איך הפסדתי את האשה הכי מדהימה

סיימתי קשר נישואים, 3.5 שנים של רגשות מעוּבדים, זהו , הספיק לי. העניין הוא שכשאתה מרגיש/חשוף ואתה כל כולך שם, אתה גם נפגע. הרגש עלול לתפוס אותך לא מוכן, ומהכיוון שאתה הכי פחות רוצה בו. ואז פגשתי אותה, את מירית

אמרתי לעצמי - אתה מתחיל להרגיש! לטוב ולרע, תן לדברים הטובים לבוא ולשטוף אותך, תהנה מהם, וכך, כשתגיע מישהי נכונה, אתה תחווה, תהיה "שטוף" מכף רגל ועד ראש, אתה תרגיש, תחיה!

 

פרפרים בבטן קוראים לזה? אולי. אני קורא לזה לחיות את המציאות ולהרגיש.

 

מה זה "לא להרגיש"? את זה כבר חוויתי. סיימתי קשר נישואים, 3.5 שנים של רגשות מעובדים, זהו , הספיק לי.

 

העניין הוא שכשאתה מרגיש/חשוף ואתה כל כולך שם, אתה גם נפגע. הרגש עלול לתפוס אותך לא מוכן, ומהכיוון שאתה הכי פחות רוצה בו.

 

היא? היא היתה מדהימה!!! מישהי שבאמת לא פוגשים כל יום, וזו לא קלישאה.

 

הכרנו באתר היכרויות, ובראשונה אחרי כמות לא מבוטלת של דייטים ראשונים ושניים ושלישיים הרגשתי שזה יכול לענות על ההגדרה של להיות "זה" בשבילי, גרוש (אמנם ללא ילדים) בן 35, עם ניסיון חיים מעניין שנרכש עקב שהייה מרובה במחיצתן של בנות המין היפה (ולעיתים הלא ברור) במסגרות שונות.  

 

חשוב לא פחות, היא גירתה אותי מוחית, אינטלקטואלית

הרגשתי שסופסוף מצאתי מישהי שאני יכול לומר בוודאות שלא יצא לי להיתקל בשכמותה עד היום, אשה בכל רמ"ח איבריה. יפהפיה, נשית ומרשימה, וכמובן שזה חשוב ואפילו מאוד, אבל חשוב לא פחות, היא גירתה אותי מוחית, אינטלקטואלית, אחרי שנים של חיפוש, היא נכנסה אליי ברמה תת חושית למקום שה"אני הרוצה להרגיש" למרות כל נסיונותיו עד עכשיו לא הצליח להכניס אליו אף אחד, ויותר מזה היא נכנסה לשם כל כך מהר שאפילו לא הספקתי להבין מה קרה והיא כבר היתה שם עמוק בפנים.

 

דיברנו המון, רמת התקשורת שלנו היתה מהטובות שידעתי, נמשכתי אליה בטירוף, פיזית ואינטלקטואלית, הייתי שם באמת כל כולי, בניסיון להתנהל נכון. להיות שם, להרגיש אך עדיין לא להלחיץ, לא לגרום את אותו אפקט "מיץ פטל הארנב" שבו היא רצה ומסתגרת לי בחזרה בתוך הבית... והיא? תעלומה, עוד נחזור לזה.

 

חשוב לי לציין שהקשר הקודם שלי היה קשר שיחסי הכוחות שנוצרו בו, ביני לבין בת זוגי, הותירו בי הרגלי התנהגות זוגית שאותם ידעתי שאני רוצה לשנות, אבל לא ידעתי עד כמה הם טבועים בי. ואכן, לאחר שאתה חי לצידה של בת זוג בעלת אופי פסיבי שמשאירה לך הרבה מקום לאקטיביות יוזמת, אתה מסגל לעצמך דרכי חשיבה שלא מתאימות לבת זוג חדשה ודומיננטית כמוה. וכך היא, שרגילה להיות היוזמת, הדוחפת, המחזרת, נדחקה לצד לטובת ההרגל שהיה טבוע בי - אם לא תעשה שום דבר לא יקרה.

