשי על האנשים (מטרתה הראשית והעיקרית של תוכנית הפינוי), כמו כן היו נמנעות תופעות נטישה והזנחה של בעלי חיים, ובעיקר כלבים, בהיקף נרחב.

ההצלחה של האינטראקציה אדם-חיה מתבססת, ככל הנראה, בעיקר על הגשמה דו-כיוונית. מיני בעלי חיים שבאופן מסורתי נחשבו כמתאימים לחברת בני אדם, הם בדרך כלל חברותיים מאוד, אך יחד עם זאת גם בעלי חיים חברתיים פחות יכולים לספק את תשומת הלב שלה זקוקים בעליהם. ככל שהצורך לתשומת לב גדול יותר, או ככל שההתנהגות החברתית שמציג בעל החיים היא גדולה יותר, כך הקשר בין האדם לבעל החיים חזק יותר.

מערכת היחסים בין האדם לבעלי החיים שברשותו מורכבת ומושפעת ממשתנים רבים. כמו כן, היא משתנה עם הזמן. גורמים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, בחלקים שונים בעולם, משפיעים על היחס וההתנהגות כלפי בעלי חיים, וקובעים כיצד נתפש בעל החיים בעיני בעליו (כחבר, בן משפחה או מקור לפרנסה – בקר, כבשים או עופות).

יש לציין, ש- 100% של משקי הבית בארצות הברית, אשר בבעלותם חיות מחמד, מצהירים על היות חיית המחמד כמו בן משפחה (Hall et al, 2004). הבנת הקשר ההדוק ("כמו בן משפחה"), עשויה לתת הסבר לתופעות של סירוב לפינוי, או סיבה לחזרה למקום האירוע / אסון על מנת להציל את חיית המחמד, ולעתים, תוך סיכון קיומי. 

בארה"ב החלו בהקמת צוותי הצלה לחיות (צילום: AP)

כשל בפינוי משפחות

בשנת 1992, הותיר אחריו הוריקן Andrew מספר רב מאוד של אנשים וחיות ללא קורת גג. כתוצאה מכך היה ברור, שנחוצה התייחסות לנושא החיות בתוכניות המענה וההיערכות לשעת חירום ואסון, בנוסף לתוכניות המענה בתחום האנושי. דאגה לחיות הפכה להיות גורם קריטי בתוכניות החירום והמענה לאנשים, לאור העובדה, שצורכי האנשים היו כרוכים באופן הדוק בצורכי חיות המחמד שברשותם.

להכרה בחשיבות הקשר אדם-חיה משמעות רבה, ולכן יש לתת לכך ביטוי בשלבי הכנת תוכניות המוכנות לפינוי ובעת הפינוי עצמו. (Lockwood 1997, Heath et al. 2001:659) מצביעים על התופעות הבאות:

במחקרים שונים המצביעים על אחוזי כשל גבוהים בפינוי אוכלוסייה מאזורי אסון ( Beck, Glickman, 2001,Heath, Kass (2000),Heath, Voeks) מרביתם מצביעים על כ- 20% כשל בפינוי מסיבות שונות.

משפחות אשר בבעלותן חיות מחמד, עלולות שלא להתפנות, מאחר ואינן יכולות לקחת את החיות עמן, בעיקר לאור העובדה, שחל איסור על הכנסת חיות מחמד למקלטים ציבוריים. בעלי כלבים, שצפויים להיפרד מחיית המחמד או לחילופין עלולים להידחות מכניסה למקלט ציבורי, יסרבו להתפנות.

הסיבה העיקרית לכשל בפינוי בקרב משפחות ללא ילדים, היא העובדה שברשותם חיית מחמד. הסבירות לכשל בפינוי משפחות ללא ילדים עולה ל- 30%, כפונקציה של ריבוי מספר החיות במשק ביתם, בהשוואה למשפחות בעלות ילדים.  למעלה מ- 90% מהמתפנים בעלי חיות מחמד, עברו להתגורר אצל קרובי משפחה או חברים. 80% מהאנשים שחזרו לאזור האסון, שבו במטרה להציל את חיית המחמד שלהם.

