"זה כל כך עצוב", אני נוהגת למלמל בבדיחוּת-הדעת כשמישהו צופה בי בעודי חותכת בצל. כן, אני נמנית על בכייני-הבצל, ובעצם מי מאתנו מגלה אדישות לאכזריותה של הפקעת, המצטיינת בערכיה הבריאותיים? רבות הן השיטות למניעת דימוע בעת חיתוך בצל, וכל בשלן סבור כי השיטה שבה הוא דבֵק היא הטובה ביותר. כיוון שקָצְתי בדמעות, הצורבות את עיניי, הצטיידתי בקילוגרמים אחדים של בצל והעמדתי במבחן את כל השיטות המוכרות והמוכרות-פחות למניעת דִימוּע בעת חיתוך הבצל.
כאשר חותכים בצל, פוגעים בתאים, ויוצרים ערבוב בין האנזים אָלינאז (Alliinase) ובין סוּלפיד בשם אָלִיִין (Aliin), הנמצאים בתאים שונים ברקמת הגלד של הבצל. כתוצאה מערבוב זה, מפרק האנזים את הסולפיד ונוצרות חומצות (אמינו-סולפוקסידיות וסולפוניות) בלתי-יציבות. אחת החומצות הללו משמשת חומר-מוצא לאנזים נוסף, Lachrymatory factor synthase שמו, והוא ההופך את החומצה לחומר נדיף בשם propanethiol S-oxide. חומר זה מתפשט כגז וכשהוא מגיע לעיניים הוא מתמוסס בנוזל הדמע ויוצר חומצה גפרתית, המגרה את רירית העין וגורמת להזלת דמעות. מטרת הדמעות הללו, המכונות "דמעות ריפלקס", היא לשטוף את החומרים המגרים שחדרו לעיניים.

חותכים ובוכים (צילום: אסף אמברם)
"הבצל הוא צמח דו-שנתי, המייצר בצל בשנה אחת ותפרחת בשניה", מספר ד"ר אבי לָאלָזָר מהמכון למדעי הצמח במרכז ווּלקני - מִנהל המחקר החקלאי, "והוא מייצר את האָלִיִין כדי להתגונן מפני חרקים המעוניינים לאכלו, במטרה לשמר את צורת הריבוי שלו ולייצר תפרחת בשנה הבאה".
ניסיתי כל אחת מהשיטות שלהלן לפחות פעמיים, תוך שאני מקפידה על מרווחי זמן של 10-20 דקות לפחות בין בדיקה לאחרת. המסקנות? לפניכם.
האם זה עובד? בהחלט. ניסיתי את השיטה 4-5 פעמים ואף הצלחתי להחזיק מים בפה לאורך קילוף וחיתוך שלושה בצלים גדולים, ללא דימוע, ובכל זאת בעת חיתוך הבצל השלישי הופיעה תחושת קלה של אי-נעימות בעיניים. הקפידו להחזיק בפה מים טעימים (ולא מי ברז דלוחים, למשל), שלא יעוררו חשק לשחררם.
החסרון: אי אפשר לעשות זאת כשמדובר בכמות גדולה של בצל.
מה ההגיון של השיטה? "כל דבר שנמצא בפה חוסם את הגישה של החומר הנדיף לקצות העצבים, הנמצאים באף", אומר פרופ' חיים רבינוביץ' מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית', "יתכן שהמים הנמצאים בחלל הפה גורמים לאותם חומרים נדיפים להתמוסס". לדברי ד"ר לאלזר החזקת דבר-מה בפה גורמת לנו לנשום דרך האף, והלחץ שנוצר בצינורית שבין הפה והאף מונע, ככל הנראה, את הדימוע.
ציון: 10.
האם זה עובד? בניסוי הראשון השיטה עבדה היטב, במיוחד כשהחלק האדום פנה החוצה; בניסוי השני כבר הופיע גירוי קל בעיניים, אך כזה שלא הביא ליצירת דמעות.
מה ההגיון של השיטה? "אני מניח שמישהו חשב על הקשר בין החומצה הגפריתית שנוצרת בעיניים והגפרית שבגפרור - אך אין כל קשר", אומר ד"ר לאלזר, "כשהגפרור נעוץ בפה, הפה סגור וכך מופעל לחץ בין האף והפה, שכנראה מונע את הדימוע".
ציון: 6