 

וכאן אני חוזר אל מירית.

 

מירית היתה גרושה כשבע שנים, מתוכן בחמש השנים האחרונות בחרה להיות לבד (או שהמיועד סתם לא עבר בסביבה). בכל הנוגע לאתרי היכרויות, אני הייתי הראשון שעבר אצלה את מחסום הדייט הראשון. לתאר אותה כבר תיארתי, אוסיף ואומר שבקטעים מסוימים וחשובים היא היתה שונה ב-180 מעלות מבת הזוג הקודמת שלי - ואהבתי את זה!

 

בסוף הערב הייתי חייב... נישקתי אותה

נפגשנו בפעם הראשונה לערב עמוס חיוכים ואלכוהול, דיברנו, השיחה קלחה, הסמקנו, צחקנו וחווינו כל מה שטומן בחובו דייט ראשון מוצלח, ערב עם טעם של עוד. בסוף הערב הייתי חייב... נישקתי אותה והיא, נישקה בחזרה, מלמלה "אני לא מאלה שבערב הראשון..." ונעלמה במהירות מטורפת אל תוך הלילה התל אביבי.

 

אתקשר אליה מחר? ועוד איך!

 

למחרת המשיך הסומק בשיחת הטלפון שאחריי הדייט הראשון (אני התקשרתי, יש חוקים לא?) הרגשתי שיהיה דייט נוסף, מצאתי חן בעיני האשה המדהימה הזו, אני מרגיש!!! וההרגשה עוטפת ונעימה.

 

לאחר דיכוי ההתלהבות (הרי אסור שניפגש יום אחרי יום) וכמה גורמים חיצוניים שמנעו מאיתנו להיפגש, נפגשנו שוב רק בסוף אותו שבוע, כשבמשך השבוע נעלמו כבמטה קסם הפנים שלנו מהזיכרון - לא אני ולא מירית הצלחנו לזכור תווי פנים מדוייקים זה של זה.

 

נפגשנו בשנית, מירית היתה מדהימה, ואני? מרגיש אמרנו, נכון? מרגיש שהיא אשה מדהימה ושאני/אנחנו בדרך מעניינת ונכונה. שוב אלכוהול, שוב סומק, שוב שיחה קולחת, ופתאום היא מתסכלת אליי ואומרת: " אני לא יודעת למה אבל, קשה לי... משהו זז לי מהר מדי" ואני שידיי (וליבי) שלוחים אליה, מרגיש כיווץ חד באיזור החזה.

 

נסוגותי. עדיין מחייך, עדיין קוּל, לא מראה כלום הערב נגמר, התנשקנו ומירית עלתה הביתה. הפעם כבר זכרתי איך היא נראית ומאוד אהבתי.

 

למחרת, בשבת, לא נפגשנו, וביום שלאחריו הזמינה אותי אליה לראות יחד "האח הגדול" (שגם פרידמן שכמותי לא מפספס). לא אתאר בפרטים את האירוח, רק אומר שכל מה שהיה צריך להיות היה שם מבחינתי, הן האשה והן פועלה הנשי. ואני בהחלט לא מהשוביניסטים, אבל כן, סממנים נשיים של רכות, דאגה וגם בישול בהחלט עושים לי את זה.

 

התלטפנו, היה לה עור מדהים ומגע מלטף ונעים, התנשקנו, והקפדתי להשאיר אותה לבושה, כמו חתול ששומר בקנאות על השמנת. הערב נגמר, מירית ליוותה אותי לאוטו: "סמס לי שהגעת הביתה", אמרה. הייתי עייף אבל ברקיע השביעי, הנה מצאתי לי אשת חלום, יכול להיות? זה אמיתי? כזו אשה מדהימה, בדיוק מה שחיפשתי!