בישראל היקף משקי הבית באוכלוסיה אשר בבעלותם כלבים וחתולים, קטן יותר אמנם, אולם לאחר מלחמת לבנון השנייה, ברור לחלוטין שאין להתעלם מאוכלוסייה זו. התהודה התקשורתית הגדולה בעקבות עובדת אי התפנות משפחות או יחידים בעלי חיות מחמד מחד; או נטישתן, מאידך, עוררה הדים רבים בתודעה הציבורית והבהירה את הצורך במתן מענה לחלק זה באוכלוסייה.

עזרה לחיות באזורי אסון (צילום: IFAW / M.Booth)

קיימות השלכות רבות לעובדה, שבעלי חיים אינם מפונים משטחי האסון. אל לנו לשכוח שבעת אסון, עלינו בראש ובראשונה לטפל בבני האדם ולפנותם, אולם מבחינה הומניטארית, אל לנו להפקיר את החיות המצויות בשטח. מחקרים מצביעים על כך, שמשקי בית בהם התייחסו לחיות המחמד באופן אחראי קודם לאירוע, המשיכו להתייחס אליהן באופן אחראי גם בעת אסון – בבתים בהם הכלב רשום, מקבל חיסונים ומבקר בקביעות אצל וטרינר – אחוזי הפינוי היו גבוהים יותר.

צורך בבניית תוכניות מוּכנות לקהילה בארץ בזמן חירום

בישראל עדיין לא ניתן דגש מספיק על היערכות ומוכנות משפחתית וקהילתית למצבי החירום השונים, על אף ריבוי המלחמות. זאת לאור העובדה שבמהלך השנים נושא זה היה בתחום טיפולו של צה"ל, שכלל גם את האוכלוסייה בעורף על-פי דפוסים קודמים.

מלחמת לבנון השנייה, הוכיחה מעבר לכל ספק, שלשלטון המקומי תפקיד חשוב ומכריע בקביעת סדר היום הציבורי-אזרחי בעת חירום. אי לכך, עלינו לדאוג, שנושא הטיפול בעורף בזמן חירום לא יידחק שוב לשוליים. חשיבותו של השלטון המקומי בזמן חירום ומלחמה, יצירת מנגנונים קבועים של תיאום בינו לבין השלטון המרכזי, ומעל לכל – יצירת תשתית חזקה בכל ישוב וישוב לאורך כל השנה, תאפשר תפקוד מקסימאלי בעיתות חירום.  

הרשות המקומית הינה הסמכות השלטונית המקיימת מגע יומיומי עם האוכלוסייה ומספקת לה את מרבית השירותים הציבוריים. על כן מהווה הרשות כתובת כמעט לכל נושא ועניין המטרידים את האזרח. הרשות המקומית היא הגורם השלטוני המקיים ברגיעה את הקשר הישיר והקבוע עם האוכלוסייה ואחראית לספק לה את השירותים החיוניים. בתחום הרשות המקומית מרוכזים משאבי כוח אדם ואמצעים אחרים, שיהוו בשעת חירום מרכיב חיוני בהיערכות של העורף.

במצבי החירום השונים מוטלת האחריות על ארגוני החירום והביטחון השונים ועל משרדי הממשלה. אולם הגוף הנמצא בממשק ישיר ושוטף עם האוכלוסייה הוא הרשות המקומית. אך טבעי הוא, שהרשות המקומית תידרש, ועוד ביתר שאת בשעת חירום, לענות על ציפיות תושביה ועל דרישותיהם. מקומה המרכזי של הרשות המקומית בשעת חירום קיבל ביטוי הן במערכת הנורמות שנקבעו על ידי גופי החירום הממלכתיים, והן במבנה הארגוני והתפקודי שאמור לפעול בשעת חירום.

