שבוע בבית נטוש, מנותקים מעזרה חיצונית

30 בני חמולת אל-אאידי ברצועה, בהם ילדים ופצועים, נמלטו לבית נטוש לאחר שבתיהם נהרסו בהפצצות. לאחר שבוע של ניסיונות, הצליח ארגון "רופאים לזכויות אדם" לתאם עם צה"ל את פינויים מאזור הקרבות

הישרדות תחת אש: במשך שבוע שלם, לאחר שביתם נהרס בהפצצות צה"ל, הסתתרו 30 בני חמולת אל-אאידי הבדואית במבנה נטוש, כשהם אוכלים לחם יבש, מטפלים בפצעיהם במי מלח, חומקים בלילות לחפש שמיכות, ומטעינים את סוללות הטלפונים הניידים ממצבר של אופנוע.

 

רק לאחר נסיונות ניסיונות חוזרים ונשנים מצד בני המשפחה וארגוני זכויות אדם ליצור קשר עם צה"ל, שלוו בהגשת עתירה לבג"ץ, תואם פינוי המשפחה מאזור הקרבות. 

 

לפני נתוני האו"ם, למעלה מ-25 אלף מתושבי רצועת עזה איבדו את ביתם או נאלצו לעזוב אותו מאז תחילת הלחימה. לאחר תחילת המהלך הקרקעי בשבוע שעבר, נוספו לאלה עוד משפחות רבות שנלכדו בתוך בתיהן ללא יכולת לצאת החוצה או לקבל סיוע חיצוני, עקב הלחימה המשתוללת סביב.

 

בסהר האדום אומרים כי לפחות שלושה אזורים גדולים שבהם מתגוררים אזרחים מנותקים לחלוטין, ומצויים מחוץ לטווח ההגעה של האמבולנסים. "אנחנו מקבלים קריאות רבות", אומר איש הסהר האדום עלא אל-פאוזי, "חלקן של פצועים וחלקן של אנשים שרוצים להתפנות אבל לא יכולים לצאת".

 

מבין אלה, בולט סיפרה של משפחת אל-אאידי. לדברי בני המשפחה, שלושת הבתים שבהם התגוררו בכפר בדואי קטן מדרום מזרח לעזה נהרסו ב-3 בינואר, ושמונה מבני המשפחה נפצעו. 30 בני המשפחה, בהם 12 ילדים ואישה הרה, נמלטו לבית נטוש בכפר סמוך, שם התחבאו במשך שבעה ימים.

 

נמנעו מהדלקת אש, למרות הקור

בני המשפחה מספרים כי רעדו מקור בלילות, אך נמנעו מהבערת אש מחשש שהאש תמשוך תשומת לב. בלילות חמקו הגברים החוצה אל בתיהם ההרוסים, לעתים תחת אש, בניסיון ללקט שמיכות ושאריות מזון. עוד סיפרו כי השתמשו במי מלח לחיטוי הפצעים, בהעדר אמצעי אחר. אולם שלושה מהילדים, בני 16, 14 ו-5, סבלו מפצעי רסיסים שמצבם הלך והחמיר.

 

ברשותם היו חמישה טלפונים ניידים, שבהם השתמשו כדי ליצור קשר עם הצלב האדום ועם אנשי ארגון "רופאים לזכויות אדם" בישראל. כשסוללות הטלפונים התרוקנו עקב השיחות התכופות, השתמשו במצבר של אופנוע כדי להטעינן.

הריסות בעזה (צילום: AFP)

 

רעות כץ, הפעילה ב"רופאים לזכויות אדם", מספרת כי שוחחה מדי יום עם צה"ל בניסיון לתאם את פינוי המשפחה, אולם בצבא השיבו לה כי אינם יודעים היכן הם ממוקמים. ב-6 בינואר עתר הארגון לבג"ץ בדרישה לאפשר פינוי אזרחים פצועים מאזורי הקרבות. יום לאחר מכן הופנתה לצבא בקשה דחופה נוספת לאפשר את פינוי המשפחה.

 

בלילה שלאחר מכן זיעזע פיצוץ את הבית, שהתמלא בעשן. "היינו חייבים לצאת", מספר מחמוד אל-אאידי, "אפילו אם היינו מתים כולנו". לטענת בני המשפחה, לא התנהלה לחימה באזור באותו זמן, ולא ברור מדוע הבית הותקף.

 

בבוקר שלמחרת הושג התיאום המיוחל עם הצבא, שאיפשר לשמונה בני משפחה, בהם שניים מהילדים הפצועים, להתפנות בביטחה. היתר עזבו לאחר יום נוסף, כשהם

נושאים את הילדים בידיהם לאורך קילומטר וחצי, עד למקום בו המתינו האמובולנסים.

 

כעת בני המשפחה מפוזרים בין בתי קרובים ובית ספר של האו"ם. ראאד בן ה-14 עדיין מאושפז בבית חולים, מחלים מפצעי הרסיסים ברגליו.

 

כץ אומרת כי היא שמחה שבני המשפחה ניצלו, אך באותה נשימה מספרת על משפחה נוספת שעמה היא מצויה בקשר, הלכודה על תשעת ילדיה בבית בשכונת זייתון. לדבריה, טנקים מתקדמים סמוך לביתם, וכמעט ולא נותרו להם מזון ומים.