 

הילד הרע שרגיל ליזום תקף בלי שום אזהרה

למחרת נפגשנו שוב, ראינו יחד את הסרט "ויקי כריסטינה ברצלונה", ושוב הילד הרע שרגיל ליזום תקף בלי שום אזהרה. נמשכתי אליה, רציתי אותה, רציתי אותה קרובה אליי, אולי יותר מדי, נכון לאותו פרק זמן. אחר כך הבנתי שזה הלחיץ ועורר מחשבות. הסרט היה מעניין, מצחיק, מרגש וחביב, הרגשתי את ראשה על כתפי לסירוגין והייתי בעננים, אבל כשיצאנו מהסרט משהו בה היה שונה, צונן יותר.

 

בביתה אחר כך אמרה לי שאני בחור מקסים/מדהים (כמה מבינינו כבר שמעו את זה), אבל משהו בי לא ממש מסתדר לה, היא לא יכולה לשים עליו את האצבע. אני (עדיין מחוייך) מרגיש שליבי נחמץ ומתכווץ לגודל מטבע שניקל. מנסה להבין מה היא אומרת לי, איך לכל הרוחות התהפכה הקערה.

 

התקשורת בינינו היתה כל כך טובה, שהצלחנו יחד להבין את מהות העניין ולהגיע למסקנה שאני מיישם עליה הרגלי עבר שלא מתאימים לאופי היוזם והדומיננטי שלה. חשבתי שאמזער את הנזק בכך שאודה שאני מכיר בבעיה ובאמת שואף לשנות, שכן מבחינתי אני ממש לא מעוניין לשאת על כתפיי קשר שלם לבד (ניסיתי בעבר ללא הצלחה). הערב נגמר בנשיקה וחיבוק ובהבנה שאני צריך לתת יותר ספייס. הייתי מוכן, רציתי לשנות, על אחת כמה וכמה כשה"פרס" על השינוי היה מירית.

 

למחרת בקושי דיברנו. היא התקשרה ואני יישמתי עצה שקיבלתי מחבר ו"הצטברתי" (ניסיתי להיות אדיש וקוּל כמו צבר מהאח הגדול, כי "נשים מתות על זה", כדבריו). אבל בפנים רחשתי וגעשתי לפחות כמו שפרה. הרגשתי איך אני צובר מטען של רגשות, רגשות של משיכה, התאהבות, רצון לקשר, שהולכים ומתגברים ככל שהזמן חולף, וחיכיתי להזדמנות שנהיה יחד ובה ארגיש שאנחנו בדרך להתקדמות מעבר לשלב הראשוני והשביר של שלב הדייטים, וכך אוכל סופסוף לשחרר קצת מאותו מטען צבור ולהתוודות על הרגשות שהתחלתי לפתח כלפיה.

 

אבל למחרת בצהריים היתה השיחה...

 

ואני, שבדרך כלל לא מנסה לשנות את רוע הגזירה, הפעם באופן חריג לא יכולתי פשוט להסכים ולהבין שיותר לא אראה אותה, שאותה אשה מדהימה לא תהיה בת הזוג שלי. נשארתי עם מטען של רגשות שכל כך רציתי שתדע ושיחד ננתב אותם לכיוון של בניית קשר אוהב ואמיתי. אבל זה לא עובד כשרק אתה מרגיש ככה, זה מה שהיא ניסתה להסביר לי.

 

זהו, זה נגמר, האשה הכי מדהימה שפגשתי תיעלם אי שם בתוך דפי ההיסטוריה הזוגית שלי. יש המון דגים בים? אולי, אבל דגיגה כזו אני כנראה לא אמצא. והמטען? אני מנסה לפרוק אותו עכשיו באוזניכם ובאוזני חברים קרובים שלי. בסופו של דבר הוא יתפרק, יחזור בחזרה כאנרגיה אל העולם, שלצערי מבחינתי הוא נטול מירית.

 

• הסיפור הזה מוקדש לך מירית, האשה הכי מדהימה שפגשתי, ואולי כמו שאמרת אם תתחרטי, תתקשרי, ואני, אם עדיין אהיה פנוי, אענה לך.

 

סיפורים, מאמרים וטורים אישיים על אהבה נכזבת