האם מותר לתת צדקה לאדם חילוני?

None

שאלה:

 

האם מותר לתת את כספי המעשר לעני שאינו שומר מצוות? (גלעד, צפון)

 

תשובה:

 

גלעד שלום.

 

נתינת מעשר היא חלק ממצוות הצדקה הנחשבת למצווה גדולה וחשובה. בתורה נאמר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ" (ויקרא כה, לה), כלומר - כאשר אחיך מך (מלשון נמוך, והכוונה – נמוך בפרנסה) – עליך להחזיק בו ולעזור לו.

 

התורה מצווה לעזור גם לגרים וגם לתושבים, שהם אנשים שאינם יהודים, אלא גרים איתנו.

 

כשם שבמשפחה, כאשר אחד ממנה נמצא בצרה ובמצוקה אין עושים איתו חשבונות על התנהגותו אלא עוזרים לו ככל הניתן – כך מצווה התורה לעזור לאדם מישראל המכונה אח (גם אם לא שירתו יחד בגולני...). אדרבה! חז"ל העדיפו את העזרה למי שאינו נוהג ממש כמוך, וכמו שיתבאר.

 

בתוך מצוות החסד והעזרה קיימות שתי מצוות – פריקה וטעינה. במקום אחד בתורה נאמר: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות פרק כג פסוק ה), כלומר - אם החמור טעון משא כבד וכורע תחת משאו, יש חובה לעזור לפרוק את המשא מעליו (עזוב תעזוב). מצווה זו מוגדרת כ"פריקה". במקום אחר נאמר: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (דברים פרק כב פסוק ד). כאן הכוונה היא שהמשא נפל מהחמור ויש צורך להקים את המשא ולטענו שוב על החמור. מצווה זו מוגדרת כ"טעינה".

 

כאשר אדם הולך ברחוב ופוגש שני מקרים כאלו בו זמנית (פריקה וטעינה) עליו להקדים את מצוות הטעינה, משום שכאשר החמור כורע תחת המשא, בנוסף לצער של בעליו גם החמור עצמו מצטער, ויש בכך צער בעלי חיים.

 

אולם אם במקרה זה בעל החמור שצריך להקים את משאו הוא "שונאך" – יש להקדים אותו לעזרה, וכלשון הגמרא: "אוהב – לפרוק, ושונא - לטעון. מצוה בשונא, כדי לכוף את יצרו" (תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף לב עמוד ב). וכך מסכם הרמב"ם: "הפוגע בשנים - אחד רובץ תחת משאו ואחד פרק מעליו - ולא מצא מי שיטעון עמו, מצווה לפרוק בתחילה משום צער בעלי חיים ואחר כך טוען. במה דברים אמורים? בשהיו שניהם שונאים או אוהבים. אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב - מצווה לטעון עם השונא תחילה כדי לכוף את יצרו הרע" (רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יג הלכה יג ).

 

מיהו השונא שעליו דיברה תורה ושצריך להשתדל להקדימו? "השונא שנאמר בתורה הוא מישראל, לא מאומות העולם. והיאך יהיה לישראל שונא מישראל והכתוב אומר (ויקרא י"ט י"ז) לא תשנא את אחיך בלבבך? אמרו חכמים: כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר - הרי זה מצווה לשנאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה, אם מצאו נבהל במשאו - מצווה לפרוק ולטעון עמו. ולא יניחנו נוטה למות, שמא ישתהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת, שנאמר (יחזקאל ל"ג י"א): אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (לשון רמב"ם שם הלכה יד).

 

כלומר, אפשר להגדיר את השונא כאדם שאינו שומר מצוות, והתורה מצווָה להקדימו במצוות העזרה (וכך גם בכל מצוות הצדקה), כדי שהמתח הרוחני לא יגבר ויגיע לידי שנאה.

 

מכאן ברור שיש מצווה לתת צדקה לכל אדם מישראל.

 

כל טוב.

 

(משיב: הרב שמואל שפירא, רב היישוב כוכב יאיר).