בהיעדר הממשלה, נותרו הרשויות המקומיות כמי שתפקידן לדאוג לרווחת האזרח, תוך דגש על מחלקות הרווחה, שתפקידן לתת מענה לצורכי האוכלוסיות הנזקקות והחלשות. לנוכח נפקדות הריבון, נאלצה החברה האזרחית לספק פתרונות לעצמה. עמותות, ארגונים חברתיים ונדבנים פרטיים סיפקו פתרונות בזמן אמת, לעתים תחת אש ותוך סכנת חיים. מרבית הארגונים עשו זאת מתוך ייעודם המקורי, וחלקם התאימו עצמם על מנת לטפל בצרכים הדחופים של האזרחים בצפון.

לפיכך, קיים צורך בבניית תוכניות מוכנות לקהילה ולמשפחה, שיהוו תשתית איתנה לחוסנה של האוכלוסייה ולתפקודה במצבי החירום השונים, תוך זיהוי אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, בהם נכללת האוכלוסייה של משפחות בעלות חיות מחמד. טיפול נאות בסוגיה זו, מצריך זיהוי והגדרת צרכים , קביעת קריטריונים וסדר עדיפויות למתן טיפול או למתן פתרון תואם והולם.

עבודה זו עוסקת במתן פתרון תואם והולם לבעלי חיים בשעת חירום. מתוך כך, בחרנו לבדוק את עמדותיהם של בעלי חיות מחמד ביחס לנושא הטיפול בבעלי חיים בשעת חירום. תוצאות הסקר ממפות את האוכלוסייה, יחסה לחיות המחמד שברשותה ואת התנהגות האוכלוסייה במלחמת לבנון השנייה, ומצביעות על נקודות התורפה המחייבות התייחסות לנדרש לצורך היערכות לקראת מצבי חירום עתידיים.

נקודות התורפה

הובהר מעל לכל ספק, שהאוכלוסייה מתייחסת לכלבם כאל בן משפחה ללא השפעת מין, גיל, מקום מגורים, מצב משפחתי, מספר ילדים או ממוצעי גילאי הילדים. נמצא, שככל שהקשר בין האדם לחיית המחמד הדוק יותר וכשבעל החיים נחשב כחלק מן המשפחה, מקום מגוריו יהיה בתוך הבית.

(26.6%) מהנסקרים לא התפנו מבתיהם מאחר ולא היה בידיהם פתרון לחיות המחמד שברשותם. מרבית הנבדקים שהתפנו, נאלצו להשאיר את הכלב בבית (63.4%). הם לא רצו להשאיר את הכלב בתוך הבית ולכן השאירו אותו מחוץ לבית (66.7%), ולא השאירו לכלב מזון ומים (20%). ממצאים אלה מצביעים על המציאות אליה נקלעו משפחות בעלות חיות מחמד בעקבות מלחמת לבנון השנייה, ומאוששים את תופעות נטישת החיות בחצרות הבתים ללא מזון ומים.

בחברה הישראלית קיימת מוכנות לקלוט משפחות המטופלות בבעלי חיים. למרות זאת, יש הכרח למצוא פתרונות חלופיים לאוכלוסייה המטופלת בחיות מחמד, במידה ולא נמצאה להם משפחה קולטת. אין אחידות בקרב הנבדקים באשר לחלופה המועדפת.

תפקוד הרשויות המקומיות בימי מלחמת לבנון השנייה, בעזרה לאוכלוסיית בעלי הכלבים ובטיפול בכלבים נטושים לקתה בחסר. חוסר התפקוד מדגיש ביתר שאת את חשיבות הצורך בטיפול בנושא זה. נצפה הרצון לשימוש במאגרי מידע רלוונטיים וזמינים, הפונים לאוכלוסיית היעד. העדר מידע מנחה באתרי האינטרנט ואפשרות להיעזר במדיום זה לצורך מציאת משפחות קולטות, חסר מאוד.

