עם זאת, פסיקת בית הדין, שנקבעה באוגוסט 2008 אך הותרה לפרסום רק אמש, לא קובעת האם הנשיא היוצא, ג'ורג' בוש, פעל לפי החוקה כאשר הורה על האזנות סתר ללא צו מתאים בטרם זכה לאישור הקונגרס, מייד לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001.
מדובר בפסיקה הראשונה מסוגה הקובעת כי התיקון הרביעי לחוקה, הדורש הוצאת צו בית משפט טרם האזנה, אינו חל על איסוף מודיעין זר המערב אזרחים אמריקנים. לקביעה זו יכולה להיות השפעה רחבה על חוק הביטחון הלאומי בארצות הברית. זאת, כאשר נקבע כי האזנת סתר לאמריקנים החשודים כי הנם מהווים סוכנים של כוחות זרים, "מכילה מאפיינים המאפשרים את קיומה כיוצאת מן הכלל".
אב בית הין, השופט ברוס סליה, כתב בהחלטתו כי "אנו מכירים בכך שהממשלה הקימה כמה וכמה מערכים המגנים על האינדיבידואל נגד נזקים בלתי-מוצדקים ומצמצמים את ההפרעות האפשריות. על בית המשפט לא לסכל את מאמציה להגן על הביטחון הלאומי".
חבר הקונגרס פטר הוקסטרה ממישיגן, הנציג הרפובליקני הבכיר ביותר בוועדת המודיעין של בית הנבחרים, אמר כי הפסיקה "מחזקת את חשיבות הקונצנזוס הפוליטי, הרב-מפלגתי", בנוגע לעמידה על זכותו של הנשיא להרחיב את סמכויותיו להורות על האזנת סתר.
זמן קצר לאחר פיגועי ה-11.9 הורה הנשיא בוש בחשאי לסוכנות לביטחון לאומי להאזין לתקשורות בינלאומיות של אזרחים אמריקנים. זאת, מבלי לקבל את אישור הקונגרס או בתי המשפט. תוכנית ההאזנות התגלתה בדצמבר 2005, ומבקרה טענו אז כי היא מפרה את החוק בנושא, שחוקק בשנת 1978. הבית הלבן, מצדו, התנגד לכל חקיקה שתסדיר את הפיקוח על ההאזנות, בטענה כי מדובר בפגיעה בסמכויות הנשיא.
אך לאחר שהדמוקרטים זכו בשליטה על הקונגרס, לאחר בחירות האמצע בשנת 2006, הממשל הסכים להעביר את התוכנית לשיפוט בית הדין המיוחד. ב-2007 העביר הקונגרס את "החוק להגנת אמריקה", שהוחלף ב-2008 בחוק פקוח חדש.