(צילום: אסף אמברם)
האם זה עובד? כשקיררתי בצל במשך חצי שעה במקרר הופיע גירוי קל בעיניים, אך כשקיררתי בצל במשך שעה תמימה במקרר- החיתוך עבר בשלום.
החסרון: נחוץ תכנון מוקדם.
מה ההגיון של השיטה? "הקירור מאט את מהירות הפעולה של האנזים", אומר פרופ' רבינוביץ', "ולכן קצב השחרור של החומר הגורם לדימוע הוא איטי".
ציון: 8.
החסרון: נחוץ תכנון מוקדם.
מה ההגיון של השיטה? אותו הגיון של הקירור במקרר: האטת הפעילות האנזימטית.
ציון: 10.
האם זה עובד? כן, למעט עקצוץ קל באף. שיטה דומה, המציעה לחתוך בצל ליד מים זורמים, משיגה תוצאה דומה.
החסרון: בזבוז מים.
מה ההגיון של השיטה? "חיתוך הבצל תחת מים זורמים מביא לשטיפת האנזים", אומר ד"ר לאלזר, "וכך לא נוצרת הריאקציה האנזימטית". "החומרים הנדיפים מתמוססים במים", מוסיף פרופ' רבינוביץ'.
ציון: 8.
האם זה עובד? כן.
מה ההגיון של השיטה? "כשמחזיקים סיכה בפה מייצרים רוק בכמות מוגברת", אומר פרופ' רבינוביץ', "וברוק זה מתמוססים החומרים הנדיפים". לדברי ד"ר לאלזר דווקא סגירת הפה מסייעת כאן, משום שהיא מגבירה את הלחץ על הצינורית שבין הפה והאף, מה שכנראה מסייע במניעת הדימוע.
ציון: 8.
האם זה עובד? כן.
מה ההגיון של השיטה? גם כאן סבור פרופ' רבינוביץ' כי הודות ללעיסה נוצר רוק, שבו מתמוססים החומרים הנדיפים. ד"ר לאלזר, לעומתו, סבור כי דווקא המנטה שבמסטיק פותחת את הסינוסים ויוצרת לחץ אוויר הפוך בצינורית המחברת בין חלל האף ובלוטות הדמעות. לדבריו, המסטיק מונע את הדימוע, אך לא את הגירוי, המתרחש בשלוש נקודות שונות: בתאי רירית האף, בתאים שמצפים את קרנית העין ובעפעפיים.
ציון: 10.

האם זה עובד? כן, למעט עקצוץ קל בעיניים.
מה ההגיון של השיטה? "אפשר שהנר, הצורך חמצן, שואב את האוויר לכיוונו וכך החומרים הנדיפים נמנעים ממך", אומר פרופ' רבינוביץ', "ואפשר שהחומרים הנדיפים נשרפים כך באוויר". ד"ר לאלזר, לעומתו, סבור כי כתוצאה מעשן הנר מפרישים האזורים הרגישים בעיניים ריר, החוסם את הגורם המגרה. אפשרות אחרת, לדבריו, היא שהנר מושך את האוויר כלפי מעלה- ועמו עולים החומרים הנדיפים.
ציון: 7.
האם זה עובד? כן.
החסרון: קשה ללעוס לחם מבלי לבלוע אותו (אם הוא טעים...), ולכן יש לחדש את מלאי הלחם בפה עד תום החיתוך.
מה ההגיון של השיטה? גם כאן מזכיר פרופ' רבינוביץ' כי כל לעיסה מעודדת הפרשת רוק, הממוסס את החומרים הנדיפים. "ללחם יש כושר ספיגה אדיר", טוען מנגד ד"ר לאלזר, "וייתכן כי הוא סופג את החומרים הנדיפים. בנוסף, כל דבר שגורם לנו לסגור את הפה בעת חיתוך הבצל מסייע במניעת הדימוע".
ציון: 8
האם זה עובד? כן, אם אתם שחיינים/צוללנים/אוהבי אתגרים ו/או מסתפקים בבצל אחד.
החסרון: במשך כמה זמן אפשר לעצור לחלוטין את הנשימה?
מה ההגיון של השיטה? "בעצירת הנשימה את פשוט לא שואבת לתוכך את החומרים הנדיפים", מסביר פרופ' רבינוביץ'. ד"ר לאלזר, לעומתו, סבור כי עצירת הנשימה יוצרת לחץ על הצינורית המנקזת בין בלוטות הדמע והאף, כשלחץ זה, לדבריו, מונע את הדימוע.
ציון: 4.
האם זה עובד? כן.
מה ההגיון של השיטה? "כל קירור במים, במקרר או במקפיא מסייע", אומר ד"ר לאלזר, "שכן הרקמה מתקררת והאנזים פועל יותר לאט, אך אם נתמהמה יחל דימוע".
ציון: 8.

(צילום: אסף אמברם)
האם זה עובד? כן.
החסרון: בדרך זו מוסיפים טעם וריח של חומץ בלזמי למנה, מה שלא מתאים בהכרח לכל מנה.
מה ההגיון של השיטה? "החומץ הבלזמי מעכב את האנזים", מסביר ד"ר לאלזר.
ציון: 8.
האם זה עובד? לא ממש. החל עקצוץ בעין - אך לא החל דימוע.
ציון: 5.
האם זה עובד? לא ממש.
החסרון: במשך כמה זמן אפשר לשרוק ברציפות?
ציון: 4.
האם זה עובד? כן.
החסרון: זה נראה דבילי.
מה ההגיון של השיטה? ככל הנראה, הלחות של הלשון ממוססת את החומרים הנדיפים.
ציון: 6.
שימוש במשקפי-מגן יעודיים לקיצוץ בצל, שמחירם בארה"ב 20 דולר
צילום: אסף אמברם. לאתר שלו הקליקו כאן