האם ימצאו פתרונות בעתיד? (צילום: כלביית בן-דוד)

מסקנות והמלצות

רבות דובר על הפעילות הקשורה למוכנות למצבי אסון, בפן המשפחתי, בפן הקהילתי ובפן הלאומי, תוך הבניית תוכניות מוכנות למועדים השונים: לפני האסון, במהלכו ובשלב החזרה לשגרה. הממצא המרכזי בעבודתנו מדגיש ומאפיין חלק מסוים באוכלוסייה, המבודל מכלל האוכלוסייה. בידול זה מצריך התייחסות שונה בתוכניות המוכנות לשעת חירום, באופן זהה להתייחסות לאוכלוסיות נוספות בעלות צרכים מיוחדים.

(Hall (2004) וחבריו, וכן (Irvine  (2004, 2006) ממליצים לאור המצב הקיים, להמשיך ולפתח את היכולת ולגייס משאבים כחלק מבניית תוכניות המוכנות של הקהילה. חובה לשקוד בבניית תוכניות מוכנות ופינוי של הקהילה המשלבות את מרכיב חיות המחמד בתוכן. תוכניות אלה יכללו:

• עבודת וטרינרים בקהילה אשר יהיו אחראים לפיתוח תוכניות תמיכה לחירום בקהילה על-ידי יעוץ פרואקטיבי לבעלי החיות (הכנת דפי מידע בקליניקות של וטרינרים).

• הגברת המודעות על ידי הספקת מידע, הדרכה ופרסום תוכניות פינוי לבעלי חיים כחלק מתוכנית המוכנות המשפחתית (כדוגמת עלון המידע שלReady.gov)  
• הכנת מאגרי מידע (פילוח גיאוגרפי ופילוח לפי סוגי הכלבים) – של משפחות המוכנות לאמץ משפחות הנאלצות להתפנות בעת חירום.
• הגדלת מספר המקלטים "הידידותיים לחיה" – תחנות הסגר / משפחות אומנה לכלבים / פנסיונים לקליטת כלבים אשר בעליהם נאלצים לעזוב את בתיהם ואין באפשרותם לצרף את כלבם למקום אליו הם מתפנים.
• שימוש במתנדבים והדרכתם תוך שילובם בכוחות ההצלה הירוקים.
• עזרה ראשונה ירוקה ( וכן מניעת PTSD -תסמונת דחק פוסט טראומטית- לצוותי ההצלה)
• הכנסת נושא החירום וההצלה לתוך תוכניות הלימוד של בתי ספר לווטרינריה ולתוכניות העוסקות בטיפול בעזרת חיות.
• יש לשקול פתרון ממלכתי – סיפוח מלוניות על-ידי מל"ח (מערכת לשעת חירום) על מנת לספק מקלטים לחיות.
• שימוש באמצעי התקשורת במטרה לחשוף את נושא האיומים על שלום בעלי החיים ולהביאו לדיון ציבורי.
•  הוספה/ הרחבה של מידע בתחום מוכנות של בעלי חיות מחמד באתרי האינטרנט שאמורים לספק מידע שוטף לאוכלוסייה ברגיעה ובחירום – כדוגמת אתר פיקוד העורף (שאין בו כיום מידע זה), משרד החקלאות, השירותים הוטרינריים ואתרי הרשויות המקומיות.
• להיעזר בעמותות שחזונן הוא טיפול בחיות, כדי לעסוק בשיווק החברתי המדגיש את חשיבות הנושא, עריכת סקרים והגשת המלצות לרשויות העוסקות בטיפול באוכלוסייה.  

• המאמר המלא "שינוי דפוס פינוי אוכלוסיה במצב חירום בארץ למשפחות בעלות חיות מחמד" מאת חגית לס וחיים לוי, התפרסם בכתב העת "חיות וחברה" (גיליון 36, 2008)