בעל הרכב ישלם על הטעות של משרד התחבורה
כשמשרד התחבורה החליט לשנות את רישיונות הרכב, אף אחד לא חשב על בעלי מכוניות ישנות. כמו במקרה לפנינו, בו בעל רכב משנת 1993 נאלץ לשלם 145 שקל למשרד הרישוי, כדי לאשר שברכב שלו יש אבזור מקורי
ל.ט. הוא בעלים גאה של מכוניות הונדה סיוויק משנת 1993, ברמת גימור גבוהה - שכללה גם חלון גג חשמלי מקורי ("גג שמש"). וכך במשך שנים ארוכות, נהג ל.ט להעביר את המכונית מבחן רישוי שנתי (טסט) במכוני רישוי שונים, בלי כל בעיה.
"האוטו מעולם לא נכשל באף טסט, כי הוא מטופל פעמיים בשנה לפחות במוסך המרכזי של החברה בלוד", סיפר לנו ל.ט. באחרונה הוא הכניס את הרכב לטיפול "הכנה לטסט" במוסך, וביקש שזה יעביר עבורו את הרכב במבחן. הרכב אכן נלקח למכון פליקס בלוד, אבל נציגי המוסך חזרו כלעומת שבאו - הרכב נכשל לראשונה בתולדותיו בטסט.
מי ישלם על הטעות של משרד התחבורה? (אילוסטרציה)
הסיבה לא היתה מכנית אלא בירוקרטית: טופס רישיון הרכב שנשלח למיודענו - כמו לכל עם ישראל - כולל מאז שנת 2005 ספח שבו מופיעים פרטי זיהוי ואבזור נוספים של הרכב, ביניהם: ציון הספק המנוע, מערכת בקרת יציבות, מזגן, מספר כריות האויר וגם - חלון בגג. בעקרון, דבר חיובי כדי למנוע הונאות על-ידי מכירת רכב "פשוט", במחיר של רכב מאובזר יותר.
אלא מסתבר שבמאגר המידע של משרד הרישוי, אין נתונים המתייחסים לפרטים הללו לגבי מכוניות ישנות. לכן בעלי רכב ישן מקבלים טופס רישיון רכב בו כל המשבצות ריקות. אלא שבמכון פליקס היה בוחן "יקה", וזה סירב להעביר טסט למכונית משום שבמשבצת של גג חשמלי לא נכתב "יש". לטענת ל.ט, בשנים קודמות עבר הרכב את מבחן הרישוי עם הגג הנפתח - ובלי כל בעיה.
כשנודע לל.ט. למה נכשל הרכב, התקשר מייד למשרדיה של חברת מאיר, יבואנית הונדה, וקיבל אישור באמצעות פקס כי בדגם הזה יש חלון גג מקורי מאז יום עלייתו לכביש. עם הטופס הזה פנה למשרד הרישוי הקרוב ברמלה, כדי שיבצעו את השינוי הנחוץ במחשב. אבל ל.ט. שכח כנראה עם מי יש לו עסק: ממשרד הרישוי ברמלה שלחו אותו לעמדה מספר 1, אותה מחלקה במשרד הרישוי, בה מקבלים אישור לשינוי מבנה לרכב. שינוי שכמובן לא היה ולא נברא.
ל.ט, שהוא תושב ירושלים, הגיע למשרד הרישוי. שם נדרש לשלם אגרה בסך 92 שקלים לצורך הבדיקה. סביר להניח שאם היה מגיע לחולון, היה עליו לשלם גם למאכער כדי שיבצע עבורו את השינוי - אחרת היה ממתין בתור עד היום.
לאחר סיום הבדיקה, הוא נשלח לפקידה כדי שזו תדפיס לו רישיון חדש. מה שארך חצי שעת המתנה - ועלה 34 שקל נוספים - עבור הוצאת כפל רישיון. אגב, גם ברישיון החדש לא מופיע הרישום במשבצת המיועדת לכך, אלא מתחתיה בסעיף "תנאים והגבלות". לשאלה מדוע לא הוכנס הנתון החדש למקומו המיועד, ומדוע בהזדמנות הזו לא תקתקו למקום גם את הספק המנוע ואת עובדת המצאו של מזגן ברכב, הייתה התשובה של הפקידה "רק היבואן רשאי לבצע שינוי כזה"...
עם הרישיון החדש בידו, נאלץ ל.ט לשים פעמיו פעם נוספת למכון הרישוי שבו נכשל הרכב במבחן, בלוד - זאת על פי התקנה הקובעת כי רכב שנכשל בטסט חייב לשוב לאותו מכון בדיקה. וכך אישרו לו מה שידע מזמן: החלון בגג הוא חלון מקורי. שוב נסיעה מירושלים ללוד, ושוב עליו להכניס יד לארנק - הפעם 19 שקלים תמורת טסט חוזר. סך הכל הוצאות בגלל בירוקרטיה לא הוגנת: 145 שקל, לא כולל עלות הטסט הראשון.
ל.ט. זעם, ובצדק, על הטרטור המיותר הזה. הוא יצר עימות טלפוני בין נציגי משרד הרישוי, שטענו שהיבואן הוא זה שצריך ומוסמך לבצע את השינויים הללו ברישיון הרכב. מנגד, יבואן הרכב טוען שאין לו גישה רטרואקטיבית לרשיונות רכב ישנים, כדי לבצע שינויים כאלה.
ואותנו כל הטרטור המיותר הזה של אזרח, רק בגלל בירוקרטיה מטופשת של משרד הרישוי, פשוט מרתיח. עוד יותר מרגיזה העובדה שברוב החוצפה, נדרש האזרח לשלם גם אגרות נוספות בגין מחדלי משרד הרישוי, וזאת מעבר לבזבוז הזמן והדלק.
תגובת משרד התחבורה: זו אחריות היבואן
אז פנינו לשמוע מה יש למשרד התחבורה לומר בעניין. התשובה כצפוי מרתיחה, מעידה על רמת האטימות של המשרד ביחס לשירות שהוא נותן לאזרחים, ועל החוצפה לחייב את הנהגים בבזבוז זמן וכסף רק בגלל בירוקרטיה מיותרת. אז הנה התשובה לשיפוטכם:
"העברת המידע למשרד הרישוי בנוגע לרמת גימור הרכב, הינה באחריות יבואן הרכב. המידע מועבר מזה מספר שנים בצורה מחשובית. אגף הרישוי הוציא לאחרונה הוראה לבוחנים בעמדה הטכנית (עמדה מספר 1) לאשר ללא תנאי כל רכב שיש לו בגג חלון, וששנת הייצור שלו היא עד 2005. כל רכב, ששנת יצורו היא 2005 ומעלה, יידרש להביא אישור מהיבואן".
והתגובה נמשכת: "מר ל.ט היה צריך לגשת ישירות לעמדה הטכנית לצורך קבלת האישור, אולם לצערנו הוא הופנה ליבואן בטעות. גובה האגרות נקבע על ידי ועדת אגרות בינמשרדית. אגף הרישוי ירענן את הנוהלים לכל מנהלי המחוזות במשרדי הרישוי ולבוחנים בעמדה הטכנית, במטרה למנוע הישנותם של מקרים דומים".
ואנחנו שואלים: למה בכלל צריך ל.ט. - או כל אזרח אחר שלא ביצע כל שינוי ברכבו - לגשת לעמדה הטכנית (הנמצאת רק במשרדי הרישוי ולא בכל מכון רישוי) כדי לקבל אישור כלשהו? מדוע משרד התחבורה אינו סוגר ישירות את העניין מול היבואנים, מבלי לטרטר את האזרח - רק בגלל שמישהו במשרד החליט לבצע שינויים בטופס הרישוי?
ועם כל הכבוד, מדוע צריך האזרח לשאת בתשלום האגרות שהוטלו עליו בגין הבדיקות הללו? את מי מעניין מי קבע את גובה האגרות? מי שצריך לשאת בהן הוא משרד התחבורה, שגרם לכל הבלגן, והוא חייב לדעתנו להחזיר לל.ט. את ההוצאה המיותרת שנגרמה לו.